התרסקות המסוק ברפיח - סיקור N12
- אסון בדרום הרצועה: שני לוחמי 669 נהרגו בהתרסקות המסוק
- הפרטים הידועים מהתחקיר הראשוני של ההתרסקות, ועדות המכונאי: "הבנו שזה עומד לקרות"
- יכולת תמרון גבוהה ומנועים חזקים | מה שידוע על ה"בלאק-הוק" האמריקני
"האירוע החל בשעת לילה מאוחרת, כאשר התקבל דיווח על פגיעה של לוחם מירי צלף", מספר בטיט. "אחרי כמה דקות שומעים שיש חשש לאירוע רב-נפגעים". בתגובה, הוא פעל במהירות: "בשלב הזה אני דורך את החוליות הרפואיות של החטיבה, חברה מאוד מאוד מנוסים. חוו לא מעט אירועים. אני מקפיץ את החוליות הרפואיות ואת החפ"ק בהחלטה עצמאית".
כשהגיעו לזירה, המחזה היה קשה מנשוא. "המחזה שנגלה אליי זה מסוק ששוכב על הצד, המון פצועים והמון כוחות שמתכנסים ומגיעים ביחד לאירוע מהמון המון כיוונים", משחזר בטיט. הוא מתאר כיצד מח"ט גבעתי, אל"ם לירון בטיטו, תפס מיד פיקוד על האירוע, וכל כוחות גבעתי הגיעו במהירות והחלו במאמצי החילוץ.
הרגע המכריע הגיע כאשר זיהו סימן חיים בתוך המסוק ההפוך. "מצליחים לייצר שקט במרחב המסוק ושומעים קול חלש מתוך המסוק, ממש בחלק השמאלי של מושב הטייס" מתאר בטיט ברגש. "אני יחד עם מג"ד 9 ועוד מ"פ ואיש מילואים מתחילים לחתוך את כל המסוק ממש בידיים, לתלוש חתיכות כדי להצליח להגיע אליהם. מאמץ פיזי קשה מאוד".
המאבק להגיע לטייסת הפצועה היה ארוך ומפרך. "מביאים כלי עבודה ועובדים עם קאטרים וסכינים מעל שעה, חותכים הכול ומגיעים אליה", ממשיך בטיט. "הרופא של היחידה מצליח לגשת אליה, תופס לה את היד ומגיש לה טיפול רפואי ומבצע פעולות מצילות חיים".
בטיט מתאר את הרגע המרגש והחריג: "נלחמנו על החיים של הטייסת הפצועה. היא החזיקה לי את היד ולרגע עצרתי, הסתכלתי ואמרתי שזה מחזה באמת סוריאליסטי".
הוא מוסיף בהתרגשות: "הדבר היחיד שעובר לי בראש, חיל האוויר מגיע לחלץ אותנו וכל פעם מציל אותנו. והפעם אנחנו עובדים כדי לחלץ אותם. כל מי שחוצה את הגדר - השותפות, והלחימה פה בעזה באוויר, בים וביבשה זה משהו שהוא לא ייאמן. ערבות הדדית, חברות אחוות לוחמים, זה בא לידי ביטוי בצורה מעוררת השראה".
למרות הקושי הרב, בטיט מדגיש את המקצועיות והנחישות של הכוחות: "להגיע לאירוע שרואים מסוק שמפורק על הרצפה זו תחושה לא קלה. דבר לא פשוט. אבל מהר מאוד שרואים את כל האנשים פועלים ואת המג"דים שאיתך, זו תחושה מאוד מאוד טובה. אתה מבין שאתה חלק מצבא רציני שיודע לעבוד גם באירועים קשים ומורכבים".
בטיט מסכם את האירוע בנחישות ובאמונה בכוחות: "מלחמה זה דבר קשה, לוחמים שנלחמים מהשבעה באוקטובר ברצף. סיירת גבעתי לא יוצאת הביתה. אנחנו נמשיך להילחם ולעשות כל משימה שיטילו עלינו עד הניצחון. נעשה מה שצריך וכמה שצריך - ויש לנו אורך רוח וסובלנות".
לסיום, בטיט מביע את הערכתו העמוקה ללוחמים ולמפקדים במילים מרגשות: "לוחמים אמיצים, מפקדים אמיצים שעושים עבודה קשה בלי להראות רגע של קושי. בשותפות וברעות, תחושה מדהימה לפקד על חבורת אנשים כזאת".