17 חודשים מיום 7 באוקטובר, עזה נותרה עבורנו חור שחור ובלתי מפוענח. את המלחמה הקשה, אזורי הלחימה וההרס הבלתי יאומן, החליפו צעירים רבים שהתגוררו ברצועה בנוף הלבן והמושלג של ברלין, ובבנייה הקלאסית של אירופה. האנשים שהיגרו מרצועת עזה לבירה הגרמנית ונמצאים הכי רחוק שאפשר מהמקום המקולל ההוא - כבר לא מפחדים לדבר ולצייר תמונה אינטימית יותר של עזה, כזו שלא הכרנו לפני כן.
חמזה, צעיר עזתי בן 26 משכונת רימאל במקור, לא ראה את אימו מזה שנתיים. מול המצלמה הישראלית הוא אזר אומץ ואמר דברים שבודדים מעמו מעזים לומר, לאחר שעבר בחדרי החקירות של ארגון הטרור בעקבות הפגנה נגד יוקר המחייה ברצועה.
"בהפגנה היו פעילי חמאס בלבוש אזרחי. בעזה אתה לא יודע אם מי שמולך הוא חמאס או לא, אי אפשר לזהות אותם ב-100 אחוז", מספר חמזה על החוויה הקשה. "אחרי ההפגנה מישהו גרר אותי לתוך רכב, שם הרביצו לי עוד לפני שהגעתי לתחנה. כל זה קרה בגלל שאמרתי שתי מילים: 'רוצים לחיות', שזה פשע לפי חוקי חמאס. אמרתי לאבא שלי פעם בצחוק שאולי אני אצטרף אליהם. הם דואגים למשכורת ורכב, אז למה לא? הוא אמר לי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אכנס אליו הביתה", סיפר חמזה על מערכת היחסים המורכבת עם הגוף ששולט ברצועה כבר שנים ארוכות.
"אני הייתי במטה המרכזי שלהם, באוניברסיטה האיסלאמית. אני מכיר המון אנשים שהצטרפו לחמאס, למרות שהם לא מזדהים איתם, אלא רק כדי להפיק תועלת כלכלית. חברים טובים שלי הצטרפו אליהם", סיפר חמזה.

גם ראמי, תושב הרצועה לשעבר שיצא ונכנס מבתי הסוהר של חמאס, עזב את עזה לפני זמן רב. במשך למעלה מעשור נתקל במערכות הענישה של חמאס, רק כי קרא לנורמליזציה עם ישראל - אחד הפשעים החמורים שניתן לעשות לפי חמאס.
"ממה אני צריך לפחד? למה אני צריך לכסות את הפנים? אנחנו הרוב, חמאס הם לא הרוב", מספר ראמי כשנשאל האם הוא מפחד לדבר בתקשורת הישראלית בפנים גלויות. "ב-7 באוקטובר, בסרטונים שהתפרסמו חמאס ביצע פיגוע פעם ראשונה מול כל התקשורת. בדרך כלל כשהם עושים פיגועים אסור לתקשורת לדווח, אבל הם רצו שהתמונות ישודרו כדי להראות שהעם תומך בהם", סיפר ראמי על אותה שבת שחורה ועל הקולות ברחוב הערבי באותן שעות./
המהגרים הפלסטינים - קיצוניים פי כמה מהפלסטינים בשטחים
לפי ההערכות, בגרמניה מתגוררים כ-40 אלף פלסטינים, מרביתם תושבי רצועת עזה לשעבר. קל להיתקל בפלסטיני ברחוב, בייחוד אם מדובר בהפגנות הבלתי פוסקות להזדהות עם רצועת עזה, ונגד ישראל. בין הדברים שניתן לשמוע בקהל, הם הכחשה של טבח 7 באוקטובר, קריאה לשבת השחורה "יום הניצוץ לשחרור פלסטין" ואמירה ברורה לישראלים: אם לא תצאו מהמדינה - בהזדמנות הראשונה אתם תמותו.
"חלק מהאינטרס של האנשים האלה בהפגנות, הוא כסף", מספר ראמי. "כל אלו שנמצאים באותן הפגנות, אלה שקוראים בקול גדול 'חמאס, חמאס וסינוואר' - הגישו בקשה לקבלת מעמד של פליטים ומקלט כשיצאו משטח הרצועה".

אחמד מנצור, הוא אחד מהקולות הבולטים במאבק נגד האיסלאם הקיצוני באירופה. בשיחה עמנו, סיפר מנצור על הקהילות שחמאס מובנה בהם באירופה. "לדעתי רוב העזתים שהגיעו לאירופה לא תומכי חמאס, אבל נהפכו כאן לתומכים שלהם. בקהילות שהם גרים בהן אסור להם לחשוב אחרת. אנשי איסלאם קיצוני, למרבי האירוניה והטרגדיה, מוגנים הרבה יותר באירופה מאשר בכל מדינה מוסלמית במזרח התיכון.
"יש אצלנו אנשים, לצערי, שינקו את האידאולוגיה הקיצונית של חמאס", המשיך מנצור. "תעמולת חמאס נמצאת בכל מקום בעזה, בגני ילדים, במוסדות חינוך, בטלוויזיה ובמקומות ציבוריים. גם אם אתה לא רוצה לראות את זה - זה נמצא שם כל הזמן".
בעיצומה של הלחימה, חמאס גייס אלפי אנשים חדשים. האם מדובר בתמונת ניצחון?
חמזה מספר על הקלות הבלתי נסבלת שבה ארגון הטרור אוסף אליו אנשים, אך טוען כי לא מדובר באותו ארגון והלוחמים הם לא מקצועיים כפי שהיו ערב 6 באוקטובר. "מי מתגייס לחמאס? זה אנשים שחיים באוהל, שעומדים כל היום כדי להשיג ארוחה ולא מצליחים להשיג אותה בסוף. חמאס אומר לאותם אנשים: 'בוא, וניתן לך משכורת חודשית", וזהו".
"פעם לקח יותר משנתיים עד שיכולת להתגייס לגדודי אל-קסאם. היום, מספרים ברצועה שמשתתפים בטקסים של שחרור החטופים מקבלים כל אחד 200 דולר וחצי מהם בכלל לא פעילים בחמאס. שמים עליהם מדים ונשק כדי לשדר תמונת ניצחון", מספר חמזה. "גם אם אני הייתי בעזה והיו אומרים לי קח 200 דולר הייתי עושה את זה, אחר כך מוריד את המדים והולך לדרכי. הם שוכחים ממך ואתה מהם".
"חמאס יודע היום, שאם היו בחירת יכול להיות שהרבה מהקולות יגיעו מהגדה", מספר ראמי אבל אומר ש"העזתים אמרו לאנשי הגדה, אנחנו כבר ניסינו אותם. אל תופתעו מהאלימות שלהם ב-7 באוקטובר, אחרי מה שהם עשו לפלסטינים ב-2007".

"כמו דעאש, עם יח"צ יותר טוב"
"זה לא פשוט להפגין נגד חמאס. כולם יודעים שכל ביקורת נגדם, לפחות תגיע לטיפול נמרץ, אחרי שירו בך בברכיים, אז להפך, אני אניף את דגל חמאס מעל הבית שלי", מספר חמזה בתסכול על מקור התמיכה בארגון הטרור. "תחשוב עליהם כדעאש, עם אנשי יחסי ציבור יותר טובים".
גם כאן, בברלין, יש שכונות שבהן אי אפשר להתבטא נגד חמאס, כי יתקפו אותך ויצעקו עלייך עד שתחשוב כמוהם. שכונת נויקלן, היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. בשכונת נויקלן, העוינות כלפי יהודים מורגשת היטב. אימאן, כתב עיתון "הבילד" שהגיע לגרמניה מאיראן, הזמין אותנו למחאה נגד "איסלמופוביה" בלב השכונה, והבטיח נוכחות גדולה של תומכי חמאס.
גם בהפגנה הזו, מורגשות היטב הדוקטורינות של חמאס, שמצטייר בקרב אנשיו כארגון של לוחמי חופש, כזה שמצליח בערמומיות לשטוף את מוחם של צעירים רבים שמאמינים, בין היתר, שהחטופים הישראלים זכו לטיפול הוגן ויחס הולם ברצועה, הרבה יותר טוב מהמחבלים שנאסרו בבתי הסוהר הישראלים.

בלב השמאל האירופאי, ההפגנות הפרו-פלסטיניות תפסו מקום גדול, עם אחד הסמלים הגדולים של אותן התאגדויות: הכאפייה הפופולרית בקרב חלק גדול מהפעילים שמתייצבים להפגנות. גונר יסמין בדג'י, עיתונאית מומחית להגירה איסלאמית בגרמניה, סיפרה בשיחה עם חדשות 12 כי מאז 7 באוקטובר היא מחפשת מהגרים עזתים שעדיין רוצים שלום. לטענתה, היא "עדיין מחפשת אחריהם. לא מצאתי מספיק, בודדים בלבד".
האידיאולוגיה של חמאס: הארגון לפני העם
"כשחמאס אומר "ניצחנו", אתה מבין שההרס בעזה לא משפיע עליהם בשום צורה", מספר חמזה. "לכן, גם אם תמחק את עזה לחלוטין, הם עדיין יגידו שהם ניצחו כי הם עדיין יהיו שם". גם אחרי שנהרגו אלפי פלסטינים בצוק איתן, חמאס התייחס לזה כניצחון, וגם אם ימותו 100,000 פלסטינים - הם עדיין יחשיבו את זה כניצחון.
ראמי כבר פגש ישראלים עוד לפני שעזב את רצועת עזה. ויויאן סילבר מקיבוץ בארי שנרצחה ב-7 באוקטובר, הייתה מאלו שהכיר. ויויאן ז"ל נהגה להסיע חולי סרטן מרצועת עזה לטיפול בישראל. "ויויאן הייתה פלסטינית יותר מהרבה פלסטינים", מספר רמי. "חמאס הביאה סרטן להרבה אנשים, וב-7 באוקטובר, התברר שאנחנו עם של כפויי טובה, והרגנו את אלו שגילו כלפינו אמפתיה.
"כישראלים אומרים שבעזה אין חפים מפשע, זה לתת לגיטימציה שלא משנה מה יקרה לעם הפלסטיני זה טוב. מסוכן לחשוב בצורה כזו", משתף חמזה את דעתו בנוגע לעתיד המשותף של שני העמים. "אם תחשוב ככה, זה אומר שאין פתרון ואנחנו נמשיך להילחם עד היום האחרון, כי יש 7 מיליון פלסטינים, שלא הולכים לשום מקום ולא ייעלמו".