בבוקר שלאחר ניסיון החיסול של בכירי חמאס בדוחא, נראה שהעולם הערבי היום (רביעי) עדיין שרוי בהלם. מדינות ערב אמנם מיהרו לשחרר גינויים מתוקשרים, אך חלקם לפחות היו "דמעות תנין" שנועדו בעיקר לסמן וי דיפלומטי. לצד זאת, נשמעים גם קולות של עיתונאים ומשפיענים שקראו במפורש להוציא את חמאס מהמפרץ ולא לאפשר לו לגרור את האזור לעימות.
העיתונאי הסעודי עבד אל-עזיז אל-ח'מיס כתב: "גרשו את הטרוריסטים ממדינות המפרץ. אל תתנו לביטחון המפרץ להיפגע בידי קבוצת טרור שחיה בבתי מלון וזוממת מהמפרץ נגד מדינות המפרות את המרחב האווירי שלו כנקמה. הם הרסו את מדינותיהם ועכשיו רוצים להרוס את המפרץ".
המצרית הגולה נירוונה מחמוד, מומחית לאסלאם ולענייני המזרח התיכון, קראה: "אם קטאר צודקת ומנהיגי חמאס שרדו את המתקפה הישראלית, איפה הם? שיופיעו ה'גיבורים' בפומבי!".
"ישראל חיכתה יותר מ-700 ימים לאחר 7 באוקטובר לפני שתתקוף את מנהיגי חמאס בקטאר. אז שום דבר לא היה חפוז! חמאס הוטעה להניח שהוא בטוח בדוחא! הקטארים מעולם לא חוו הפצצות או תקיפות אוויריות, אך חונכו לעודד הפצצות ותקיפות שבוצעו בידי איסלאמיסטים ברחבי העולם. עכשיו יש להם טעימה ממה שהם הריעו".
העיתונאית הסורית הגולה סבא יאסר מדור טענה: "למעשה, התקיפה הישראלית נגד מנהיגי חמאס בדוחה אינה מזעזעת. לתקיפה קדמה התנקשויות חמורות יותר, כמו חיסול איסמאעיל הנייה בלב טהראן".
לדבריה, התקיפה נושאת שני מסרים. "הראשון הוא עבור העורף הישראלי: היד עדיין חזקה והמדינה מסוגלת, למרות העיכוב בשחרור החטופים . השנייה, עבור מדינות המפרץ: אסטרטגיית הביטחון של ישראל אינה מוגבלת לגבולות, אינה מכירה בריבונות ואינה מתחשבת באף מתווך או בעל ברית. באשר למשא ומתן, הוא יופסק זמנית לאחר התקיפה הזו, לא בגלל התקיפה עצמה, אלא מפני שישראל פשוט לא ראתה צורך בפתרון מדיני מלכתחילה. את מה שהיא רוצה היום, היא משיגה בשטח".
הפרשן המצרי מוחמד סעד ח'יראללה המתגורר בשוודיה הדגיש: "מה שקרה היה צפוי, זהו טבעי עבור כל מי שמכיר את ערכו של האזרח הישראלי במולדתו. אף אחד שהשתתף, תכנן או היה מעורב בכל דרך שהיא באירועי טרור לא יימלט. לגבי מה שהיה ב-7 באוקטובר 2023, האחריות ברורה וההשלכות בלתי נמנעות".
כך קטאר פועלת כדי למנף את המתקפה
- הצגת עצמה כקורבן - הדגשת הפגיעה בריבונות כדי לצבור אהדה בין-לאומית ולחזק את הלגיטימציה שלה.
- הטחת האשמות בישראל וארה"ב - הצגת התקיפה כבגידה כפולה: ישראל כמי שפגעה ישירות, וושינגטון כמי שלא מנעה ואף העלימה עין מהמהלך.
- הסחת תשומת הלב - שימוש בתקיפה כדי להסיט את הדיון מהביקורת על קשריה עם חמאס, ולהעמיד את ישראל וארה"ב במוקד כמי שפגעו בשטחה.
- ניצול הזירה התקשורתית - הפצת נרטיב לפיו המתקפה בדוחה פוגעת באזור כולו, תוך הטלת ספק באמינות של בנות הברית המערביות.
המשפיען הקטארי עבד אל-עזיז אל-ח'אטר האשים: "מעשה בוגדני ובזוי שבוצע בידי ישראל, הפר את ריבונותה של מדינה שהובילה את המשא ומתן לפתרון בין כל הצדדים, סיפקה את כל ההקלות הדרושות לכל הצדדים כדי לצאת מהסבך המאיים על שלום העולם, ואימצה את כל סוגיות השלום ברחבי העולם. בפשע זה, ישראל מוכיחה שהיא אינה רוצה שלום וכי נתניהו הוא האויב העיקרי של השלום".
השרה לשיתוף פעולה בין-לאומי במשרד החוץ הקטארי, מרים בנת עלי אל-מסנד גינתה אף היא: "בעוד שהעולם מבקש ליצור עתיד הנשלט בידי השלום, ישראל מבצעת פשע נתעב בכך שהיא מכוונת לשכונת מגורים בקטאר, בתוקפנות בוגדנית שמטלטלת את המצפון האנושי. מתקפה זו אינה מייצגת אלא פשיטת רגל מוסרית ומדינית. קטאר תישאר בצד האמת, היכן שהשקר נופל והקריאה לשלום עולה מעל רעש התוקפנות".
ראשד בן ספר אל-האג'רי, יועץ ומומחה לדיפלומטיה בקטאר, טען: "המתקפה הציונית שישראל ביצעה היום נגד ריבונותה של קטאר, בידי פגיעה במנהיגי חמאס, מהווה הפרה חמורה שלא ניתן להתעלם ממנה. אם ארה"ב הייתה מודעת לכך מראש או שותפה לשתיקתה, הדבר דורש בחינה מחודשת רדיקלית של כל יחסי מדינות ערב והמפרץ עם כל מי שתומך בהתקפות על ביטחונה של קטאר או כל מדינה ערבית אחרת בעתיד".