הדוח הנרחב על מעשי האונס והזוועה של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, "פרויקט דינה", נחשף היום (שלישי) במלואו. ממצאי הדוח, המקיף ביותר עד כה בנושא, מצביעים על דפוסים עקביים של תקיפות מיניות שיטתיות שבוצעו על ידי מחבלי חמאס - הן בזירות הרצח עצמן והן בשבי. חלקים מהדוח נחשפו שלשום בשבועון הבריטי הסנדיי טיימס.
הדוח, שאסף ואיגד את כל הראיות והדיווחים שפורסמו, מציג לראשונה מסגרת משפטית וראייתית חדשנית להכרה ולהשגת צדק בגין שימוש באלימות מינית ככלי לחימה, המהווה פשע נגד האנושות. הוא נכתב ונערך במשך שנה וחצי, וכולל ממצאים קשים וברורים שנאספו מניתוח עשרות דיווחים, נתונים ומקורות.
הדוח קובע חד-משמעית כי חמאס השתמש באלימות מינית ככלי לחימה – כחלק מתוכנית כוללת של טרור, השפלה קולקטיבית ודה-הומניזציה של החברה הישראלית.
בין הממצאים שפרסם הדוח:
- פשעי האלימות המינית שבוצעו במהלך מתקפת 7 באוקטובר, היו רחבי היקף ושיטתיים והתרחשו לפחות בשש זירות שונות: פסטיבל נובה, כביש 232, בסיס נחל עוז, והקיבוצים - רעים, ניר עוז וכפר עזה.
- מניתוח אופי הפשעים, ניתן להצביע על דפוסים ברורים, ובכללם: נפגעות שנמצאו מעורטלות, ללא בגדים או בביגוד חלקי, כשידיהן כבולות, לעתים למבנים כמו עצים או עמודים; דיווחים על פשעי אונס קבוצתי שהסתיימו בהוצאה להורג; פגיעה באיברי מין; והשפלה פומבית.
- פשעי האלימות המינית נמשכו והוסיפו להתרחש גם בשבי. דיווחים רבים של שבות ושבים מלמדים בין היתר, על מקרים של עירום כפוי, הטרדות מיניות פיזיות ומילוליות.
- חטופים שחזרו העידו שהתקיפות המיניות היו חוזרות ונשנות, ושחוו איומים ב"נישואין כפויים", ניסיון למחיקת זהות מינית – כולל בגברים.
מיגונית שאליה ברחו ממסיבת הנובה|צילום: פלאש 90 - מרבית הנפגעות והנפגעים הושתקו לצמיתות – בין אם מאחר שנרצחו במהלך התקיפה המינית או לאחריה, ובין אם השתיקה היא תוצאה של הטראומה הקשה מנשוא המלווה את ההתמודדות עם מה שאירע. כל אלה יוצרים אתגרים ראייתיים ייחודיים, המחייבים לבסס מודל ראייתי מותאם ורגיש להקשר, שבכוחו להתמודד עם האתגרים המשפטיים כתוצאה מהיבטיהם של פשעי אלימות מינית באזורי עימות.
הראיות שעליהן הסתמכו:
- דיווחים ממקור ראשון של שורדות ושורדים: ישנה עדות אחת של שורדת על ניסיון אונס שאירע בשבעה באוקטובר, ודיווחים מ-15 חטופים ששוחררו, אשר חוו אלימות מינית במהלך שהותם בשבי או שהיו עדים לה.
- דיווחים משורדים שראו או שמעו באוזניהם אלימות מינית: ישנם לפחות 17 עדים המתארים למעלה מ־15 מקרים שונים של תקיפה מינית, ובכלל זה, אונס קבוצתי, אונס ופגיעה מכוונת באיברי גוף.
- דיווחי מגיבים ראשונים: ישנם דיווחים של 27 אנשי סיוע המתארים עשרות מקרים, בהם נתגלו סימנים ברורים לאלימות מינית, בשישה אתרים שונים.
"כביש המוות" ברעים שהוביל אל מסיבת הנובה - דיווחים בעניין חומרים פורנזיים: ישנם דיווחים מעובדים במתקנים שאליהם הובאו הנרצחים לאחר מותם (שורה) – המתארים גופות שעליהן אינדיקטורים לאלימות מינית. אלה נתמכים בתיעוד חזותי.
- ראיות חזותיות וקוליות: ישנם סרטונים, תמונות, וממצאי תקשורת, המתעדים השפלה מינית ותקיפות מיניות.
העדים שעליהם מסתמך הדוח:
- 15 חטופים ששוחררו דיווחו על פגיעות מיניות בשבי
- 17 עדי ראייה מתארים שראו פגיעות מיניות קשות
- 27 אנשי סיוע (כוחות ביטחון, הצלה וזק"א) מתארים עשרות סימנים לאלימות מינית.
- 1 שורדת נובה דיווחה על ניסיון אונס
מי שערכו את הדוח הן שלוש משפטניות בכירות ממרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן - פרופ' רות הלפרין-קדרי, השופטת המחוזית (בדימוס) נאוה בן־אור ואל"מ (מיל') עו"ד שרון זגגי־פנחס, לשעבר התובעת הצבאית הראשית של צה"ל.
"זהו דוח פורץ דרך, לא רק בהיקף הממצאים, שהיו כולם קיימים אבל ידענו כיצד להתבונן בהם ולאגדם יחד , אלא גם בכלים שהוא מספק לעולם המשפטי", אמרה פרופ’ הלפרין-קדרי. "מטרתנו היא להראות כיצד ניתן להעמיד לדין מנהיגים ומבצעי פשע גם כאשר אין עדות ישירה נגד כל אחד מהם באופן אישי. אנחנו אומרות כאן בקול ברור: אלימות מינית בעימות היא נשק. היא לא אקראית, אינה מכוונת רק לפרט ולא נעשית בלא הכוונה מלמעלה. הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תתייחס לתופעה זו ככזו".
המסמך הוגש היום לרעיית נשיא המדינה מיכל הרצוג. "הדוח מביא את האמת כפי שהיא - מטלטלת, כואבת, אבל נחוצה", אמרה הרצוג. "בשם כל מי שנפגעו, אנחנו מחויבות להמשיך להיאבק עד שתשמע זעקתן בכל מקום ועד שיעשה הצדק".