השמש מכה על האספלט במעבר כרם שלום. מבעד לגדר: רצועה חרבה ובשטח ההמתנה נעצרות שיירות האוטובוסים ומהן יורדים 150 עזתים בני מזל - ילדים חיוורים, אימהות שסוחבות שקיות ניילון ואבות שנושאים חודשים של מצוקה. לאחר כמעט שנתיים של מלחמה, הם יוצאים לראשונה מהרצועה, בדרכם לטיפול רפואי בחו"ל - ומשאירים מאחוריהם עזה הרוסה.
אתמול, בשער היציאה האחרון מעזה, הפנים שפגשנו החליפו את כל הקולות ששמענו בחודשים האחרונים בטלפון, וכך המצוקה הפכה למוחשית: מבטים מותשים של עזתים שיוצאים מהרצועה ומחזיקים בידיהם את האישורים שגאלו אותם מהאסון שאליו נקלעו.
לילא מעזה: "ח'ליל אל-חיה חי במסעדות ואנחנו חיים בבוץ"
לילא, תושבת עזה, יצאה אתמול לירדן עם בתה החולה שממתינה לניתוח לב פתוח. בין אוטובוסי הפינוי, היא סיפרה ל-N12 על החיים שנשארו מאחור, של שמונה נפשות בבית אחד. "המצב בעזה באמת קשה מאוד. השארתי את הבנות שלי, השארתי את הילדים שלי, ואני יודעת שהם לא יכולים לאכול. אין אוכל שם וכל עזה הרס".
לילא תיארה את המצב כך: "כל שבוע בקושי יוצא לכל אחד חצי פיתה. כשמגיע הסיוע, האנשים רצים כולם קופצים על המשאיות, אין סדר והסיוע נבזז".
מה את חושבת על בכירי חמאס?
"ח'ליל אל-חיה חי במסעדות ואנחנו חיים בבוץ. חמאס הרס את עזה, הם גמרו אותנו. מתקפת 7 באוקטובר עשתה לנו עוול. בשבילנו, המצב ההומניטרי הוא זה שמשפיע עלינו מאוד".
מאחורי המבט המותש של היוצאים מהרצועה, מסתתרת שאיפה אחת שמאחדת כמעט את כל עזה - לברוח. מי שמצליח לצאת, גם אם לטיפול רפואי, מרגיש שהגשים חלום שלרבים אחרים נותר בלתי אפשרי. זה לא רק רצון לברוח מהמלחמה, אלא חלום עמוק יותר של הגירה וחיים חדשים, מחוץ לגבולות הרצועה שחונקת את יושביה.
מוחמד מעזה: "אין חיים והמוות עדיף, חמאס אשם"
רגע לפני שיצא אתמול מעזה בדרכו לירדן, עם בנו שעובר ניתוח לב, מוחמד עאמר משכונת תופאח סיפק הצצה אל החיים שנשארו מאחור. "היציאה מעזה היא הקלה נפשית. מי שרוצה למות שירד לעזה. אין חיים, אין אוכל, אין עבודה, יש פחד תמידי, אנחנו חשופים למוות", הוא סיפר.
מי אשם במצב?
"הילד שלי סובל בגלל חמאס, הם פוגעים בנו. חמאס אחראי על זה. גם ח'ליל אל-חיה וגם יחיא סינוואר שחוסל, שאלוהים יקלל אותם. יש יריות, פגזים ותחושת חנק. המוות עדיף על כך. אינשאללה, תיגמר המלחמה וכל אחד יחזור למשפחה שלו. שחמאס יעזוב ושיפסיק לאחוז בעזה לבד".
מה אתה חושב על טבח 7 באוקטובר?
"לפני 7 באוקטובר החיים היו טובים - היינו נכנסים לעבוד, הולכים לישראל, יוצאים מישראל, עובדים, אוכלים ושותים. החיים היו טובים. זה לא מצא חן בעיני חמאס - אז הוא הרס את עזה לגמרי. תראו מה נהיה. בעזה נשאר ככה… מה אני אגיד? אני מדבר כאדם שסבל עם אשתי והילדים - אני רק רוצה לצאת מעזה".
הסיוע שנכנס מגיע אליכם?
"יש סיוע, אבל אנחנו חיים על הקצה. אנחנו כבר היינו פעם ברעב. חמאס אשם. הם התחילו לירות, לוקחים את הסיוע, שותים ואוכלים ומכים את האנשים. הלוואי שאוכל לקחת את אשתי והילדים שלי ולצאת מעזה".
מה אתה אומר על ישראל?
"אנחנו אוכלים ושותים מהחסד שלהם וממה שהם נותנים. פעם היינו מתים מרעב, כי חמאס, כשעובר משהו, היה גונב ישר. עכשיו התחילו להכות את מי שמאבטח את הסיוע כדי לקחת ולגנוב ולהחביא".
עטיפה מצפון הרצועה: "שחמאס ישחרר את החטופים ויסיים את זה"
עטיפה משכונת שיח' אל־עג'לין בצפון הרצועה, הייתה בין העזתים שיצאו אתמול לחו"ל וסיפרה על המציאות היום-יומית. "הכול קשה ברצועה, יש פיצוצים והכול הרס. גם האוכל, גם השתייה וגם המגורים. כלומר, אין בכלל תנאים נוחים. ואם יש אוכל, אין לי כסף".
"אני רק רוצה שהילדים שלי יאכלו וישתו ונחיה, יש בפנים פחד וחוסר ביטחון", היא סיפרה. "האנשים הנבזים גונבים את הסיוע ההומניטרי וחמאס גם כן. ה-7 באוקטובר היה יום קשה, אמרנו לעצמנו שחמאס הסתבך. לא היינו שמחים", מתעקשת עטיפה.
עטיפה אמרה כי "תושבי עזה רעבים. המלחמה זה דבר אחד, והרעב דבר אחר לגמרי. מי שחי בעזה יסכים איתי, אין שם חיים. אנחנו לא יכולים לקנות אוכל ולא להשיג אוכל. כדי לחיות, את חייבת ללכת ולגנוב".
ראית את הסרטונים של החטופים שפרסמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי?
"לא אהבתי את הסרטונים של החטופים שהם פרסמו, שחמאס יחזיר אותם ויסיים את זה".
פאדי מעזה: "אין לנו כלום ביד, רק רוצים לחיות בביטחון"
פאדי, תושב העיר עזה שעזב אתמול לחו"ל עם בתו לצורך טיפול רפואי, תיאר חיים שנשחקו עד דק: "בעזה אין שום צורה של חיים. אין חיים. אנחנו נרמסים ככה - בגלל חמאס, ישראל, גם מצרים. אנחנו אנשים פשוטים, רק רוצים לחיות בביטחון. כל שנה-שנתיים יש מלחמה, הבית נהרס, החנות נסגרת ואין לנו כלום ביד".
פאדי נמנע מלהטיל אשמה חותכת ואומר: אנחנו "אנשים פשוטים, עובדים, סוחרי רהיטים. לא מבינים בחמאס, לא מבינים בפתח, לא חושבים על שום דבר. אני בן אדם שאוהב שלום. הלוואי שאחיה באירופה, בכל מדינה עם שלום. אבל הפסדתי את אשתי, נשברתי פעם ועוד פעם. עוד מכה מאלוהים נפלה על העם הזה".
הוא תיאר בתסכול כי "אני אחד האנשים שכבר שנתיים נשחט, והבית שלי נשחט. אני אומר לך - לא נשאר כלום. נעקרנו 60 פעם - פעם מג'באליה, פעם מעזה. הכול נהרס. עכשיו אנחנו יוצאים החוצה בידיים ריקות - אני רוצה לאכול, לעבוד ואין כלום".
אשרף: "יש תת-תזונה וגנבים"
אשרף משכונת צברה בעיר עזה, יצא אתמול לחו"ל עם אשתו נור וילדיו. "כשאתה רואה את הבן שלך סובל ממחלה קשה מאוד, ואתה לא יכול לטפל בו - זה כשלעצמו טרגדיה עצומה", הוא סיפר. "האב או האם לא יכולים לנוח, לא ביום ולא בלילה, כשהילד או הילדה סובלים. אז אנחנו שמחים שנוכל לטפל בילדים שלנו, ואינשאללה זה יביא שובע ורווחה".
אשרף ציין כי "הימים האחרונים בעזה היו קשים מאוד, בלתי נסבלים. אין אוכל, אין שתייה, יש תת-תזונה. המצב היה קשה מאוד, לפעמים מגיע סיוע - אבל יש גנבים. היינו חיים על פחות מארוחה אחת ליום, פחות מ־300 קלוריות לאדם ביום. אפילו לא מגיעים לארוחה שלמה".
אוסאמה: "מרגישים חירות, חמאס הכניס אותנו לצרה"
אוסאמה, תושב עזה שמגיע לבלגיה, מספר שהתחושה הראשונה היא חופש אחרי חודשים. "אנחנו מרגישים עכשיו סוף סוף חירות. המצב בעזה קשוח והכול יקר. חמאס הכניס אותנו לצרה והפקיר אותנו".
"עגבנייה יקרה מאוד ופלפל עולה 30–35 שקל ל-100 גרם. כלומר. קילו פלפלים יכול להגיע ל-300–350 שקל. ברוב הזמן אין מספיק סחורה בשוק, ואם יש - היא יקרה מאוד", הוא טען. "אנשים הולכים לקבל סיוע הומניטרי אמריקני ומקבלים לפעמים 10 קילו שהם מחלקים לאחים ולשכנים, כי אי אפשר לקנות חופשי בשוק".
מבחינת אוסאמה, הדרך החוצה מעזה היא חד-כיוונית: "המצב בעזה רע מאוד, באמת. אין לנו כוונה לחזור אחרי זה". במעבר כרם שלום זה ניכר שוב ושוב בשיחות - רצועה חרבה שנשארת מאחור, ועזתים שיוצאים עם מעט מאוד בידיים והרבה זעם וייאוש בלב, בתקווה שלפחות בחוץ מחכים להם חיים קצת אחרים.