48 חטופים נמצאים בשבי כבר 707 ימים. אחד מהם הוא ליאור רודאיף מקיבוץ ניר יצחק שנרצח בביתו וגופתו נחטפה לעזה. נדב רודאיף, בנו של ליאור, מספר בשיחה עם N12: "אנחנו חיים בפחד משתק כי אנחנו לא חשופים לתמונה המלאה ולכל האמת. הפחד הגדול הוא שגם הדרג הצבאי לא יודע איפה נמצאים כל החטופים. בצבא לא יודעים איזה חטופים עברו לעיר עזה, כהוכחה הסרטון של גיא גלבוע דלאל ואלון אהל שעורר אצלנו המון חששות".
"השבוע החלטתי לישון לילה אצל אימא בקיבוץ. באופן חריג, היה לילה שקט כי רוב הפעילות מתרכזת בעיר עזה. מדי פעם אנחנו שומעים פיצוצים שלא משאירים יותר מדי מקום לדמיון. ובכל אופן, הדמיון הולך למקומות הגרועים ביותר".
"ההתבטאות של ראש הממשלה לפיה צה"ל פיצץ כבר עשרות מגדלים רבי-קומות ברחבי העיר עזה - משתקת אותנו. אוטומטית אנחנו מדמיינים עוד חטופים שקבורים תחת ההריסות או שהשובים שלהם מכוונים להם נשק לראש או גרוע מזה".
"הפחד מעוד 'הותר לפרסום' של חטופים ושל חיילים, הוא פחד משתק. אף אחד מהגורמים הרלוונטיים לא מדבר איתנו ולא אומר לנו מה קורה. הצבא לא יצר איתנו קשר לקראת הכניסה לעיר עזה. אבא שלי נחטף אחרי שנרצח. אין מידע עדכני שיודע להגיד איפה הוא מוחזק. גם שיחת טלפון מקצין בצה"ל היא לא מניחה את הדעת"
"כשלישי מירן סיפרה לי שהיא קיבלה את שיחת הטלפון עם הבשורה שהמבצע מתעצם בעיר עזה, רעדתי יחד איתה. אנחנו שותפים להכל ופשוט אין מילים. לעמוד מול המשפחות שנמצאות איתנו בסיוט הזה כבר כל כך הרבה זמן. לפעמים עוברת לי בראש המחשבה הנוראית מזל שאבא שלי לא חי בשבי חמאס ואין סכנה שהוא ימות שוב"
המתקפה בקטאר - והכעס: "קריאת השכמה בנוגע לכוונתם האמתית של נבחרי הציבור"
ניסיון החיסול של בכירי חמאס בקטאר נעשה על אף אזהרות הדרג הצבאי, צוות המו"מ וממשלת ארה"ב ובראשם הנשיא טראמפ וזו הוכחה נוספת לניסיון טרפוד הסכם להשבת 48 החטופים המתמשך של ממשלת ישראל והעומד בראשה.
ראש הממשלה ושרי הקבינט המצומצם שכחו את ההבדל בין מה חשוב ומה דחוף. הדחוף ביותר הוא קודם כל הסכם שיחזיר ויציל את החטופים השורדים בחיים בשבי והבאת החללים לקבורה ראויה באדמת המדינה. רק לאחר מכן נוכל להתעסק בהסרת האיום של אלו הקוראים לפגוע בנו. הרחבת הלחימה ופתיחת חזית עם קטאר, המדינה העומדת בראש מאמצי התיווך, זוהי קריאת השכמה לאזרחי ישראל בנוגע לכוונתם האמתית של נבחרי הציבור.
"הרמטכ"ל והדרג המדיני אמרו בבירור: יש חשש ממשי לחיי חטופים וחיילים. למה הולכים בכל זאת למבצע שהמדינה עומדת לשלם עליו מחירים מאוד כבדים?"
"נכון, יש סכנת היעלמות של החללים אבל זה כאין וכאפס לעומת סכנה ממשית לחיים של אנשים ששורדים בשבי כבר יותר מ700 ימים", המשיך. "הרמטכ"ל והדרג המדיני אמרו בבירור: יש חשש ממשי לחיי חטופים וחיילים. למה הולכים בכל זאת למבצע שהמדינה עומדת לשלם עליו מחירים מאוד כבדים? זה מסתכל ומייאש. אי אפשר לתאר במילים את התחושות שאני חווה".
יש הצעות מונחות על השולחן: מתווה וויטקוף שהחמאס כבר נתן תשובה חיובית, ועדיין לא ניתנה תשובה רשמית מצד ישראל. צוות משא ומתן חייב לצאת לדרך - ומי שצריך להנחות על כך הוא ראש הממשלה. נתניהו מתעלם ורוצה להמשיך במלחמה חסרת אופק. כרגע הוא גוזר גזר דין מוות על החטופים, על חיילים בסדיר ובמילואים כשעוד משפחות נוספות למעגל השכול.
הלוחמים עייפים. הם כבר כמעט שנתיים בסבבי מילואים בלתי פוסקים ובשירות סדיר עצים. זה מרגיש שאין כיוון ברור למלחמה הזו. אין רצון להגיע למצב שהביטחון של אזרחי מדינת ישראל הוא בראש מעייניהם של מקבלי ההחלטות. ההרגשה היא שמה שמניע את הכל קדימה זו תחושת נקמה.