בעזה של 2025 גם החיים מתומחרים: אלפי שקלים לפינוי משאית, עוד אלפי שקלים לאוהל, ובסוף - תחושה שאתה נותר ללא בית. "17 אלף שקל כדי להישאר בחיים ולהיות חסרת בית", כינתה זאת עזתית. כך נראה המחיר האסטרונומי של הפינוי שהופך לסמל של ייאוש בעיר עזה שמתמודדת עם תחילת המבצע של צה"ל. בישראל מעריכים: עד מחר, כבר חצי מיליון עזתים יתפנו דרומה.
תושבת עזה ל-N12: "העקירה דורשת יותר מיום, יש אנשים שפשוט מתיישבים על האדמה"
סילואן, תושבת עזה, סיפרה ל-N12: "הילדים שלי באזור מחנה הפליטים והמצב שם קשה יותר הסכום הנדרש הוא בערך 1,000 דולר במזומן בתוך עזה רק לפינוי וזה אומר שאני צריכה להעביר בערך 1,600 דולר, כדי שיימשך מהם בעמלה ויגיע להם אלף. אם הם יעקרו, הם ילכו להורים שלי ואז יוצא שבאוהל אחד יש יותר מ-17 אנשים".
"לידיעה, אפילו העקירה עצמה דורשת יותר מיום של נסיעה, הדרך יכולה לקחת 15, 16 או 18 שעות", המשיכה סילואן. "לרוב האנשים בכלל אין מושג לאן פנוי אפשר ללכת ויש הרבה אנשים שמגיעים לדרום ופשוט מתיישבים על האדמה, כי אין להם בכלל אפשרות להקים אוהל".
לדבריה, "יש אנשים שמכרו את האדמות שלהם במהלך המלחמה ומי שקנה את האדמות משכיר אותן בסכומים גדולים. ואם שוכרים ב-3,000 שקלים ומגיע מישהו שמציע לבעל הקרקע 3,500 שקלים, הוא פשוט מגרש אותך משם".
"כל הפגזה קרובה מרגישה כמו הפגזה ראשונה והפחד רק הולך וגובר", היא הוסיפה. "כולם חיים בתחושה שהתור שלהם הוא הבא. הפחד הוא בכלל לא מהמוות. כולם אפילו מייחלים לו, אלא הפחד הוא מהחיים כשאתה פצוע או במצב קשה, או כשאיבדת את המשפחה והאוהל שלך".
הקולות ברשתות: "יש מוות מהעקירה"
גם ברשתות החברתיות בעזה הנושא בוער: תושבים משתפים על המחירים הבלתי אפשריים של הפינוי ומתרעמים על כך שהישרדות הפכה לעסק כלכלי.
היבה תיארה כי "חצי מהמשפחה במצב דריכות וחשש מהלא נודע, ורוצה לעזוב הכול ולברוח. החצי השני התעייף מהעקירה, והחליט להישאר - ורואה בעמידה האיתנה שלו חיים, למרות המוות שסביבו. והמחשבות מתישות את שני החצאים: זה שמתכנן לברוח לא רגוע, וזה שבחר להישאר לא שקט".
אלנה זעמה: "עוד טרם תעזוב את ביתך בצפון כדי להפוך לעקור בדרום - עליך לשלם 7,000 שקלים על ההובלה במשאית, 5,000 שקלים על אוהל, 2,000 שקלים על בניית שירותים, ו-3,000 שקלים לשכירת כמה מטרים של שטח. סך הכול 17,000 שקלים . את הסכום הזה אתה משלם רק כדי להישאר בחיים וחסר בית, במקום להיקבר מתחת להריסות".
מנגד, אל-אקרע ציין כי "החלטתי להישאר בעזה ולשמור על ביטחון משפחתי ויקיריי בדרום. הנסיעות עולות 6,000 שקל, והמצב - רק אלוהים יודע אותו. קצב ההפצצות גבר במחנה א-שאטי. אני מבקש מכל מי שיש בליבו רחמים - תתרמו; אני יכול להציל אותם מהמוות ואעשה את כל מה שביכולתי".
צלאח זעם: "המוות בעזה הוא לא רק הפצצות ורעב. נוסף לו מוות נוסף, עוד יותר כואב: מוות מהעקירה! האיש מת מרוב ייאוש כשהוא נכשל להשיג את כספי ההעברה של משפחתו מהריסות להריסות, ואז הרחוב הופך למקלט האחרון - ללא גג, ללא קירות וללא ביטחון. תארו לעצמכם שזה אתם או נשותיכם או אחותכם או אמכם. אתם פרושים על האדמה ומכוסים בשמיים, והקור והקליעים מקיפים אתכם מכל עבר… איזה לב יכול לשאת זאת?".
עזתית אחרת סיכמה את הדילמה שלה שותפים רבים מתושבי עזה: "כל האפשרויות שעומדות עכשיו בפני קשות יותר אחת מהשנייה. להישאר בצפון עזה ולהתמודד עם המוות או לנוס דרומה מול הלא־נודע, ואין לי שום דבר: אין אוהל, אין מקלט, אפילו אין לי יכולת לשלם את המחירים המטורפים של העקירה".