5 בינואר 2025 לא היה עוד יום רגיל בלשכת הגיוס בתל השומר. הורים ליוו את ילדיהם לבקו"ם, אך הלבוש של חלקם במקרה הזה, לא היה שגרתי. לבושים שחור-לבן, ליוו ההורים את ילדיהם החרדים ליום הגיוס הראשון של החטיבה החרדית, חטיבת "החשמונאים", שאמורה להתחיל ולספק פתרונות לסוגיית גיוס החרדים, אחת הסוגיות הבוערות בציבור הישראלי מקום המדינה.
חדשות 12 ליוו את המתגייסים החדשים, החל מיום הגיוס ולאורך המסלול, ההפיכה ללוחמים וההבנה שחלחלה אצל החרדים החיילים שיודעים היטב מה מונח על כתפיהם. החלק השני.
- לחלק הראשון - לחצו כאן
"את הנשק אני מחביא מתחת לחליפה"
מענדל יוצא הביתה לשבת. הדרך מהבסיס שבבקעה לבית באשדוד עוברת בירושלים, שם הוא לוקח את האוטובוס הביתה. הוא זוכה לקריאות תמיכה וגאווה - ואפילו לחיבוקים מהעוברים והשבים בשוק מחנה יהודה.
"החברים שלי, רובם, כשהם יוצאים, לאו דווקא יוצאים עם מדים", סיפר מענדל. "הם יוצאים עם הנשק, אבל לאו דווקא עם מדים. מישהו שאל אותי השבוע, למה אני מסתובב עם המדים. אמרתי לו שזה בדיוק מה שאני צריך לעשות. אני רואה שהרבה יהודים, כשהם רואים דבר כזה - כיפה, פאות, נשק וציצית - זה מעורר בהם איזה משהו עמוק מאוד".
הוא הוסיף וסיפר על המורכבות ביציאה הביתה: "אני חושב שזה התפקיד של חטיבת החשמונאים. פה אני יכול להסתובב עם זה, אבל כשאני מגיע הביתה לאשדוד - כמובן שאני לא יכול לעשות את זה. את הנשק אני מחביא מתחת לחליפה, מתנגב הביתה ומחביא את הנשק היכן שהוא".
באחת המסעדות בירושלים - ביקש להחליף את מדיו לבגדים אזרחיים. "אני חושב שהרוב המוחלט לא יסתובב בשכונה עם המדים", אמר מענדל. "אני יודע שיום יבוא ואנחנו נצחק על התקופה הזאת. אוכל לספר לילדים שלי ולנכדים שלי שכשהיינו צעירים זה לא היה ככה".
"המטרה שלנו: נכנס חרדי, יצא עוד יותר חרדי"
שימי, צעיר חרדי שהשתמט מצה"ל במשך ארבע שנים, החליט להתגייס. האבסורד הוא שדווקא כשהוא מגיע להתגייס, הוא חייב על פי הדין הצבאי לשבת בכלא בגין השתמטות. וזאת, בזמן שחבריו ואלפי עריקים ומשתמטים אינם נכלאים. למרות זאת, שימי נחוש להתגייס לחשמונאים, גם במחיר ישיבה בכלא הצבאי.
"בפעם הראשונה ששמעתי על חטיבת החשמונאים אמרתי 'וואו, זה יכול להיות פתרון. זה ישיבה, רק בצבאית'. זה מה שחיפשתי", אמר שימי. כשנשאל אם סיפר להוריו ולחבריו שהוא מתגייס, השיב: "אבא שלי הוא נגד המדינה בכלל, הוא מחזיק בסוג של דעה סאטמרית קיצונית. הוא לא אהב את זה, הייתה שיחה קשה. אני ניסיתי להסביר שבסופו של דבר אני עושה את זה בשביל עם ישראל - צריך מישהו שייכנס לאלונקה".
בטקס ההשבעה של המחזור השני של חטיבת החשמונאים, סיפר שבכלא היא משפיל, אבל שווה את זה - מאחר ועשה זאת עבור משהו משמעותי. על ההכשרה עצמה הוסיף: "סיפוק מטורף. אתה מוצא את עצמך יום-יום עושה דברים שלא האמנת ולא חלמת שתעשה. אתה קם בארבע בבוקר, תוך עשר דקות אתה כבר עם תפילין עליך, קורא בתורה. לא הספקת לנוח - ואתה כבר באיזה ריצה".
"המטרה שלנו זה לא 'נכנס חרדי, יצא חרדי'", סיכם שימי על השירות בחטיבת החשמונאים. "אנחנו יותר מזה: נכנס חרדי, יצא עוד יותר חרדי - ועוד יותר ירא שמיים".
"פתאום אתה מרגיש פה בני ברק פינת מאה שערים"
ההכשרה בעיצומה, והלוחמים בחטיבת החשמונאים מתקרבים בצעדי ענק אל מסע הכומתה. מענדל סיפר על התקופה: "אני לומד על עצמי, עברתי פה המון דברים". מוישי וינר הוסיף על החוויה בלהיות חייל חרדי ברחוב: "יש הרבה מבטים, מסתכלים עליך כל הזמן. יש מלא שאלות ו'איך אפשר' ו'הרי גדולי ישראל אמרו שלא'. אתה הולך להתפלל באיצקוביץ' בבני ברק, עם הנשק, ובודקים שאתה באמת יודע להתפלל ולא מחזיק את הסידור הפוך".
בזמן שהחשמונאים נאבקים להוכיח שאפשר להיות גם חרדים למהדרין וגם לאחוז בנשק, ההנהגה החרדית ממשיכה להילחם בעוז נגד גיוס חרדים לצה"ל. ובפועל, מאז הקמת החטיבה, רק כמה מאות התגייסו בשלושת מחזורי הגיוס. מספר נמוך בהרבה לעומת מה שציפו. בינתיים, אלו שהתגייסו - כבר מחכים לסוף. "אין מישהו שלא מחכה לסיום", אמר מענדל. "זה מתיש, זה קשה, זה קשוח".
לאורך התקופה, בילו הלוחמים מספר ערבי שבת בבסיס. בכל פעם הם מקפידים לנקות את הנשק, תוך כדי שירה, מעט לפני שהם יוצאים להתארגן לתפילה. "אחד החידושים של החטיבה - זה שיש לנו נשק ביד ימין ושטריימל", סיפר מענדל. "השעטנז הזה עוד לא היה, אבל מתברר שזה לא כזה שעטנז - זה עובד לנו מצוין. שבת זה אווירה מסוג אחר לגמרי: שירה חסידית עם כולם, לפעמים נעמדים על הכיסאות ושרים ביחד - ממש טיש חסידי. זה נותן אווירה אותנטית ומחזיר את כולם, אחרי שבוע עמוס - למקורות, לבית, לישיבה. פתאום אתה מרגיש פה בני ברק פינת מאה שערים".
"אתה עושה הרבה דברים טובים בחיים - אבל זה פלא פלאים"
אחרי שמונה חודשים אינטנסיביים הגיע היום המיוחל, והחשמונאים יוצאים למסע הכומתה, שבו יצעדו כל הלילה לירושלים, ובבוקר יסיימו בכותל המערבי. אוריאל כהן שיתף: "זה מסע ראשון של החטיבה, זה מטורף. באים לטרוף את המדינה ואת המסע".
סא"ל עמרם חיון, מג"ד הבא"ח, אמר ללוחמים לפני היציאה למסע כי מדובר בחלום שהתחיל לפני מעט יותר משנה - ומתכנס לרגע זה. "אתם הבכורים של חטיבת החשמונאים", אמר להם. לחדשות 12 סיפר: "זו משימת חיים. אתה עושה הרבה דברים טובים בחיים - אבל זה פלא פלאים. אנחנו פה, בדרך ובכיוון הנכון. ומי שלא טוב לו - נאמר יום טוב לו".
המסע היה מפרך, אך הלוחמים שמרו על מורל גבוה לכל אורכו. ברחובות ירושלים, בדרכם לכותל, התקבלו על ידי האזרחים במחיאות כפיים. הלוחמים קראו בגאווה: "אני לוחם וחרדי - חשמונאי זה אמיתי!".
"לא עצרתי אף פעם, אבל נסחבתי מאחורה", סיפר מענדל על הקושי. "הרגליים שלי שבורות, אין לי שריר אחד שנשאר שלם - אבל לא ויתרתי, לא היה רגע שעצרתי". דודתו היא היחידה ממשפחתו שהגיע לתמוך בו בסיום המסע. "הוא מדהים, אני גאה בו", אמרה לחדשות 12.
חלק מהמשפחות האחרות הגיעו, כמו אביו של מוישי, אך חלק גם לא - כמו משפחתו של אוריאל. אחיו של הלוחם הרשי כן הגיע לתמוך בו. "שיצליח, הוא נהנה - ונראה שהוא ילך עד הסוף", אמר. "אני מקווה שהוא ישמור על עצמו ולא יעשה שטויות. אמרתי לאבא שאני הולך לבוא לכאן, ואמרתי לו שהוא הלך בדרך מסוימת, ולא כולנו עומדים מאחוריו - אבל בסוף אנחנו רוצים שהוא יישאר עם המשפחה".
סא"ל עמרם חיון הביע גאווה בלוחמיו כשאמר לאחיו של הרשי: "זה השמנה והסלתה, ומתוך יראת שמיים, מתוך אהבת השם. אין לכם הרבה כאלה - זה הכי טובים שיש לכם".
את מסע הכומתה, חתם אחד הלוחמים, רב"ט יהודה ליימן, עם סיום מסכת תענית. מיד לאחר מכן, חילקו המפקדים את הכומתות ללוחמים - והחלה שירת ההמנון. רגע זה בזמן, סיום מסע הכומתה, משקף את המורכבות הייחודית של חטיבת החשמונאים - מורכבות שבה הלוחמים מצליחים לשמור על אורח חייהם, ובאותה העת, לשרת את המדינה.
מענדל ראטה סיים את ההכשרה. היחסים עם בני משפחתו השתפרו.
מוישי וינר סיים את קורס החובשים בהצלחה ויצא לקורס מ"כים. הוא רוצה להיות מפקד טירונים בחטיבה.
אוריאל כהן יצא לקורס מ"כים. היחסים עם אביו השתפרו, והוא סיים מסכת מגילה.