שלושה חיילי צה"ל שמו קץ לחייהם בשבוע וחצי האחרון, ולוחם צנחנים נפצע קשה לאחר שניסה לשים קץ לחייו אמש (שלישי) בבסיס הצבא בדרום הארץ. מתחילת המלחמה נרשמה עלייה במספר החיילים שהתאבדו לעומת השנים שלפני כן, ונראה שמגמה זו הולכת ומחמירה ככל שהמלחמה מתארכת. "מאז תחילת השנה הנוכחית התאבדו לפחות 15 חיילים. המלחמה הזו הורגת גם נשמות", כתב ראש האופוזיציה יאיר לפיד.
אם תימשך המגמה שהתייחס אליה לפיד, השנה יירשם שיא של 20 שנה במספר ההתאבדויות בצה"ל. ב-2024 התאבדו 21 חיילים וב-2023 17 חיילים - יותר מבכל שנה אחרת בעשור האחרון. יש להדגיש שמספר החיילים המשרתים גדל גם הוא בזמן המלחמה, וצה"ל לא פרסם נתונים על יחס ההתאבדויות לפי מספר החיילים, או נתונים רשמיים על מספר החיילים שהתאבדו השנה עד כה.
"אירועים משבריים ואירועים טראומטיים מגבירים מאוד את הכאב הנפשי, וכאב נפשי הוא הזרז הכי חריף להתאבדות", אומר ל-N12 פרופ' יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין.
לוי-בלז מסביר מדוע יש כעת סכנה מוגברת להתאבדויות לעומת תחילת המלחמה: "כשהאירוע הטראומטי הוא בשיאו, אז אמנם הכאב הנפשי הוא מאוד חריף, אבל יש לנו תחושה של יחד, של חיבור, שאנחנו במטרה משותפת. כרגע אנחנו חוששים באמת מעלייה בשיעור ההתאבדות, מכיוון שהכאב הנפשי עוד גדול - אנשים חוו המון אירועים טראומטיים וקיצוניים מבחינה נפשית, אבל אין מאחוריהם תחושת סולידריות ושייכות וניצחון משותף".
שימו רגע בצד את זה שבזמן מלחמה נתניהו עושה הכל כדי להעביר חוק השתמטות מחפיר. שימו רגע בצד את מה יהדות התורה תעשה או לא.
— יאיר לפיד - Yair Lapid (@yairlapid) July 14, 2025
בשבוע האחרון התאבדו שלושה לוחמי צה״ל. זה נתון שאי אפשר לנשום מולו.
מאז תחילת השנה הנוכחית התאבדו לפחות 15 חיילים. המלחמה הזו הורגת גם נשמות.
"ראינו שהוא במצוקה, אבל ההתאבדות הפתיעה אותנו"
ולד סרגיינקו ז"ל עלה לישראל בגיל 20 וכמעט מיד לאחר מכן התגייס לצנחנים. הוא סיים את שירות הסדיר בהצלחה, פגש את אהובתו, אנה, והשניים ניהלו חיי משפחה עם שלושה ילדים. 4 חודשים אחרי הולדת בנו פרצה מלחמת חרבות ברזל, וולד קיבל צו 8 ולא היסס להתגייס. הוא שירת יותר מ-200 יום בגבול הצפון, ובנובמבר האחרון שם קץ לחייו.
לונה סרגיינקו, אחותו של ולד, מספרת שוולד לא חזר אותו הדבר מסבב המילואים הראשון שלו בגבול הצפון, שארך 209 ימים. "התחלתי להבחין בשינוי התנהגותי אצלו, שיש לו התקפי זעם על דברים קטנים, ושיש לו בעיות שינה ושקשה לו להירדם", היא מספרת, ומוסיפה גם שהוא התבודד והיה בפלאפון יותר מבעבר. "בשבועיים הראשונים זה לא הדאיג אותנו, ואז הבנו שזה כבר מחלק מהמערכת שלו".
לונה מספרת שוולד שיתף אותה ואת אשתו בחלק מהקשיים, והם דיווחו על כך למשרד הביטחון ואף פנו לקבל טיפול בקופת חולים, אך נאמר להם שהתור הקרוב הוא בעוד חצי שנה. בהיעדר ברירה הם הלכו לפגישה אחת ראשונית אצל פסיכיאטר פרטי, שרשם לוולד כדורי שינה וכדור נגד חרדה ודיכאון. חודשיים לאחר מכן שוב קיבל ולד צו 8, ולמרות בקשת משפחתו הוא היה נחוש לחזור לשרת את המדינה בחזית. לאחר 19 יום במילואים ולד נמצא כשהוא ללא רוח חיים.
"לא עלה על דעתנו שהוא יכול לשים קץ לחייו. ראינו שהוא במצוקה, אבל לא ידענו שהמצב עד כדי כך גרוע, זה הפתיע את כולנו. יש תפיסה שכדי לסבול מפוסט טראומה צריך לחוות משהו בומבסטי, לראות גופות או להיות בפיגוע גדול. בפועל זה לא המצב - גם מי שלא יוצא לשדה הקרב נמצא בסיכון, זה יכול לקרות גם לבן אדם רגיש ששמע סיפור או היה בדריכות", משתפת לונה, ואומרת: "זה חלק מהשלכות של המלחמה".
כלים להתמודד עם אדם אובדני
- הכרה ותיקוף עוצמת הכאב - מוכנות להקשיב ולשמוע באמת מה האדם חווה ומרגיש
- לשאול שאלות ישירות - כדי שהצד השני יבין שיש מישהו שאפשר לדבר איתו
- הדגשת תחושת ה"ביחד" ומתן תחושת תקווה עדינה שניתן למצוא פתרון למצב
- לא לעזוב את האדם האובדני לבד. לשתף אנשים סביבו ולהרחיק ממנו אמצעים שיכולים לפגוע בו
- הפנייה לטיפול נפשי שיכול להציל חיים
פרופ' לוי-בלז מדגיש שאובדנות נמנעת קודם כל בקהילה, ושניתן לנסות ולצמצם את שיעור האובדנות באמצעות הגדלת הידע והגברת המודעות. "המיתוס הזה ששאילת שאלות כאב נפשי ואובדנות יכניס לאנשים מחשבות לראש, לא רק שהוא לא נכון, הוא עולה לנו בחיי אדם", הוא אומר, ולונה מוסיפה: "נושא האובדנות זה נושא שנחשב לטאבו, שלא מדברים עליו והוא לא נוח. הוא מעורר רגשות אשם ובושה. אז צריך להתחיל שיח על זה ולתת מרחב בטוח לאנשים שיש להם מחשבות אובדניות. הם צריכים לדעת לאן פונים".
היא מספרת שלפעמים קשה לשים לב לכך שאדם קרוב במצוקה, ומדגישה את הצורך לשים לב לדברים הקטנים ולהיות סבלניים. לוי-בלז מסביר: "הידע זה בעצם ההבנה שאנשים, במיוחד גברים, שמתמודדים עם כאב נפשי, עם טראומה, עם דיכאון, עם היסטוריה של לחימה ארוכה - נמצאים בסיכון. אי אפשר לפתור את זה ב-'זה יעבור לו'".
לצד דרכי הטיפול והחשיבות של המודעות, לוי-בלז מסביר שחלק מהסימנים המעידים על אדם שעשוי להיות אובדני הם ירידה בתפקוד, הסתגרות, שימוש מוגבר באלכוהול או סמים, דכדוך חריג, שינוי בהתנהגות, שינה לא סדירה וסיוטים. "האדם האובדני הוא מאוד בודד, ואם אנחנו נוכל לדבר איתו גם על זה, יש סיכוי טוב שהוא יענה לנו תשובה אמיתית ונוכל לעזור לו להגיע ולקבל טיפול", אומר לוי-בלז.
לפי נתוני עמותת ער"ן, שמעניקה עזרה נפשית ראשונית, בחודש האחרון בלבד פנו אליהם יותר מ-6,000 חיילים וחיילות. מהנתונים עולה כי כ-28% מהפניות שעסקו במצוקה נפשית חריפה, לצד כשליש (32%) מהפניות שהתאפיינו בבדידות עזה. פניות נוספות עסקו בחרדה, טראומה ואובדן (כ-20% מהפניות) ובקשיים סביב מערכות יחסים משמעותיות (כ-10% מהפניות).
לוחמים שחוו לחימה עצימה וארוכה נמצאים בסכנה מוגברת לקושי נפשי, בשל העומס והכאב הנפשי שייתכן שחוו בלחימה. בתוך כך, לוחמי המילואים נמצאים בקבוצת סיכון מיוחדת, בשל המעבר החד מהלחימה לשגרה שעשוי להיות מלווה בטראומה.
"מילואימניקים צריכים לחזור חזרה לשגרה שהיא אחרת לגמרי מהשגרה הצבאית, מחוץ לקבוצה של אנשים שמבינה אותם ומכירה אותם ותומכת בהם, וזה מעבר שלפעמים הוא מאוד קשה", מסביר לוי-בלז. "הרבה פעמים אנחנו שומעים אנשים מילואים שאומרים, אני כבר לא אותו אדם, משהו משתנה שאף אחד לא מבין. אנחנו צריכים לזהות אותם מראש ולשלוח להם יד. זה לא עבודה שצריך ללמוד עשרים שנה. צריך להיות עם עיניים טובות ומוכנות להגיד: 'אני מוכן להקשיב לך'".
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 (או במספר הוואטסאפ 052-8451201) או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
בנוסף, ניתן להיעזר בשאלון להערכת סיכון אובדני במקרה של מצוקה לך או לקרובים אליך.