חצי שנה חלפה מאז שאוהד בן עמי חזר משבי חמאס, אך ליבו ומחשבותיו עדיין נמצאים בעזה - עם חמשת החטופים שעימם חלק במשך מאות ימים מנהרה צפופה, מעט אוכל והשפלה אין-סופית. למרות כל הסבל והתופת שהוא עבר, הוא מסתובב היום עם תחושות אשם - שהוא כאן, והם עדיין בגיהינום.
בריאיון מיוחד ל"מהדורה המרכזית" הוא מספר על רגעי האימה של אותו בוקר בשבת השחורה ועל המפגש המרגש עם אשתו בשבי. אוהד שיתף בהרעבה המכוונת שאותה חוו במנהרות וב"משחק" ההוצאה להורג האכזרי של המחבלים. הוא משחזר איך נאום של בן גביר והפרישה של מפלגת כחול לבן מהממשלה – גרמה להם לחטוף מכות והרעה את התנאים שלהם.
7 באוקטובר: "התיעוד הראשון של ישראלי שחטוף בעזה"
בבוקר השבת השחורה זעקה בבכי אלה בן עמי בשידור חי לדני קושמרו: "אני צריכה עזרה, חטפו את אבא שלי". אלה, בתו של אוהד בן עמי, ראתה תיעודים של אביה בטלגרם בלב הרצועה – והבינה שהנורא מכל התרחש. תמונה מסרטון החטיפה תופץ לאחר מכן ברשת, ותהפוך להיות אחת מהתמונות הצרובות בזיכרון של אותו יום ארור - התיעוד הראשון של אזרח ישראלי חטוף ברחובות עזה.
אוהד בן עמי, תושב הקיבוץ בארי, שחזר את רגעי האימה באותו בוקר של 7 באוקטובר: "ישבתי על המיטה, אשתי רז ישבה מתחת לכרית. עשינו חושך, ניתקנו, ששום דבר לא יעבוד. ופתאום אנחנו שומעים 'אללה אכבר, אללה אכבר'. הסתכלנו אחד על השנייה – ואמרנו לעצמנו, 'מה קורה פה?'".
משפחת בן עמי גרה בשכונת הכרם בקיבוץ. קבוצת הוואטסאפ של השכונה הייתה באותו יום כמרקחה. חברי 42 המשפחות שנמצאים בקבוצה החלו לתאר כיצד מחבלים נכנסים אליהם לבית: "אני שומע אותם בקומה הראשונה", "איפה הצבא?!", "שורפים לי את הבית – מה לעשות?". אך אף אחד לא קיבל תשובות.
בסביבות השעה עשר בבוקר המחבלים הצליחו לפרוץ את דלת הממ"ד של אוהד ורז. אוהד שחזר: "יצאתי אליהם עם ידיים למעלה, ואז ראיתי נער עומד על כיסא ומנסה לפרק את החור של המזגן – הם רצו לזרוק לנו רימון דרך החור".
המחבלים הצעירים קראו באותו רגע למחבל בכיר: "הגיע איזה מישהו לבוש מדים, עם בגדים טקטים וקלצ'ניקוב. באותו רגע אמרתי – זהו, אני מת. אמרתי לו 'אני לבד, אני לבד'. הוא לקח את הקלאץ', תפס אותי והוציא אותי". אוהד נחטף לבדו לעזה כשרז נשארת מאחור והוא אינו יודע מה עלה בגורלה.
התיעודים שנחשפים לראשונה מיום החטיפה
לראשונה, נחשפו התיעודים המצמררים מיום 7 באוקטובר: בסרטונים נראה אוהד מובל ברחובות עזה, כשהמון עזתי רץ אחריו ומנסה לבצע בו לינץ'.
בתיעוד נוסף שצה"ל הצליח לאתר, וגם הוא נחשף לראשונה ניתן לראות כיצד המחבלים שבו לביתו בקיבוץ בארי ותפסו את אשתו רז. בסרטון היא נראית מובלת ברגל וחוצה עם המחבלים שאוחזים בה את הגדר הצמודה לביתם - באין מפריע.
"עוד 20 דקות יש לך הפתעה": המפגש המרגש עם אשתו בלב עזה
אוהד ורז נחטפו והוחזקו בימים הראשונים בנפרד. רק כעבור חמישה ימים הם יגלו זה על זו, ויבינו ששניהם נותרו בחיים.
"אחרי חמישה ימים פתאום אומרים לי, 'יש לך טלפון'. אני שוכב שם באיזה חדר עם תחתונים ופתאום אומרים לי את זה. אני מרים את הטלפון ומישהו אומר לי – 'עוד 20 דקות יש לך הפתעה' ומנתק. אחרי בערך 20 דקות נפתחת הדלת ואני רואה את רז לבושה כמו ערבייה", שחזר.
אוהד מספר על ההתרגשות שאחזה בו באותם רגעים: "מרוב התרגשות נפלתי על הרצפה, התחלתי לבכות, התפללתי לאלוהים באותם רגעים". אשתו רז הוסיפה: "אמרו לנו לא להתחבק, ובכל זאת, לא היה אכפת לי - חיבקתי אותו. זה היה רגע מאוד מכונן לראות אותו".
חשבו שאני אלוף משנה בצבא. אמרתי להם: 'אני?! הנהלת חשבונות בקיבוץ בארי'
אוהד בן עמי
מאותו רגע הוחזקו אוהד ורז בדירה יחד עם גלי טרשצ'נסקי, בת ה-13 מהקיבוץ. בימים הראשונים מחבלי חמאס חשדו באוהד שהוא בכיר בצבא: "אמרו לי – 'אתה נמרוד אלוני, אתה אלוף-משנה בצבא, פרסמנו גם תמונה שלך'. השבתי להם – 'אני?! הנהלת חשבונות בקיבוץ בארי".
אוהד סיפר כיצד המחבלים כל הזמן בחנו אותו: "פעם אחת היינו באחת הדירות. באתי לנקות את החדר שלנו והם השאירו לי שם אקדח, רצו לראות איך אגיב. לקחתי אותו, שמתי אותו בצד, והמשכתי לנקות". אוהד הסביר שמה שגרם לו לפעול כך היה ההבנה שהוא מסכן את אשתו ואת גלי, ושגם במידה ויצליח לחסל את שוביו – הוא עדיין יהיה תקוע לבדו בלב עזה: "עמדתי במבחן שלהם, מאותו רגע הם נפתחו אלי".
יורדים למנהרות: "חפרנו בחול, שיהיה מקום לכולם"
רז השתחררה אחרי 54 ימים, בעסקת החטופים הראשונה. אוהד נשאר מאחור, הם בטוחים שעוד שבועיים ייפגשו שוב – אך הסיפור של אוהד בעזה רק החל.
"אחרי שרז השתחררה, לקחו אותי איזה חצי שעה ברחובות עזה בלילה, ואז הורידו אותי לבור", משחזר אוהד. "הגענו לאיזה ריבוע כזה, שהיו שם אלקנה בוחבוט, ובר קופרשטיין".
באותם רגעים נחשף אוהד למה ששורדי שבי רבים יתארו כאחד הרגעים הקשים – תחושת המחנק, הצפיפות והחושך של המנהרות: "בלילה הראשון היה לי התקף חרדה, בלילה השני עוד התקף. אמרתי לעצמי שאני לא אשרוד את זה. אין אוויר, אין אור. כנראה אחרי יומיים-שלושה המוח מתכוונן ואומר - זה מה יש, אתה צריך להתגבר על זה".
בלילה הראשון היה לי התקף חרדה, בלילה השני עוד התקף. אמרתי לעצמי שאני לא אשרוד את זה
אוהד בן עמי
ביום ב-250 למלחמה המנהרה שבה נמצאים 3 החטופים החלה להזדעזע: "שמענו פיצוצים אדירים, חשבנו שהמנהרה תתמוטט. ראינו פנסים ולא הבנו מה קורה – המחבלים רוצים להרוג אותנו? צה"ל הגיע לחלץ אותנו? ואז הכניסו עוד 3 חטופים – מקסים הרקין, שגב כלפון ויוסף אוחנה".
בדיעבד מסתבר שבאותו יום חולצו שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ואנדרי קוזלוב ונועה ארגמני במבצע "ארנון". מבנים רבים באזור פוצצו, והחליטו להוריד את 3 החטופים הנוספים גם למנהרות. התנאים, שהיו קשים גם ככה – הפכו להיות לבלתי נסבלים: "פתאום היינו שישה על אותו תא שטח שמקודם היינו בה רק שלושה אנשים. עם אותה כמות אוכל שהייתה לשלושה, לא הגדילו לנו את כמות האוכל. וגם אין מקום לשים את המזרנים, אז חפרנו גומחה כדי שלשגב יהיה מקום, ובשביל שיוסף יוכל להיכנס לפרוזדור. ממש חפרנו עם הידיים, בשביל שיהיה מקום לחבר שלך לישון".
חיי היום-יום בגיהינום: "הייתי עושה להם שיעור השכלה פיננסית"
הגיהינום נהפך לשגרת היום ל-6 החטופים. אין מקום, אין אוויר והאוכל דל. אוהד תיאר כיצד המצב הקשה הוביל אותם לכל מיני ריבים קטנים – בעיקר סביב החלוקה של האוכל. הוא סיפר כיצד התפקיד שלו בהנהלת החשבונות בקיבוץ – עזרה באותם רגעים: "הייתי עושה להם שיעורים בהשכלה פיננסית. סיפרתי להם המון על הקיבוץ השיתופי ומצאנו כל מיני רעיונות יצירתיים איך להסתדר בחלוקת האוכל".
"אם נגיד היינו מקבלים מגש של אורז - התחלקנו לשתי שלשות. אחת הקבוצות נקראה 'השלשה המחלקת', והאחרת הייתה 'השלשה הבוחרת'. היינו מגיעים למגש של האורז, עושים פס - מי שהיה עושה את הפס, נותן היה לקבוצה השנייה לבחור. כך שלא יצא שזה שחילק הוא גם זה שבחר. מצאנו כל מיני דרכים איך לרצות אחד את השני. שיהיה 'אנחנו והם' – ושלא גם בתוכנו נריב".
הם אמרו לנו שגם להם אין אוכל, אבל אז אתה רואה איך הכרס שלו גדלה מיום ליום. היה להם שפע של אוכל
אוהד בן עמי
על רקע קמפיין ההרעבה של חמאס, שמהודהד בכלי תקשורת בעולם, אוהד חושף את השקר של חמאס. "הם אמרו לנו שגם להם אין אוכל, אבל אז אתה רואה איך הכרס שלו גדלה מיום ליום. היה להם שפע של אוכל".
אוהד שיתף גם בהתלבטויות ובדיונים שהם קיימו לפעמים במשך שעות – על עניין "פעוט" כמו לבקש תה מהמחבלים. "אם ביקשנו ואמרו לנו לא – היה לזה השלכות. היינו יכולים לחטוף מכות כי זה לא מתאים להם. היו יכולים לאסור עלינו לבקש בקשות במשך שבועיים שלמים. אז על כל בקשה כזאת היינו יושבים שעות ודנים. אני ניהלתי את הדיון, נתתי לכל אחד את רשות הדיבור – ובסוף עשינו הצבעה: האם אנחנו הולכים ומבקשים תה, לפי מה שהרוב החליט".
"משחק" ההוצאה להורג האכזרי של חמאס
אוהד שיתף באירוע קשה מאוד שאותו הם חוו באחד הימים. יום אחד נכנס מפקד בכיר בחמאס למנהרה – לוקח את הנשק, מכניס מחסנית – ודורך. "הוא אמר לנו לבחור שלושה אנשים שאותם הוא יהרוג ועוד שלושה שהוא יירה להם בברך", שחזר אוהד את רגעי האימה.
בעוד המחבל הנתעב מזרז אותם לבחור מי למוות ומי לחיים – השישה מנהלים דיון ביניהם. "אנחנו לא יודעים איזה שמות להביא לו, אף אחד לא רוצה להתנדב". כשהם לא מצליחים להגיע להחלטה, מחבל אחר שנמצא בחדר מחליט לעשות הגרלה ולבחור בשלושה באקראי.
המחבל אמר לנו לבחור שלושה שהוא יהרוג, ועוד שלושה שהוא "רק" יירה להם בברך. רעדנו
אוהד בן עמי
"אחרי שנבחרו השלושה, הוא מבקש מהם שיסבירו לו מדוע עליו לחוס על חייהם, ומה הוא צריך לעשות עם הממשלה בישראל?", שחזר אוהד. באותו רגע הם פרצו בבכי, התחננו על חייהם וניסו לשכנע את המחבל שלא יהרוג אותם. כשאחד מהם הצליח לשכנע את המפקד, הוא פשוט החליף אותו בחטוף אחר. כך, שחזר אוהד, "שיחק" בהם אותו מחבל במשך שעה ארוכה ומתוחה עד שפתאום הוא פרק את הנשק ואמר להם "להתחפף". אוהד אמר: "ישבנו אחרי זה אחד מול השני, ומתנו פחד – כולנו רעדנו".
"בכיתי למחבל כמו ילד קטן, אמרתי לו תהרוג אותי"
אוהד שיתף עד כמה הם הושפעו במנהרות החמאס – ממה שהתחולל במקביל פה בישראל. "ביום ה-270 נכנסו אלינו כמה מחבלים והתחילו לפרק אותנו מכות. הם הראו לנו סרטון של בן גביר בשדה תימן. הם סיפרו על אסירים שיצאו משם חבולים, אמרו שהרביצו להם".
כך במשך 3 ימים החטופים קיבלו מכות נמרצות מהמחבלים. לאוהד עצמו לא הרביצו בגלל שהיה מבוגר, אבל הוא תיאר כיצד הוא לא יכול לעמוד במחזה – והלך למפקד: "בכיתי כמו ילד קטן, אמרתי לו תהרוג אותי. סיפרתי לו שהם כמו הילדים שלי, ואנחנו לא אשמים בזה". אותו מחבל הורה לו ללכת, ולאחר מכן המכות אכן פסקו.
הרג אותנו זה שהכנסת יצאה לפגרה, זה הרגיש ששכחו אותנו עוד פעם
אוהד בן עמי
מלבד אותו נאום של השר בן גביר, שגרם למחבלים להכות אותם באלימות קשה, אוהד מציין עוד אירוע קשה – הפרישה של מפלגת כחול לבן מהקואליציה בתאריך 8 ביוני 2024. "החשש שלנו תמיד היה שביבי יעשה עסקה רק לפני הבחירות, כדי להביא את החטופים כהישג. חששנו להישאר ארבע שנים במנהרות. עוד משהו שהרג אותנו זה שהכנסת יצאה לפגרה, זה הרגיש ששכחו אותנו עוד פעם".
השיחה עם המחבל שהולידה את ההבנה – אין פרטנר
אוהד סיפר כיצד הוא ניסה "לחדור" את שכבת השנאה של המחבל ששמר עליהם באמצעות שיחות נפש, וכך להשיג אולי כוס קפה או קצת חמלה. "הוא אמר לי – תקשיב טוב: אני שונא אותך, אתה לקחת לי את האדמה, את הבית ואני רוצה להרוג אותך. הפקודה שקיבלתי היא לשמור עליך, כי תמורתך אני מקבל אסירים - אבל תדע לך שאם אני מקבל פקודה ואומרים לי להרוג אותך, אני לא הורג אותך עם האקדח, אני הורג אותך עם הסכין".
באותו רגע, הסביר אוהד, הוא מבין שלעולם לא תוכל להיות פשרה איתם: "הבנתי שמבחינתם הקונסטלציה היחידה זה או שלא נהיה פה בכלל, או שאם נהיה פה, זה יהיה תחת שלטון של האיסלאם. אותו מחבל אמר לי שאם הוא יפגוש אותי ביוון – הוא יזמין אותי למסעדה. אבל בישראל – הוא יבוא עלי עם הסכין כי לקחתי לו את האדמה".
