חמש דקות, זה הזמן שיש להילה פנלון להציל את מפעל חייה. אולם עד מהרה היא נאלצת לסגור את המים בחממה, כי לדבריה, אין מה להציל - אין פירות ואין מה לעשות יותר. את כל החלומות שלה היא זרעה במשך שנים באדמה, ואף הספיקה להתחיל לקצור את פירות ההצלחה. "חלק אני סוגרת מים, חלק אומרת קדיש, וחלק אני מנסה להציל, אני אנסה לגייס מתנדבים, נראה אם ייתנו לנו להיכנס", היא אומרת.
אזור העוטף הוא אסם הירקות של מדינת ישראל, וכעת עשרות אלפי דונמים של תפוחי אדמה, עגבניות, חצילים, גזר, בטטה ועוד - עומדים שוממים. גם המושב של הילה, נתיב העשרה, היישוב הקרוב ביותר לעזה, מאה מטרים בלבד מהרצועה, הוא שטח צבאי סגור.
"אתה מסתובב ואתה רואה שאין פה אף אחד", היא מספרת בכאב. "קשה מאוד להסתובב ולראות את הבית שלך, את המקום שגדלת בו, את הכול פשוט עומד מלכת, כשאנחנו לא יודעים אם נחזור, מתי נחזור ולאן לחזור. יש אצלנו מישהי במושב שהגדירה את זה בצורה הטובה ביותר: 'איך אפשר לחזור לפה ואיך אפשר שלא?'".
פנלון מנסה לענות על השאלה האם בכלל אפשרי לחזור לקיבוץ שהיה לה, ולרבים אחרים, לבית. "אנחנו עסוקים בשאלה הזו, זה פתאום לא מרגיש בית. רואים את הסיפורים ואת הצבא שפה - וזה כבר לא שלך. באיזשהו מקום משהו בחיים שלנו נקטע, אנחנו רוצים לבנות את זה עוד פעם, אבל כרגע אנחנו פליטים בארצנו".
נדמה שיותר מכל, בולטת אי-הודאות האופפת את מפוני העוטף. "מדברים איתנו על הרבה מאוד זמן, אבל מה זה 'הרבה מאוד זמן'? זה הרבה מאוד שבועות? הרבה מאוד חודשים? הרבה מאוד שנים? ואיך ייראה בסוף? הרבה מאוד אנשים אומרים פה שהם לא חוזרים למציאות שהייתה. מה תהיה המציאות החדשה? אני לא יודעת אם מישהו יודע".
בשבעה באוקטובר, ברבע לשש בבוקר, חדרו מחבלי החמאס בשלוש נקודות לתוך נתיב העשרה. אחד ממצנחי הרחיפה שהגיעו לתוך תחומי המושב נחת בשטח מעבר לגן שעשועים של הילדים - ומיד המחבלים התחילו את מסע ההרג שלהם.
במשך שש שעות נלחמו כיתת הכוננות והתושבים במחבלים, עד שהגיעו כוחות הביטחון. מאז, 1,000 התושבים שרובם עובדים בחקלאות - לא מורשים להיכנס לשם. להילה היו חמש דקות להיכנס לבית שלה ולקחת כמה זיכרונות. הפעם האחרונה שראתה את הבית הייתה כשחולצה ממנו עם ילדיה אחרי 10 שעות בהן הסתתרה בדממה וחשכה מוחלטת בממ"ד.
למרות שזה הנזק הכי גדול שנגרם אי פעם לחקלאים בישראל, משרד האוצר עוד לא שחרר אפילו את התקציב לתמיכה ישירה בחקלאים שהיה אמור להינתן להם עוד לפני המלחמה - 270 מיליון שקלים שכלואים והיו כעת יכולים לתת לאלפי משפחות אוויר לנשימה.