קאי, היה רק בן 9 ימים ביום שבו מחבלים הגיעו לביתו בקיבוץ נירים. לאחר מאבק, המחבלים הציתו את הבית אך הוריו דאגו שלרך הנולד יהיה אוויר, הניחו אותו על אדן החלון למרות הסיכון כדי שיוכל לנשום, והוא ניצל.
"אימא שלי שהייתה אתנו תפסה את קאי והוא התחיל לבכות. היא שמה אצבע בתוך הפה שלו כדי שיהיה כמה שיותר בשקט", סיפרה איימי, אימו של קאי. "אני ואוריאל החזקנו את ידית הדלת למעלה, המחבלים נלחמו אתנו. כשהם לא הצליחו להיכנס הם החליטו לגרור דברים מאחורי הדלת ולהצית את ביתנו. התחלנו לראות אור כתום של להבות, עשן סמיך ושחור, העשן עדיין הצליח להיכנס".
אוריאל בקבוצת הוואטסאפ של קיבוץ נירים: "הבית שלי עולה באש, אנחנו נעולים בתוך הממ"ד, בבקשה תצילו אותנו". המשפחה הייתה בממ"ד במשך שש שעות כשביתם עולה באש, החדר כולו הפך לשחור ובכל פעם שיש שקט - הם השכיבו את קאי על אדן החלון.
אוריאל: "זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שיכולנו לקבל. מצד אחד אם אתה משאיר אותו בתוך החדר הוא כנראה ישאף כמות קטלנית של עשן, וזה יכול להיות נוראי. ומצד שני אם אני שם אותו על אדן החלון המחבלים עדיין מסתובבים, עדיין שומעים פיצוצים עדיין יש צבע אדום וטילים. עלו המחשבות הכי גרועות, אנחנו מסתכלים אחד על השנייה בעיניים ואומרים אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך".
"כשאתה מחזיק אותו בידיים הוא הוציא קצף מהפה, והיה לו פיח על העיניים ועל האף וכל החדר שחור, וכולם נמצאים במצב הזה כבר שעות, עושים החלטות קשות", הוסיף האב אוריאל. "באותו הרגע זה היה נראה כמו הדבר הנכון לעשות, לשים אותו על אדן החלון ושינשום".
אחרי שש שעות בהם היו המשפחה כולה בתופת - הגיע החילוץ. "זה היה הרגע שבכינו, בכיתי כמו שלא בכיתי מגיל 6", סיפר אוריאל. המשפחה פונתה לבית מלון לאילת, ללא כל ציוד.
לאם איימי עדיין יש שיעול קשה, אוריאל נפגע בעיניים אבל קאי - הוא בסדר גמור. "המשמעות של השם שלו זה לדעת ליפול ולקום, זה ניצחון. בינתיים הוא עושה כבוד גדול לשם שלו, בחרנו נכון".
