אושרי טוויטו, צעיר בן 27 משדרות, יצא לדוג בחוף זיקים בבוקר ה-7 באוקטובר. כשהמחבלים פשטו החוף הם ירו בו בזמן שהתחבא במיגונית מפני הרקטות. אושרי נפצע קשה, אך למרות מצבו הצליח להגיע לרכבו, והתחיל לנסוע כדי לפנות את עצמו לבית החולים באשקלון. שוטרים שעצרו אותו לבדיקה הבינו את מצבו. הם החליטו לא לחכות לפינוי, ולקחת אותו בעצמם לבית החולים ברזילי. במשך ימים ארוכים חיפשה משפחתו את השוטרים שהצילו את חייו, עד שבסיוע הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית הם אותרו ונפגשו עם אושרי. "שמחתי שהם בחיים", אומר אושרי על הפגישה המרגשת, "אני עדיין לא מעכל".
"המחבל זרק 2 רימונים וירה צרורות"
"באותו בוקר נוראי, יצאתי כהרגלי לדוג", משחזר אושרי טוויטו את מה שעבר עליו ל-N12. "כשהתחילו אזעקות 'צבע אדום', נכנסנו למיגונית. אלא שאז נכנס מחבל למיגונית, זרק 2 רימונים וירה צרורות, ונפצעתי אנוש".
אושרי נפגע מכדור, שעבר דרך זרועו, המשיך לתוך ארובת העין שלו, ירד במורד הוושט והגיע אל בטנו, ואיבד את הכרתו. לאחר ששב להכרה, חילץ עצמו אושרי מבין הקורבנות שנספו במיגונית, אזר כוחות והחל בנסיעה עצמאית לבית החולים ברזילי.
למרות מצבו הקשה הוא הצליח להגיע בנהיגה לכניסה הדרומית לאשקלון, שם נתקל בשוטרים שהוצבו במקום. "הוא נסע לאט, זיגזג. חשדנו בו", משחזר רס"ר דניאל קלימקוב, סייר אופנוען בתחנת אשקלון, אחד מהשוטרים שהוצבו במקום, עם תחילת הדיווחים על הירי הרקטי וחדירות המחבלים לישראל.
תפקידו של דניאל היה לבדוק את הרכבים השונים ולאבטח את הכניסה לעיר, אלא שאז הוא והשוטר רס"ם אברהם ביאגלין נתקלו באושרי הפצוע. כשקלטו שהחשוד שלפניהם הוא למעשה קורבן מהטבח שנפצע קשה, החליטו השניים שלא לחכות לאמבולנס, ולפנות אותו בעצמם לבית החולים. "הבנו שהוא פצוע קשה ולא הבנו איך הוא הגיע לכאן לבד", נזכר דניאל. "הוא בקושי נשם. הבנו שאין זמן ושלבד הוא לא היה מגיע לבית החולים. זו הייתה החלטה נכונה – נסענו מהר, בבית החולים הוא חבר לרופאים ומשם התנתק הקשר".
"סיפרתי להוריי על המלאכים האלה"
במשך שעות ארוכות אושרי היה מורדם ומונשם בבית החולים. כשהצליח לשוב ולדבר, הוא סיפר למשפחתו את מה שאירע, והתעניין בשלום השוטרים שהצילו את חייו. "כשהתחלתי להתעורר בהדרגה סיפרתי להוריי על שני השוטרים, המלאכים האלה, והוריי החליטו למצוא אותם ולוודא שהם בחיים", מסביר אושרי.
לאחר שטופל והתאושש מעט הועבר אושרי מבית החולים ברזילי, וכעת הוא מאושפז במרכז שיקום "חוזרים לחיים", שבמרכז הרפואי שיבא. אז גם החלה המשפחה לנסות ולחפש מי היו השוטרים שעזרו לאושרי. בני המשפחה נעזרו במשל"ט (מרכז שליטה) של הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית שמטפלת בהם, שעזר להם לאתר השוטרים שהגיעו לפגוש את אושרי בבית החולים.
"זה סיפור גבורה"
"הגענו אליו לבית חולים לבקר", משחזר דניאל. "היה מאוד מרגש - גם המשפחה התרגשה שהצלנו אותו. דיברנו איתו והוא מאוד שמח. הוא סיפר שהוא רצה לראות אותנו. אני שמח מאוד שעזרנו לו".
"המפגש היה ארוך, מרגש ומהנה", אומר אושרי. "שאלתי את השוטרים את כל השאלות שהיו לי, ושמחתי שהם בחיים", אומר אושרי. "זה לא מובן מאליו ואני עדיין לא מעכל".
דניאלה מור, נציגת הסוכנות היהודית שחיברה בין השוטרים לבין המשפחה מוסיפה: "הסיפור של אושרי הוא סיפור גבורה. תוך ימים בודדים איתרנו את השוטרים, המפגש ביניהם לבין אושרי ומשפחתו היה רגע מרגש עד דמעות".
מאז החלה המלחמה סייעה הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית לכ-6,500 אזרחים, זאת בעזרת תרומות של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, קרן היסוד, הרוח הישראלית ותורמים מרחבי העולם ומישראל.