מ', ערבי ישראלי ממרכז הארץ, עובד כבר שנים עם חברות ישראליות ועם כל המגזרים. כבר ביום השני למלחמה הוא החליט שהוא לא יכול יותר לשבת בצד ורתם את העסק שלו לטובת המתנדבים שעמלו למען תושבי הדרום והחיילים. בכתבה הזו הוא בחר להישאר אנונימי, הוא מרגיש שעל התרומה למען החיים המשותפים ביחד במדינה הוא לא צריך לקבל קרדיט. "אם הייתי יכול, היום הייתי מתגייס לצה"ל", אומר מ' ל-N12. "הרגשתי שאני חייב לתת את החלק שלי בעשייה הזאת. מה שנעשה אצלנו במלחמה ביום שבת, זה לא משהו שכתוב בקוראן, ולא מה שגדלנו עליו. יש הרוגים גם מהצד שלנו, ואנחנו חייבים לעמוד אחד לצד השני".
"הרקטות לא מבדילות בין יהודים לערבים"
גם סאלם אלעויוי, מהכפר ביר הדאג בנגב הצפוני מספר על הצורך להירתם ולעזור, במיוחד כשתושבי האזור שלו חווים אבדות ומפחדים. "כשהמלחמה פרצה הרגשתי שאני חייב לעשות משהו", הוא מספר. "גם אצלנו הבדואים חווינו אבדות קשות מאוד בעקבות מעשי הטבח של חמאס. החברה הישראלית כמעט שלא נחשפת לזה, רקטה שהם יורים עלינו לא מבדילה בין יהודים לערבים, גם חמאס לא הבדיל בין יהודים לערבים. אנשים מאצלנו נרצחו ונחטפו. הרגשתי שזאת המחויבות שלי להראות לשכנים שלי מיישובים כמו שדה בוקר, רביבים, אשלים, ניצנה ובאר שבע איך אנחנו חיים".
"יצרתי קשר עם 'עומדים ביחד', תנועה שפועלת למען שותפות יהודית-ערבית", ממשיך אלעויוי לספר, "וביחד התחלנו להעביר סיורים לשכנים שלי. אני מפגיש אותם עם ראשי קהילות בדואיות ועם משפחות שכולות. לנו אין מיגוניות, הרבה תושבים מפחדים וחשוב שידעו את זה".
אלעויוי ממשיך לספר על החיים המשותפים: "בשבוע שעבר החלטנו לחלק פרחים לצוותים הרפואיים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. דווקא בבתי החולים אנחנו רואים את השותפות יותר מבכל מקום אחר. הרופאים והאחיות לא מבדילים אם אתה יהודי או ערבי, וגם הפוך - מי שצריך טיפול יקבל טיפול. הגענו בשביל לנסות לעלות להם חיוך, להוכיר תודה על העבודה הקשה שלהם, ולהגיד שרק אם נחזיק את היד אחד של השני, נוכל לעבור את זה".
"הצענו את הבתים שלנו למפונים"
ויפקי סלאמנה מהכפר כעביה טבאש חג'אג'רה שבצפון הוא מדריך טיולים ותיירן, ומנהל בית ספר לשעבר. סלאמנה רגיל לארח ישראלים בסופי השבוע כחלק ממיזם התיירות שלו - מתחם האירוח הבדואי "מדאפה גלילית". בשבוע שעבר הוא החליט לפתוח את הבית שלו במיוחד וללא עלות לתושבים המפונים, לאפשר להם להתאוורר ולשמוע על התרבות הבדואית. "הצענו את הבתים שלנו למפונים, היו חלק שקלטו משפחות", הוא מספר. "בגלל שאנחנו יישובים ערביים, אז לא מיהרו להגיע אלינו. זה היה תהליך איטי, אבל בשבוע שעבר הגיעו אלינו ארבע משפחות מהדרום. לקחנו אותם גם לסיור במעיין קרוב והיה להם ממש כיף".
"אנחנו ותושבי האזור עשינו יוזמה של תליית שלטים בצמתים שקוראים לאחדות בין כולם: "שכנים טובים גם בזמנים קשים", "ההיסטוריה מאז ועד היום הוכיחה שאנחנו מסוגלים לחיות ביחד, למה לנו לשנות את זה?"