"זה סרט, פשוט סרט, אני עד עכשיו לא מבין איך דבר כזה יכול לקרות, איך דבר כזה יכול להיות": מאז יום שבת אודי ארמא לא זז מהבית של ההורים בחולון. הוא רועד, קולו שבור, ואפשר לראות על הפנים שלו את גודל האסון. למסיבת הטבע נובה הוא הגיע בשבת לפנות בוקר עם כמה חברים: בשעה חמש וחצי נכנסו לרקוד ומהר מאוד הכול השתבש.
"זו מסיבה שחיכיתי לה הרבה זמן, מסיבה, זאת הפקה שאני מאוד אוהב, הרבה חברים", הוא מספר. "היו שם אומנים טובים, היו שם שתי במות, השקיעו שם ממש". הם הבחינו ביירוטים, ואחד החברים אמר לו: "תעשה טובה, תתקשר אליו, אודי, שיפסיק את הבלגן הזה".
הפיצוצים לא הפסיקו: "וואי, איזה בומים, איזה בומים, אלוהים, תראו איזה יירוטים, הלכה המסיבה". ברקע נשמעת הקריאה בכריזה: "תתחילו לנוע החוצה. זמני התרעה בגזרה הזאת, זה 15 שניות, זה מה שיש לכם. אני מבקש להתחיל להתארגן. לצאת מהשאנטי, האירוע הסתיים. בשורה מהירה לנוע החוצה". והוא משחזר: "עלינו לאוטו, התחלנו לצאת לכיוון היציאה. כשהגענו לכביש התחילה שם מהומה, כולם התחילו לרוץ לרכב. הבנתי שירו ברכב".
"יש פה מחבלים", נשמעים אודי וחבריו אומרים וקוראים לעזרה: "מד"א! מד"א! ירו במישהי פה. חובש! צריך חוסם עורקים! הבחורה מאבדת דם! יש לי בחורה פה עם פצעי ירי, יש לה כניסה באגן, אמבולנס עכשיו דחוף". מאמצי הטיפול בפצועה תועדו, כשהמבלים מנסים לעזור: "ניסיתי לעזור כמה שאפשר ואז התחילו עוד פעם יריות, קצת יותר קרובות. כל השוטרים שהיו שם שלפו אקדחים, אמרו: 'תעמדו מאחורי הרכבים, לצאת מהרכבים'".
בסרטון נשמעים אודי וחבריו אומרים: "כל השוטרים עם נשקים, אלוהים ישמור, כולם עם נשקים, יש חדירה" – ותוהים אם הצבא הוא זה שיורה. כמה דקות אחר כך אודי כבר הבין שהירי לא שייך לצה"ל, אלא לעשרות מחבלי החמאס שכיתרו את מתחם המסיבה.
"אימא'לה, יורים עלינו, אימאל'ה, הם פה, תוציאו נשקים כולם. אני מרגיש ושומע את השריקות של הכדורים, אלוהים", הם אמרו בתיעוד. ואודי משחזר: " תוך כדי התקשרתי לאפי, חבר שלי, הוא אומר לי: 'אני בתוך הצפרדע הצהוב, בפח הצהוב, תבוא'. ראיתי שני חבר'ה נכנסים לתוך דלת, לא ידעתי בדיוק לאן אני נכנס. נכנסתי אחריהם".
אודי הסתתר בתוך מכולה של הפקת המסיבה, שכב מתחת לשולחן לצד שני צעירים נוספים. "שלושתנו שוכבים על הרצפה, רועדים. ממש רועדים ומסתכלים על הדלת, ומתפללים שהדלת לא תיפתח, כי אם היא נפתחת, אנחנו מתים. אני שוכב ומסתכל, עולה מדי פעם להסתכל בחלון, ואז התחלתי לראות את המחבלים בהמוניהם - חמישיות-חמישיות, ארבעה-ארבעה, מחפשים אנשים ופשוט יורים בהם במחבואים שלהם, וקולות בערבית: 'עצור, עצור', יריות, ו'צא, צא', זה כל מה שנקלט לי במוח".
"אני רואה אותם פותחים מקררים ויורים בתוך המקררים. כנראה אנשים שהתחבאו שם. רואה אותם יורים מתחת לבר, שאנשים גם התחבאו שם - אז אני שומע אותם פשוט מוציאים להורג אנשים שם, צעקות וירי, שקט, צעקות וירי, שקט. היה שם קרוואן שאנשים התחבאו שם והם מילאו את הקרוואן הזה באש. אתה פשוט כבר משלים עם המוות, אומר, אין פה יותר מדי סיכוי".
כך זה נמשך כמעט שש שעות רצופות: אזרחים ישראלים נרצחו בידי מחבלים בתוך שטח ישראל מבלי שצה"ל, משטרה או מישהו יגיע לסייע. "הם היו כל כך חופשיים שם שהם מצפצפים אחד לשני והם צוחקים אחד עם השני. הכול השתוללות שם כאילו זה שטח שלהם, של המחבלים".
אודי כתב ללא הרף לאחותו שיבואו לפה, למסיבה, "יורים עלינו מכל כיוון", וכדי שתאמין לו צירף גם הקלטות של יריות. "מאוד פחדתי שעד שיגיעו לשם הוא כבר... זה מפחיד", אמרה אחותו קתי. רק לקראת השעה אחת בצוהריים אודי שמע מקרוב קרב יריות ארוך והבין שמשהו קורה: "פתאום שקט. בחורה צועקת ואז הוא אומר לה: ''הכול בסדר, אנחנו צה"ל, יש איתך עוד מישהו?' ברגע הזה קפצנו, יצאנו החוצה מהבודקה, ומחבקים, רואים את צה"ל, מתחילים לחבק אותם ולבכות".
"התחלנו לעזור לפצועים, התחלנו לעזור לצה"ל - להוריד חגורות, לעשות חסימות עורקים, לעזור לכל מי שצורח, לחבוש, לתת מים. ואז הוציאו אותנו החוצה - הכול גופות של בליינים, על הגדר, בתוך אוהלים. אחרי שיצאנו לכביש ראיתי את כל השוטרים שם, שהגנו עלינו עם הנשקים, שנרצחו". ואחותו קטי נזכרת: "אני מקבלת ממנו שיחת טלפון, פשוט השתקתי את כל הבית. ואז הוא... בקול חנוק, לא הצליח אפילו להגיד לי שחילצו אותו".
בקלטה נשמע אודי אומר: "הגיעו זהו, באו צבא, זהו באו צבא". אחותו ניסתה להבין והוא השיב: "שומעת? זהו, באו הצבא. חילצו אותנו. את לא יודעת כמה הרוגים, כמה גופות" ואחותו מנסה לעודד אותו: "אל תסתכל, לך איתם לאן שצריך ואל תסתכל". אודי השיב לה: "כולם מתים פה, כולם, קתי, את לא מבינה כמה, ירו בכולם פה".
בצוהרי אותו היום המצלמות שלנו תיעדו את הרגע הראשון של אודי במקום בטוח, אחרי שיצא מהתופת. מאז הוא עוקב מקרוב אחרי רשימות החברים - אלה שנרצחו, אלה שנחטפו - ויודע שגם מי שניצל איבד שם במסיבה חלק גדול מעצמו.
חשבת איך חוזרים לחיים נורמליים?
"לא יודע איך חוזרים, אין לי מחשבה איך לחזור בינתיים. אני מנסה לשקם את הנפש שלי, מנסה קודם כול למצוא את החברים שלי, שימצאו אותם בריאים ושלמים, שזה ייגמר הסיוט הזה - ואז אולי אני אוכל לטפל בנפש שלי כמו שצריך".