16 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שבה ביקרתי את חברי הקיבוץ ניר עם לאחר ירי קסאמים. כעת, לאחר טבח 7 באוקטובר, חזרתי לקיבוץ בנסיבות מחרידות ועם התהייה - האם הם יחזרו לניר עם? האם הקיבוץ ימשיך להתקיים?
אחד האנשים שהיו בניר עם בעת ניסיון המחבלים לחדור אליו ב-7 באוקטובר היה איציק איבו, תושב הקיבוץ שניהל בעברו בית ספר למאבטחים וללחימה בטרור. באותה השבת לא הייתה לו ברירה, והוא עמד בביתו והסתכל מהחלון על המתרחש, "בלי נשק, מבויש", הוא מתאר את אותם הרגעים. "ממש מבויש, אני מאוד כעסתי על עצמי, איך אנחנו יכולים להגיע למצב כזה.
"המזל" של ניר עם הוא שהיה כאן צבא באזור המדגרה של הקיבוץ ושהתושבים נתקלו בהם. מזל נוסף היה הפסקת החשמל שנעלה את שערי הכניסה לקיבוץ - ולמעשה מנעה מהמחבלים כניסה אליו. כיתת הכוננות ירתה על המחבלים שזלגו מאזור המדגרה והבריחה אותם, ומשום כך תפקידה היה קריטי במערכה על הקיבוץ. "אם לא היו נתקלים בחיילים של הצבא, אז אני מניח שהיינו כמו כפר עזה", אמר עופר המר, תושב הקיבוץ.
"קפצנו לחדר נשק, והנשקים - מחציתם לא עובדים. ומה שעובד, לא תואם... והמחסניות ריקות", תיאר סגן-אלוף במיל' אדם פלד, רמ"ד לוטר לשעבר. "אין ספק שכיתת הכוננות לא הייתה מצילה את ניר עם אלמלא הצבא", טען סער פז, תושב ניר עם. "הצבא הוא זה שהציל אותנו - הוא עיכב את המחבלים עד שהיחידה הטקטית הגיעה, הפלוגה המסכנה של גולני, שלדעתי כמעט כולה נמחקה".
"אף אחד לא דמיין כזה תרחיש. דמיינו שזה עלול לקרות, שיכולה להיות חדירת מחבלים, לא ברמות האלה", תיאר גיא לביא, חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ, ובכך סיכם למעשה את גודל ההפתעה של 7 באוקטובר.
שחר כרמי, בן 26, שעימו דיברנו כשהגענו לקיבוץ לפני 16 שנה, הפעם סיפר על המצב העגום שבו הקיבוץ נמצא. לדבריו, רבים מבני גילו כבר לא יחזרו להתגורר בו. "אנחנו רוצים להאמין שיכול להיות פתרון מוחלט, שקט מוחלט, אבל אנחנו ריאליים. אז אנחנו יודעים שסיכויים מאוד גבוהים שזה לא יקרה. עם זאת, הוא העיד: "אני יכול להגיד לך על עצמי שאני חוזר".
"יש משבר אמון בלתי ניתן לתיאור מול המדינה, וגם מול הצבא", טוען פז. "אנשים לא ירצו לחזור לפה אם הם לא יהיו בטוחים ב-100% שבטוח פה", הוא המשיך. "אין לנו מנוס". לביא הוסיף, "יהיה מאוד קשה לעבור לגור פה בחזרה בלי הצהרה מובטחת שאנחנו נחזור לביטחון".
לשיקום קיבוץ ניר עם ולתרומות לחצו כאן