אחד הקרבות הקשים ביותר שאירעו ב-7 באוקטובר התרחש במוצב סופה שבדרום הרצועה. אחרי שנכבש בידי עשרות מחבלים, הגיע למקום כוח קרקל בפיקודה של סא"ל אור בן יהודה. במשך שעות הם נלחמו עד שהצליחו לחלץ את הלוחמים הנצורים ולהחזיר את השליטה במוצב. היום (רביעי) חזרה בן יהודה לרגע שהרימה את הראש וראתה עשרות מחבלים נוהרים לכיוונה, על החברים שאיבדה באותה שבת שחורה ועל הדאגה לילדיה בבית ולחיילים בשדה הקרב: "כל מה שרציתי זה להוציא אותם מפה בחיים".
"שבת בבוקר. הייתי עם הגדוד שלי וקיבלתי מהסמ"פ של המסייעת ופתאום הגיעו דיווחים על צבע אדום", נזכרה אור. "נסענו לכיוון וממש עשר דקות אחר כך הוא מתקשר אליי. אמר שצריך את הסיוע שלי לא ביישובים אלא במוצב סופה. הוא הקליט לי הודעה אחרונה: 'תעשי לי טובה אורצ'ה, תשמרי על עצמך. יש מלא מחבלים במרחב'".
כשסגן אלוף אור בן-יהודה, מפקדת גדוד קרקל, הוקפצה בבהילות לסופה, עשרות רבות של מחבלים כבר השתלטו על מוצב צה"ל. חיילי חטיבת הנח"ל היו נצורים בחדר האוכל, המודיעין היה חלקי – והאש כבדה. "פרסתי את הכוחות פה מסביב", סיפרה. "בשלב מסוים רצינו לפרוץ פנימה, לנסות לשחרר כמה שיותר מבוצרים. את הלוחמים שלנו".
כשנכנסו פנימה לא האמינו. אש מכל כיוון, רימונים וירי RPG. "הבנתי שזה אירוע אחר לגמרי", אמרה. "פניתי קצת הצידה וראיתי מעבר לסוללה נהירה מטורפת של מחבלים. עשרות. עם ג'יפים, אופנועים, רגלית. הוצאתי את הראש מעבר לבטונדה והבנתי: אנחנו באירוע של התקפה המונית".
באותו הרגע, היא מספרת, המוח התמלא במחשבות. "חשבתי על שלושת הילדים שלי, חשבתי על הלוחמים שלי שהם גם הילדים שלי, חשבתי שכל מה שבא לי זה להוציא אותם מפה בחיים ושכל מי שנמצא במוצב – יצא מזה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לשדר שאנחנו הולכים לבלום את זה".
בשלב מסוים אור שמעה את זחלי הטנק מתקרבים. היא ניסתה להתקדם, אלא שאז זינק לכיוונה מחבל. "הבנתי שהם בינינו", נזכרה. "הם היו במדים. ריכזתי את כולם אליי והתחלנו לעצור את כל ה'הגעות'". כקצינה הבכירה ביותר בשטח, אור ניהלה את הקרב במשך שעות ארוכות.
"פתאום התחלתי לשמוע בקשר את אחד המסוקים פונה אליי באופן אישי. 'קודקוד, כאן המסוק הרלוונטי, אני לטובתך'. במשך שעות הם נלחמו. ירו במחבלים, זרקו רימונים ופינו עשרות פצועים: "בפילבוקס (עמדת שמירה) נמצא חמאסניק שלא מהסס לירות על הכוחות שלנו". טיהור המוצב לקח 14 שעות שעות שנראו כמו נצח.
מתי בתוך כל הדבר הזה את מבינה את התמונה הכוללת?
"תוך כדי לחימה, כשאני בקרב יריות מטורף, מתקשרת אליי קצינת אג"ם שלי. היא אמרה לי שהסמג"ד שלי, אבי, לא זמין כבר פרק זמן משמעותי. רב-סרן אבי חובלאשוילי, הסגן של אור, נפל בקרב עם מחבלים בקיבוץ בארי. בן 26 בנופלו, הותיר אחריו אישה ותינוקת שנולדה לפני כמה חודשים. "איבדתי חברים טובים, איבדתי משפחה. ידעתי שבן דוד שלי משרת בגולני ונמצא בנחל עוז. כל הזמן קיוויתי שהכול בסדר, אבל גם הוא נהרג".
"איבדתי חברים טובים ומשפחה. ידעתי שבן דוד משרת בנחל עוז. קיוויתי שהכול בסדר, אבל הוא נהרג"
סגן אלוף אור בן יהודה
זה היה קרב ארוך וחריג, אבל לא הפעם הראשונה שהיא תחת אש. בשנת 2014 היא חיסלה חוליית מחבלים בגבול ישראל-מצרים, נפצעה וקיבלה צל"ש. "היה ברור לי שאלך למקום הכי קרבי שיש. תמיד ידעתי מה הלוחמות שלי". על השאלה איפה נראה אותה בעוד עשור השיבה שהיא "מקווה לעשות משהו משמעותי שמשפיע על הרבה אנשים". אך לפי סיפור גבורתה הבלתי נתפס, נראה שהיא עושה זאת כבר עכשיו.