לפני שחזר לארץ למילואים, סמל ראשון עומר בלוה, בן 22, היה בטיול בארצות הברית עם בת הזוג שלו. הוא תכנן להציע לה שם נישואים. הם כבר 4 שנים ביחד. אלא שאז פרצה המלחמה והוא בהחלטה של רגע, חזר ארץ ומיד גויס. עומר נסע לאזור הצפון ושם הוא נהרג מירי נ"ט ביום שישי האחרון.
אייל בלוה אביו של עומר ז"ל מספר על הפעם האחרונה שהם דיברו: "ביום חמישי הוא שלח לי הודעה בוואטסאפ שהוא יצא לכמה שעות לשינה ושהוא ידבר איתי בבוקר כשהוא ייצא ביום שישי. ביום שישי הוא שלח לי עוד פעם הודעה בוואטסאפ, שהם יוצאים, שהוא מאוד אוהב אותנו ושכנראה כנראה הוא ידבר איתי כשהם יוצאים ל-40 שעות לתרגיל. זה הטקסט האחרון שהיה לי ממנו".
עומר לא היסס לרגע, ישר בא לארץ להילחם ונשלח לגבול הצפון. כאבא עם איזה תחושה שלחת אותו מהבית?
"היינו בדיוק בארצות הברית בטיול ביחד, טיול משפחתי ואני ואשתי חזרנו לארץ לאירוע של חברים, והוא נשאר עם בת זוגו בארצות הברית. הם טיילו קצת בקליפורניה, עד שהגיע השבת הארורה הזאת ופרצה המלחמה. האמת שהוא עדכן אותנו שפרצה המלחמה. הוא היה בלוס אנג'לס ומיד בלי היסוס הוא אמר לי 'אבא אתה חייב להטיס אותנו לארץ, אבא החברים שלי שם, אני חייב להגיע לארץ'".
"ניסיתי לדחות אותו כמה שיותר", ממשיך אייל. "היו לי תחושות לא טובות מהרגע הראשון, אבל לא יכולתי לדחות אותו יותר מדי. שבוע דחיתי אותו וזה היה מעל ומעבר בשבילו. יום שבת הוא טס, נחת ביום ראשון מהשדה הוא רצה אפילו לנסוע ישר לחיילים שלו. הוא איבד מ"פ שהיה לו בסדיר ו-4 חיילים שלו. ניסיתי כמה שיותר לדחות אותו. יום שני קמנו, הוא כבר רצה לעוף עוד פעם. ביקשתי ממנו להישאר איתנו עוד ערב, לאכול ארוחת ערב. 'לא נפגשנו הרבה', אמרתי לו. יום שלישי לקחתי אותו לצפון. זאת הייתה הנסיעה האחרונה שלנו. תחושה מאוד מאוד כואבת, תחושה מאוד מאוד קשה. אבל הוא אמר לי 'אבא אנחנו חייבים להגן על המדינה, אין מי שיגן עלינו'. הוא היה פייטר אמיתי אמיתי אמיתי".
יש הורים שמספרים על הרגע הזה, על החיבוק הזה, על הפרידה הזאת. הייתה תחושה קשה? חזרת הביתה עם לב כבד או עם אופטימיות שזה לא ייגמר ככה?
"כל הדרך לצפון החזקנו ידיים. חיבקתי אותו. נישקתי כמו שלא נישקתי אותו בחיים. הגענו לשם ונפרדנו, אבל התחושה בדרך הביתה הייתה כל כך קשה. משהו שכנראה רק הורים מרגישים".
"ביום שישי, אחרי ארוחת הערב כשהם באו להודיע לנו", ממשיך אייל לתאר. "אני הייתי במיטה ב-24:30, אחרי ארוחת הערב. ברגע שהפעמון צלצל אמרתי לאשתי 'סיגי אל תקומי, זה הצבא, אני יורד אליהם'. זה היה מדהים ממש ידעתי שזה הולך לקרות. כנראה תחושה של הורים אין לי הסבר אחר".
"עומר היה פייטר אמיתי, היה ילד מדהים שבאמת בגבורה הוא מת. ממש גיבור אמיתי", אומר אביו של עומר בכאב. "מקווה שהוא יהיה החלל האחרון".