"סבתא, דיברתי איתך בפעם האחרונה ביום שבת הארור בשעה שמונה בבוקר. אמרת לי שאת בממ"ד עם אנג'י ושאת מפחדת, שיורים בחוץ, שדופקים לך בדלת. אמרתי לך לא לדאוג, לא לדאוג ושזו בטח כיתת הכוננות. אמרתי לך לנעול את הדלת של הממ"ד ולא לדבר. לא להוציא הגה. שרק אני אדבר, תשמעי אותי", עמרי רונן, מנהיג אחים לנשק, שסבתו נירה רונן נרצחה ב-7 באוקטובר, מקריא את הדברים על קברה.
"העליתי לקו את אבא שלי", משחזר עמרי בריאיון את מה שקרה באותו בוקר נורא. "אמרתי לו: 'אבא, תקשיב, קורים דברים רציניים, תתפוס את הקשר עם סבתא, אני רץ למילואים'. לא יכולתי לעשות את שני הדברים ביחד. היא אמרה לי: 'אני מפחדת', ואני, באיזה ניתוק, פשוט אמרתי לה: 'הכול יהיה בסדר, אל תדאגי, תכף מגיעים אנשים'. במקום..."
האמנת, חשבת שיגיעו?
"בטח, ברור. מישהו לא? מישהו האמין שדבר כזה יכול לקרות?"
"בינתיים לקחתי מדים, נתתי חיבוק גדול לתמר ורצתי לחתום על ציוד", מקריא עמרי את נאומו בהלוויית סבתו. "יחד עם הצוות שלי המדהים. קפצנו לדרום. יש לי צוות מיוחד, צוות מספר 1, שיש לי הזכות לפקד עליו. אנשים גיבורים ואמיצים שעזבו הכול, היו מוכנים לסכן את החיים שלהם בשביל להציל את תושבי העוטף".
"לאחר שעה בערך איבדנו את הקשר איתך", הוא ממשיך להקריא. "אני כבר הבנתי מה... מה קרה".
הגיע להלוויה משטחי הכינוס לפני הכניסה לרצועה
נירה רונן נרצחה בשבת השחורה בבית שלה בקיבוץ כפר עזה. לאורך הדרך אל בית העלמין הקטן של קיבוץ אייל עמדו מאות עם דגלים - אלה עם מוט הבמבוק שמזהה אותם כדגלי המחאה. הנכד שלה, עמרי, אחד הפנים המוכרות של הנהגת "אחים לנשק", הגיע להלוויה משטחי הכינוס לפני הכניסה לרצועה, יציאה ראשונה מאז שבת בבוקר. הוא סרן במילואים, מפקד צוות ביחידה מובחרת.
"סבתא שלי הייתה כנה בצורה כואבת. מאירת פנים".
דיברתם על המחאה?
"דיברנו על המחאה".
מה דיברתם?
"היא לא רצתה שאני אהיה במרכז של כל הדבר הזה".
למה?
"כי קוראים לך בוגד, וזה הטלת רפש".
"עושים ניצול כדי לפגוע בלב הקונצנזוס הישראלי"
"הייתי מפקד צוות לוחמים, השתתפתי בצוק איתן", סיפר עמרי בעבר בפאנל שאליו הוזמן בערוץ 12. "אני אמרתי שאם תעבור הקריאה השנייה והשלישית, אני הודעתי לצוות שלי אתמול, הייתה לי שיחה מאוד מאוד קשה איתם". דבריו נקטעים. מישהו בפאנל מטיח בו "אתה סרבן! אתה סרבן!" "אני יושב פה עם בן אדם שקורא לי סרבן", עונה עמרי. "לא מכיר אותי, לא יודע מה אני נתתי למדינת ישראל. כמה חברים אני איבדתי בקרב".
עמרי אפילו השתתף בתוכנית האמריקנית "60 דקות" שהוקדשה לנושא המהפכה המשפטית. "בילינו זמן מה עם 'אחים ואחיות לנשק'", אומרת המנחה, "קבוצה של אנשי מילואים ישראלים שהפסיקו להתייצב לשירות ונאבקים עכשיו במה שהם מכנים 'מלחמה בתוך המדינה'".
"בית המשפט העליון זה קו ההגנה האחרון שלנו", אמר אז עמרי ב"60 דקות". "זהו קלף השפיות האחרון שלנו. אנחנו צריכים אותו מועצם, אנחנו צריכים אותו עצמאי, על זה אנחנו נאבקים". אני מראה לו פוסט שתחת הכותרת "לא מלכלכים על צה"ל" עמרי מופיע בו בתור האות ע' של המילה רשע. 'אני אגיד לך למה זה כואב לי', אני אומר לו. 'כי העלה את זה בן אדם שהיה חבר שלי. קוראים לו בבר וקנין, הוא זמר'.
"זה עצוב לי שזה המצב", אומר עמרי בתגובה. "עצוב לי שאנשים חושבים בצורה הזאת ושיש גורמים רמי-דרג שהם חלק מהקמפיין הזה, שעושים ניצול באמת עלוב כדי לפגוע בלב הקונצנזוס הישראלי. אנשים ציונים, פטריוטים שאכפת להם ממדינת ישראל. והם מוכנים לעשות הכול, אפילו להקריב את החיים שלהם בשביל שאנשים יחיו פה בשקט".
אתה מוכן להקריב את החיים שלך?
"חד-משמעית. כולנו. כל מי שקפץ".
אתה מוכן להקריב את החיים שלך בשביל בבר וקנין שהעלה את זה?
"כן. כן".
"עשייה ציבורית תמיד הייתה שם"
הוא עורך דין, התמחה בפרקליטות המדינה במחלקה הכלכלית, ראה שם איך מעלילים על אנשים ישרים שהם תופרים תיקים והבטיח למחלקה שלו שיעשה הכול כדי שיידעו את האמת. ביום חמישי הוא חזר לכמה שעות. תמר אשתו, שנה שישית בלימודי רפואה ובהיריון עם בנם הבכור נמצאת בבית ההורים שלה, כי בדירה שלהם בתל אביב אין ממ"ד.
"עשייה ציבורית תמיד הייתה שם", אומרת עליו תמר. "הוא תמיד דיבר על זה. אז כשהתחילה המחאה והוא לאט-לאט נכנס לזה, זה היה קודם כול די טבעי. ואז היה את הנאום הראשון שלך במוזיאון ארץ ישראל", היא אומרת לו. "וזו פעם ראשונה שהוא עמד על במה ודיבר".
"אתם הורסים את כל מה שעשיתם. איך לא רועדת לכם היד?" הוא נאם. "בואו נקבל אחריות. אין מי שיעשה את זה במקומנו, זה שלנו!"
"אני הייתי נורא בלחץ, הרבה יותר ממנו", היא צוחקת. "ובאמת שמשם פשוט נפרץ איזה סכר וזה לא עצר".
ב-11 ביולי צילמנו אותו במחאה, גם אז, כשאמר שהוא נלחם על המדינה, עמרי הזכיר את סבתא שלו. זאת סבתא נירה מכפר עזה, שתירצח שלושה חודשים אחר כך.
"אחים לנשק" החלה בקבוצת וואטסאפ של חברים מסיירת מטכ"ל ופרצה למודעות הציבור בתחילת פברואר במסע של שלושה ימים מלטרון לירושלים, לבית המשפט העליון. בדרך הצטרפו עוד ועוד, ועד שהגיעו כבר היו 10,000. "אחים לנשק" הפכה לאחד הארגונים המובילים והמזוהים עם המלחמה על הדמוקרטיה. הם חזרו והזהירו מפני הנזק שהחקיקה הזאת גורמת לצבא. ב-19 ביולי הם הודיעו על השהיית ההתנדבות למילואים.
"היה הרבה יותר קשה ממה שדמיינתי"
"לפני מספר שעות עשיתי את אחת השיחות הקשות שהיו לי בחיי", אמר עמרי בזמנו. "בישרתי לצוות שלי, צוות עמרי, שאם החקיקה שמקדמת אותנו לדיקטטורה תאושר בקריאה שנייה ושלישית, אשהה את ההתנדבות שלי למילואים. זה לא עניין של ימין ושמאל, כל שירותי הצבאי בסדיר ובמילואים שירתי תחת ממשלות ימין. לא מדובר במימוש מדיניות, אלא בשינוי משטרי ובשינוי אופייה ודמותה של מדינת ישראל".
יש אנשים שאומרים שבזה פגעתם בכשירות של צה"ל.
"אני לא מסכים איתם, אני חושב שזה פשוט לא נכון. לבוא ולהאשים את האזרחים ולא את המנהיגים ומקבלי ההחלטות שיושבים למעלה, רמי-הדרג, שהם לא מוכנים לקבל אחריות, מלמעלה, להנחית על האזרחים, להאשים את האזרחים, אתה רואה את זה במשטרים הכי חשוכים שיש. הכי חשוכים שיש".
"האמת שזה היה הרבה יותר קשה ממה שדמיינתי. הביצוע הוא הרבה יותר מההצהרה", אומרת תמר. "אני חושבת שגם במיוחד כשאתה קצין ויש לך חיילים ופתאום צריך להגיד להם, ולא כולם מסכימים איתך. ועמרי והצוות שלו, אני חושבת שהקשר שהם מטפחים כבר שנים והוא אוהב אותם והם באמת חשובים לו. כל הזמן הוא אמר שאם תהיה מלחמה הוא יבוא".
"התחיל יום שבת, אז אמרתי, איך... אמרתי, ברגע שיהיה לו טלפון, מעניין אותי איך זה עובד, אם הצוות בסדר והיחסים בסדר", הוסיפה תמר. "השאלה הראשונה שלי הייתה: איך עם הצוות? והוא פשוט, הוא אמר: 'יש לי את הצוות הכי מדהים בעולם, אנחנו כולנו ביחד'. כאילו לא היה לזה שום זכר וככה זה צריך להיות. אני חושבת שזה גם נותן הרבה כוח ותקווה למה שיהיה פה אחר כך".
הפסיקו את המחאה והתייצבו
בשבעה באוקטובר הודיעו מובילי "אחים לנשק" שהם מפסיקים את המחאה וקראו לחיילי המילואים להתייצב. במקביל, הם הסבו מיד את כל המנגנון היעיל שבנו בחודשי המחאה כדי לסייע לכוחות הביטחון ולניצולי הטבח. הם מפעילים עשרות משאיות, משיגים אפודים קרמיים לחיילים כשהצבא לא משיג, מחלצים משפחות מאזורי המלחמה אל מרחבים מוגנים.
לפני שלושה שבועות ביקר שר החוץ של ארה"ב אנתוני בלינקן בחמ"ל אחים לנשק לאיתור נעדרים במתחם אקספו בתל אביב. כשכמעט כל המערכות האזרחיות קרסו במלחמה, "אחים לנשק" היו שם במקומן. "דיברתי עם איזה משפחה שפגשנו שם, שהם גם גרים כאן במושב, הילד שלהם נפצע באחד מהקרבות, במקרה גם בכפר עזה", סיפרה תמר. "הוא נפצע קשה והיא סיפרה שמי שחיכה לו בחוץ, מי שפינה אותו מכפר עזה לסורוקה היה טנדר של 'אחים לנשק', שזה מטורף. לא אמבולנס ולא הצבא - בסוף זה אנשים פרטיים מטעם "אחים לנשק" שבאו וסיכנו את החיים שלהם. חיכו מחוץ לקיבוצים ופשוט פינו פצועים. נשמע מטורף".
"אלה הבוגדים שלנו", השיב עמרי.
"מעניין אותנו אנשים ביחד שמוכנים לתת הכול"
זאת המלחמה הראשונה שצה"ל יוצא אליה כצבא של מדינה משוסעת חברתית, צבא שיצטרך להילחם עכשיו לא רק במחבלים, אלא גם בהסתת איש באחיו ובקרע שהיא גרמה. לפילוג הזה יש אחראים ובראשם ראש ממשלה שהקרע הזה שירת אותו. אבל עמרי, ברגע שלבש מדים וחבר לצוות שלו, לא מוכן לדבר על פוליטיקה. הוא, שישב באולפנים ונאם בהפגנות נגד החקיקה האנטי-דמוקרטית, נלחם עכשיו באותה נחרצות כדי להשאיר את כל זה מחוץ לכוחות הלוחמים. אולי ממש עכשיו הם הולכים איפשהו ביחד בעומק הרצועה וחייהם תלויים אחד בשני.
אצלך בצוות, יש אנשים שמאמינים ש"אחים בנשק" זה בוגדים?
"יש אנשים מכל הגוונים. יש כאלה שהם מאוד מאוד לא מרוצים מהפעילות של 'אחים לנשק'".
איך הולכים לקרב? איך נכנסים עכשיו לרצועת עזה כשמאחוריך, בצוות שאתה מפקד עליו, יכול להיות מישהו שחושב שאתם בוגדים. איך הוא יאמין לך?
"בצוות שלי זה בוודאות לא קורה, ביחידה שלי זה בוודאות לא קורה. כל החיילים שפגשתי עד עכשיו, סדיר ומילואים, כולם אגרוף אחד, מלוכד, ביחד. לא שומעים את החדשות ולא רואים מה עושים הפוליטיקאים. ואני כבר מבין, איך שיצאתי, שהם לא השתנו, לא הגדילו לעשות וליצור פה איזושהי אחדות מסוימת".
לא, זה לא קרה.
"אפילו לרגע. והם ממשיכים עם מלחמת הבוץ הילדותית הזאת. אבל אנחנו מאוחדים בשורות. זה לא מעניין אותנו. מעניין אותנו אנשים ביחד שמוכנים לתת הכול, לתת הכול בשביל מדינת ישראל".