שלמה תנעמי, הוא ראש המועצה הדתית בגדרה, אך למעשה הוא מעולם לא עזב את הפלוגה שלו ממלחמת יום הכיפורים ומאז כמעט בכל מלחמה או מערכה שישראל יוצאת אליה, שלמה הראשון שמתייצב בבסיס, חותם על נשק ויוצא לפעולות למרות שעם השנים פלוגת הטנקיסטים של שלמה הפכה לפלוגת חיל רגלים והיום הוא משרת בפיקוד העורף. הטנקיסט המנוסה ששרד את המלחמה ב 73' מספר שהוא יצא אומנם בלי פצע אך, "שרוט לגמרי". במלחמה ההיא הוא איבד חברים טובים וראה מראות שצילקו אותו לגמרי.
בשבת השחורה לפני חודש הוא התייצב מייד בבסיס של יחידת החי"ר של פיקוד העורף. תחילה היחידה נסעה צפונה לאבטח את היישובים בצפון, אך בהמשך הצטרפה לסריקות ביושבים בעוטף עזה ובשדרות. "עברנו בית-בית, לוודא שהוא נקי ממחבלים ושאין שם אף אחד שזקוק לעזרה", משחזר שלמה ומסביר איך התמודד עם המשימה הקשה: "אחרי מלחמת כיפורים אין בי פחד יותר, שום דבר לא יכול לזעזע אותי, אבל האמת היא שהיה קשה, למרות שעברתי מלחמות קשות לא פחות, פה זו מלחמה אחרת כי זה אזרחים. 15 שנה לקח לי לשחרר את מראות מלחמת יום הכיפורים, וגם פה לאנשים תהיה התמודדות קשה".
כל החודש ישן שלמה יחד עם החיילים בפלוגה, מלבד שבת אחת שבה יצא כדי לראות את אשתו ואת הילדים והנכדים בגדרה. "אני מגיע לכל אימון ולכל מילואים, לצערי לא פספסתי אף מלחמה", מספר שלמה. אישתו וילדיו למרות כל הפעמים שהוא נעלם למילואים במשך השנים היו בעד, "אמרו לי כל הזמן שטוב לך - תלך".
בבסיס שבו הוא נמצא כולם מכירים את המילואימניק המבוגר עם הזקן הלבן, הנשק הארוך והציציות. "החיילים והקצינים הם כמו הילדים שלי, כל הזמן אומרים לי שמספיק שאני אסתובב לידם ויפתרו להם כל הבעיות", הוא צוחק, "אבל בכל זאת אני מסתובב עם הפלוגה, עושה אימונים, אני לא יושב. אלוהים נותן לי כוח, אבל הם תורמים לי יותר מאשר אני תורם להם. זה התפקיד שלי בעולם", הוא אומר.
