בצה"ל מעריכים כי עד כה שיגרו האיראנים כ-500 טילים בליסטיים לעבר ישראל, וכעשרה אחוזים מהם הצליחו לחדור את מעטפת ההגנה הישראלית ולפגוע ביעדים בעורף. אולם, לפי ההערכות בישראל, איראן כמעט לא עשתה שימוש בשני כלי נשק ארוכי טווח מרכזיים שברשותה: הטילים הכבדים ביותר הנושאים כטון ומעלה של חומר נפץ בראש הקרב, וטילי השיוט שקשים מאוד לגילוי, סיווג ויירוט.
במשמרות המהפכה איימו אחר הצוהריים (שני) בשיגור טילי שיוט, וצייצו בחשבון רשת X (לשעבר טוויטר) הרשמי: "זה המסר שלנו לעולם – אנחנו נעשה את זה".
עיקר הטילים ששוגרו מאיראן עד היום הם טילי שיהאב 3, לצד טילי קאדר, עימאד וחייברשכן. מנגד, ארסנל הנשק האיראני נשחק מיום ליום בגלל השימוש האיראני בו והתקיפות של צה"ל, שתקף אתמול טילי ח'וראמשהר שאוחסנו בבסיס הטילים האימאם חוסיין ביזד, במרחק 2,200 ק"מ מישראל, לפני שניתן היה לשגרם.
הטילים הכבדים של איראן
הטיל הכבד ביותר שברשות איראן הוא הח'וראמשהר – טיל בליסטי הנחשב לאחד החזקים בארסנל האיראני. לפי ניתוח של ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הטיל בעל טווח של 3,000-2,000 ק"מ ומסוגל לשאת ראש נפץ במשקל של עד 1,800 ק"ג.
הלילה שיגרה איראן טיל בודד מסוג ח'וראמשהר-4 לעבר ישראל – עליית מדרגה משמעותית במלחמה הנוכחית. "עד היום לא כמעט שלא ראינו שימוש בטילים עם מעל טון חומר נפץ", אומר קליסקי, "אבל בעיקרון הם בהחלט מסוגלים לכך ועלולים לעלות מדרגה בשימוש בטילים כאלה".
הגרסה החדשה של הטיל היא בעלת טווח של 2,000 ק"מ עם ראש קרב של 1,500 ק"ג – יכולת שמאפשרת לו להגיע לכל נקודה בישראל. מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, אמיר עלי חאג'יזאדה, שחוסל במתקפת הפתע, אמר כי ח'וראמשהר-4 הוא טיל שמסוגל לשאת 80 ראשי נפץ קטנים.
נוסף עליו, איראן מחזיקה בסג'יל – טיל בליסטי מתקדם בעל דלק מוצק הנע במהירות של 13 מאך ומסוגל לשאת 750 ק"ג חומר נפץ בטווח של עד 2,300 ק"מ. הטיל מצויד בניווט אינרציאלי ו-GPS, ובעל יכולות תמרון מתקדמות.
בניגוד לטילים עם דלק נוזלי שדורשים זמן הכנה של שעתיים עד ארבע שעות, הסג'יל מונע בדלק מוצק המאפשר זמן הכנה קצר יחסית. "אתה מגיע, מזקיף ויורה", מסביר תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית. לפי חיימוביץ', הטיל כבר שוגר לישראל פעמיים – בשבוע שעבר לבאר שבע ושוב אתמול במטח הכבד אחרי התקיפות האמריקניות.
לפני שמונה ימים טענה איראן כי השתמשה בטיל בליסטי חדש בעל יכולת תמרון – הטיל הבליסטי המונחה חאג' קאסם. הטיל, שאורכו 11 מטר ושוקל 7 טונות, קרוי על שם הגנרל קאסם סולימאני שפיקד על כוח קודס של משמרות המהפכה, וחוסל בתקיפה אמריקנית בעיראק במהלך כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ. הוא מצויד בהנחיה אלקטרו-אופטית וראש נפץ במשקל 600-450 ק"ג, בעל טווח של 1,800-1,400 ק"מ ומונע באמצעות דלק מוצק.
"הטילים הכבדים האלה מתאפיינים ברדיוס פגיעה מדויק מאוד – בין 10 ל-50 מטר", מסביר קליסקי. "כל עוד הטיל נע במסלול בליסטי, גם אם הוא מגיע במהירות היפרסונית של 12-10 מאך, המערכות שלנו מסוגלות ליירט אותו. החץ 2 וחץ 3 יודעים ליירט, אבל היעילות פוחתת במקצת".
מערך טילי השיוט המתקדמים
למרות השימוש הנרחב בכטב"מים ובטילים בליסטיים, האיראנים ככל הידוע לא השתמשו במלחמה הנוכחית בטילי השיוט שברשותם. מדובר בקטגוריה נפרדת של אמצעי לחימה שיש לה יתרונות ייחודיים. טיל שיוט הוא למעשה מטוס סילון ללא טייס, שמכוון למטרה מסוימת ומתביית עליה.
"טיל שיוט הוא טיל שאינו נע במסלול בליסטי, אלא במסלול מתמרן ונמוך", מפרט קליסקי. "הוא מסוגל לשנות כיוונים וללכת בדרכים שונות כדי להגיע למטרה. טיל השיוט טס נמוך, ולכן קשה יותר לגלות אותו – גם בגלל שהמסלול שלו אינו קבוע וגם בגלל גובה הטיסה הנמוך שמקשה על גילוי ומעקב".
איראן מחזיקה במספר דגמי טילי שיוט מתקדמים:
- סומאר – הדגם הבסיסי במשפחת טילי השיוט האיראניים, המיוצר בגרסאות שונות מאז 2015. הטיל בעל טווח של 700 ק"מ, נע במהירות של 1,000 קמ"ש ונושא 600-500 ק"ג חומר נפץ. הוא מבוסס על טכנולוגיה רוסית מהטיל הגרעיני הסובייטי Kh-55, אך בשל הטווח הקצר שלו אינו מסוגל להגיע לישראל ישירות מאיראן.
- הווייזה – טיל שיוט מתקדם שהוצג ב-2019, בעל טווח של 1,400-1,300 ק"מ ונע במהירות של 900-800 קמ"ש. הטיל נושא 450 ק"ג חומר נפץ וזמן הגעתו לישראל מוערך בכ-2.5 שעות.
- פאווה – הטיל המתקדם ביותר במשפחת טילי השיוט האיראניים, שהוצג בפברואר 2023. הטיל בעל טווח של כ-1,650 ק"מ, נע במהירות של 500 קמ"ש ונושא כחצי טון חומר נפץ. הוא מבוסס על הנחיית GPS ומצויד ביכולות של תקיפה מתואמת עם טילים נוספים. הח'ותים משתמשים בגרסה דומה שנקראת "קודס-4".
למה האיראנים לא משתמשים בטילי השיוט?
השאלה המרכזית היא מדוע איראן מעדיפה להשתמש בטילים בליסטיים ובכטב"מים על פני טילי השיוט המתקדמים שברשותה. "אני מניח שהסיבה שהם לא משתמשים בהם נעוצה בשיקולים טקטיים", מודה קליסקי. "אבל דבר אחד ברור לי – הנזק הסביבתי של טיל שיוט נמוך בהרבה מזה של טיל בליסטי, כי הוא נע במהירויות נמוכות בהרבה".
לפי הערכתו, יכול להיות שהאיראנים שומרים את טילי השיוט לשלב אחר או לשימוש כחלק ממתקפה מסיבית במטרה להרוות משמעותית את מערכות ההגנה של ישראל. במתקפה האיראנית הראשונה על ישראל באפריל אשתקד נורו 36 טילי שיוט, אך כולם יורטו מחוץ לגבולות ישראל על ידי מערכות ההגנה של ישראל והקואליציה.
"היירוט שלהם מתבצע עם כל שכבות ההגנה שלנו – כיפת ברזל, חץ, קלע דוד, כיפת מגן הימית ואפילו באמצעות טיל ברק שיירט לראשונה ביום שישי כטב"ם ששוגר מאיראן", מסביר קליסקי. "מדובר במטרה שאינה קשה ליירוט גם למערכות ההגנה שלנו וגם למטוסי הקרב, אבל היא קשה לגילוי ולמעקב בגלל פרופיל הטיסה הנמוך שלה, התמרון וגם המבנה שלה".
הדחיקה למזרח איראן ועוצמת הפגיעה הגוברת
בינתיים, התקיפות הישראליות במערב איראן דוחקות את יחידות המשגרים האיראניים לפעול ממרחק רב יותר במרכז המדינה ובמזרחה. "ככל שאתה דוחק את האיראנים לטווחים ארוכים יותר, זה מחייב הרבה יותר אנרגיה ועוצמה כדי להאיץ את הטילים", מסביר חיימוביץ'. "זה בסוף מתורגם גם לעוצמת הפגיעה. ככל שעוצמת השיגור גדולה, עוצמת הפגיעה גדולה גם כן". לדבריו, המרחק הנוסף של 700 ק"מ מגדיל את היקף הנזק ב-25%.
"ככל שחיל האוויר יכתוש אותם במערב איראן, כך האיראנים יתקשו לשגר טילים כבדים כאלה", מציין קליסקי. "חשוב לזכור שככל שלטיל יכולת נשיאה גדולה יותר של חומרי נפץ, כך קשה יותר לתפעל אותו. מדובר בטילים גדולים בממדיהם, בעלי גובה רב ומשקל של 30-28 טון".
חלק מהטילים הבליסטיים האיראניים מצוידים בראש קרב מתפצל הנושא תתי-חימושים קטנים. "הגוף החודר שמותקן על הטיל מכיל תתי-חימושים בתוכו, והוא מפזר אותם בגובה מסוים ברדיוס רחב מאוד", מתאר חיימוביץ'. הוא מזהיר כי אסור לגעת בחפצים שלא התפוצצו, מאחר שנגיעה או הזזה עלולים לגרום לפיצוץ מסוכן.
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.