במעבר כרם שלום, שם מאות משאיות סיוע חוצות מדי יום את הגבול ונכנסות לרצועה, נחשפת המציאות המורכבת. בזמן שהמשפיענים שביקרו שם ביום חמישי, הצטלמו מול ארגזים של סחורות והשטח הפך לסטרילי, הבחנו בנהגים העזתים שנעמדו בצד - עם מבטים דרוכים וכתפיים שמוטות. עשיתי את דרכי אליהם וביקשתי מהם לשבור שתיקה, בעילום שם לבקשתם, כדי לשמור על חייהם. הם לא היססו לדבר והפנו אצבע מאשימה ישירה לחמאס.
למרות המאמץ ההומניטרי העצום של ישראל, שבמסגרתו יותר מ-11 אלף משאיות סיוע נכנסו מאז חידוש הזרמתו בחודש מאי, שכוללות אלפי טון ציוד רפואי, מים, אוהלים ומיליוני חבילות מזון שחולקו - במציאות העזתית מתגלה תמונה אחרת.
נהגי המשאיות שעימם שוחחתי במעבר כרם שלום הצביעו שוב ושוב על תופעת הביזה והשוק השחור, שלטענתם מנוהלים בידי חמאס. וכך, לצד הנתונים המרשימים והמאמצים ההומניטריים, העזתים חושפים את המציאות המורכבת: סיוע שמגיע, אך לא תמיד למי שבאמת זקוק לו.
סאמר (שם בדוי), נהג עזתי במעבר כרם שלום, אמר בריאיון בלעדי ל-N12: "אומרים שהמצב בעזה הוא טוב ולא טוב. אנחנו הולכים ומעמיסים, עובדים 24 שעות. המעבר כולו עובד, הכול נכנס. הבעיה העיקרית היא בסיפור של התיאום מול הרכבים. הגנבים, זו הבעיה. הרבה מזה נעלם".
"מה שנכנס עכשיו זה רק לסוחרים או לארגונים שונים. למשל, יוניסף (האו"ם), הם מקבלים כי הם יכולים לצאת לאזור כיסופים, יש להם תיאום - אבל אין מעבר סחורות מעבר לציר מורג".
ומי גונב את הסיוע?
"הגנבים, השודדים שנמצאים".
גם חמאס?
"כן, גם חמאס גונבים".
על מה זועמים תושבי עזה?
"אלה הרסו לנו את החיים. הטיפשים האלה הרסו לנו את החיים. היינו בדבש, היום בבצל. אנחנו ממש מתחרטים על מה שקרה".
ומי אחראי למצב?
"חמאס אשם. ח'ליל הנעל. לא ח'ליל אל-חיה. איזה התנגדות, איזה חמאס? אין. חמאס לא רוצה דת, לא רוצה איסלאם, רק נשק".
בישראל מדברים על כיבוש עזה
"הלוואי שתכבשו אותה - אנחנו נחיה איתכם, נחיה בשלום. אנחנו משלמים את המחיר. הם לא מרגישים - הם למטה ואנחנו למעלה - אנחנו אלו שסובלים".
בין הנהגים שפגשתי היה גם ח'אלד (שם בדוי), אב לשבע בנות ולבן אחד, שבעבר עבד כטבח במסעדה ביפו עד ש-7 באוקטובר שינה את חייו. כשהתקרבתי אליו במעבר כרם שלום, הוא אחז בשקית מנגו והציע לי לקחת. סירבתי בנימוס, והוא חייך חיוך עייף. בתוך המציאות של רעב וחוסר ודאות, המחווה הפשוטה הזו הפכה לפתיח לשיחה כנה על עברו בישראל, על החיים שנגדעו באחת ועל האשמה הברורה שהוא מטיל על חמאס.
"המצב בעזה קשה, בעזרת האל יהיה טוב", הוא אמר. "הסיוע מגיע, אבל בגלל הגנבים הכול נעלם. כולם יודעים מי הם, חמאס. הרוב הפכו לגנבים שבוזזים את כל סוגי הסיוע. כל מה שמגיע נעלם", המשיך ח'אלד.
הוא הצביע על תופעה נוספת: "יש גם שוק שחור בעזה ושם המחירים יקרים. 100 שקל לקילו תפוחי אדמה, עגבניות 100 שקל, עוף 100 שקל. כל דבר 100 שקל וככה חיים".
ח'אלד מנסה להיאחז באופטימיות: "אנחנו אומרים בעזרת האל, תיגמר המלחמה וייגמר הכול ונחזור להיות כמו שהיינו קודם. כולם רוצים שהמלחמה תיגמר ולחיות בשלום עם היהודים".
כשהוא חוזר כמעט שנתיים לאחור, הוא נזכר בחיים שהיו לו לפני המלחמה: "עבדתי כטבח במסעדה ביפו, אני טבח מילדות והתפרסמתי מהר. הייתי מרוויח 25 אלף שקל מהמסעדנות ואז קרה 7 באוקטובר".
בעזה חגגו ב-7 באוקטובר.
"לא אני ולא הילדים שלי. חמאס הרס את כל הארץ ואנחנו מאוד סובלים. המלחמה הזו לא הייתה צריכה לקרות והייתי בהלם. גרתי בתוך ישראל ליד היהודים. כל החיים חיינו הכי טוב יחד, אנחנו והיהודים".
מה המסר שלך לישראל?
"שנחזור לחיות בשלום ובביטחון, שיחזרו הילדים שלנו בשלום, שכולנו נהיה בטוב, שתחזור העבודה, ושכל דבר יהיה 100% בעזרת האל".
כשעמדנו יחד בצד המעבר, הצטרף אלינו נהג נוסף, מוחמד (שם בדוי) הוא היסס לדבר, הביט סביב בחשש ולרגע נדמה היה שיוותר על השיחה. רק אחרי שח'אלד הרגיע אותו ואמר: "זה לא מצולם, והיא מבטיחה בעילום שם", הוא הסכים להישאר. משם נפתחו המילים בזהירות - עוד קול של נהג עזתי שחי בפחד מתמיד, אבל בחר בכל זאת לומר את מה שבוער בו.
"המצב רע, כל עזה הרוסה", סיפר מוחמד. "רוב הסיוע נכנס, אבל יש גניבות והרוב לא נשאר. גמרו אותנו, יש לי ילד אחד והחיים שלנו זה כמו לחיות בגלות. כולם רעבים ואני לא שמח ממה שקרה".
"אנחנו מבחינתנו כועסים על כל המצב. לא תומכים בחמאס ולא מכירים בו. בעיניי, ישראל יותר טובה מכל אחד בעולם. ישראל יותר טובה מכל העולם, שיבואו הישראלים", הוא המשיך.