מאז שאחיו הקטן איתן נהרג לפני שנה בקרב בדרום לבנון, אליק אוסטר מנצל כל רגע פנוי כדי לכתוב עליו פוסט בפייסבוק. "בימים הראשונים כעסתי נורא", הוא כתב באחד מהפוסטים הראשונים שלו על איתן. "ויותר מכולם על איתן. איזה דבר בלתי מתחשב זה למות. אף פעם אל תעשו את זה לאחים שלכם".
"כשקיבלתי את ההודעה מאבא שלי הייתי פה בבית למעלה בחוץ, אבא שלי מתקשר, וזה רגע ששובר את החיים ללפני ואחרי", מספר אליק ל-N12. "בבת אחת, הוא איננו. פשוט איננו. והיכולת שלי להתמודד עם זה, זו הכתיבה. לספר את הסיפור של איתן, שהסיפור הזה יותיר איזשהו חותם על העולם". ואיזה חותם איתן השאיר. מאז שנהרג, משפחתו מקדישה את כל מרצה כדי להנציח את בנם, קצין נערץ ומצטיין ביחידת הקומנדו אגוז, שראה במלחמה הזו, מלחמת חרבות ברזל, את המלחמה של הדור שלו.
"הוא התחיל לדבר על זה שכשהוא יהיה בצבא, תהיה מלחמה עם לבנון", מספר אביו של איתן, דב. "לחיילים הטירונים שלו, ביום שהם מתגייסים, הוא אומר להם - כמוכם עכשיו מתגייס צוות של כוח רדואן. בדיוק כמוכם. אתם עוד שנה וחודשיים אתם תיפגשו. מי שינצח זה מי שיתאמן יותר, ולכן אני הולך לקרוע אתכם. התחושה שלו הייתה כל הזמן שזה הולך לקראת מלחמה".
מערכת הלייזר החדשה: "אור איתן"
דב הוא בכיר לשעבר במנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית של משרד הביטחון. באחרונה הודיעו המשרד וחברת רפאל על השלמת הפיתוח של מערכת לייזר רבת עוצמה שאמורה ליירט ביעילות איומים כמו פצצות מרגמה ורקטות, שדב הוא אחד ממפתחיה. שמה של המערכת - "אור איתן", ניתן לה על שם בנו.
"הנושא של ניצחון היה מאוד חשוב מבחינת איתן", אומר דב, ומספר על סרטון של איתן מגיל 7, שבו הוא נלחם עם אחד מאחיו הגדולים בחרבות. "יש שם לחימה ממש עיקשת, והוא אומר לו, אתה אולי בצבא אבל אני מאומן בחרבות. אם הוא היה מפסיד הוא לא היה כועס על מי שניצח, אלא על עצמו שהוא הפסיד. כשהוא התבגר, הוא גם הגדיר לצוות שלו - לא כזה משנה אם ניצחתם, אלא האם הייתם יותר טובים מהפעם הקודמת".
איתן גדל לתוך אתוס ציוני וחי אותו בכל ליבו. משפחה ציונית דתית מרעות, הבן השביעי מתוך שמונה ילדים. כשהיה בן חמש כבר ידע בעל פה את "זמר הפלוגות" של אלתרמן, על פלוגת פלמ"ח ההולכת לקרב. גיבורי התרבות שלו היו מרדכי אנילביץ', מפקד גטו ורשה, ומויש זילברשמידט, מפקד גוש עציון במלחמת העצמאות. "המשפט שהיה לו בסטטוס בווטסאפ כבר מאז גיל שש עשרה, הוא של זילברשמידט, שאמר באזכרה ללוחמים שנהרגו בקרב כ"ה בניסן, "מה אנו ומה חיינו, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים. נכה באויב בכל מקום שנשיגו. נפריע לו לממש את זממו. תשובתנו נחושה - נצח ירושלים", מספר אחיו של איתן, אביתר.
לחניכיו בבני עקיבא העביר איתן פעולות על רס"ן רועי קליין שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו בדרום לבנון. ביום הזיכרון לחללי צה"ל, היה לו טקס פרטי משלו - לקחת את אחיו הגדולים ממנו להר הרצל, ללמוד על אחד החיילים שנהרגו ולעמוד מול הקבר שלו. "איתן ואני כל יום זיכרון היינו הולכים ביחד להר הרצל, ובצפירה היינו מחפשים לעמוד ליד חללים שאו שנהרגו ממש מזמן, במלחמת תש"ח או חללים שהם נצר אחרון שאין להם קרובי משפחה", מספרת אחותו מיתר.
"איתן היה מצחיק נורא. מצחיק מהסוג שמחרב שבעות. הוא היה ציני, שנון, עם מחויבות טוטאלית לכל גאג, דבילי ככל שיהיה. איך אפשר לשלב את המצחיק הזה עם המרדכי אנילביץ' והדב גרונר? תהרגו אותי אם אני מבין עד הסוף", כתב אליק באחד הפוסטים שלו על השילוב הנדיר של הפטריוטיות וההומור של אחיו הקטן.
איתן, שב-7.10 היה מפק"צ טירונים, ביקש להנחיל את אותם ערכים לחייליו באגוז. הוא לקח אותם בהשראת מויש זילברשמידט חודש לפני השבת השחורה, לגוש עציון, שם נפל זילברשמידט בקרב על הגוש במלחמת העצמאות. היום שבו איתן לקח את חייליו לשם היה בצל הסערה בעם סביב התפילות ביום כיפור בכיכר דיזנגוף בתל אביב.
"כשתגיע השעה וכשיקראו לנו וכשנצטרך להגיע ללבנון או לעזה או לאיוש או לאיראן אפילו - כל מקום שיקראו לנו - נגיע. כי זה משהו שטבוע לנו בדנא"
איתן אמר אז לחייליו, בנאום שנשארה ממנו הקלטה: "חשוב לי לאור הויכוחים והקשיים שלי היה קשה לראות מה שהיה ביום כיפור, להקריא קטע של מויש זילברשמידט - על קרב של כ"ה בניסן: "בכל תקופה ותקופה לאורך ההיסטוריה של עמנו, קמו גיבורים שפתחו לנו דרך. יש שמסרו נפשם על קידוש השם, ויש שהקריבו חייהם למען אחרים. יש שמסרו נפשם על התורה ויש שמסרו למען העם ולמען המולדת. יש שמסרו נפשם במעשי גבורה יוצאי דופן וחד פעמי, ויש מי שמסרו נפשם בגבורה לאורך חיים שלמים", הקריא איתן ומסביר: "אני מאמין שהוא לא נתן רק צוואה ספיציפית לרגע, אלא על תקופה כוללת. בכל דור ודור ובכל מקום, יש את הגיבורים האלה, והמדינה והעם לא יכולים לחיות בלי אותם גיבורים. והתשובה לשאלה אם בדור שלנו יכול לקרות מצב שאנשים יקריבו את חייהם, התשובה שלי היא חד משמעית, שכן. כשתגיע השעה וכשיקראו לנו וכשנצטרך להגיע ללבנון או לעזה או לאיוש או לאיראן אפילו - כל מקום שיקראו לנו - נגיע. כי זה משהו שטבוע לנו בדנא".
ואכן כך קרה. בבוקר השבת השחורה, איתן היה בביתו שברעות כשהחלו להישמע האזעקות. איתן, שהוא שומר שבת, הבין מה מתרחש, והקפיץ את עצמו יחד עם עוד ארבעה קצינים מאגוז - דרומה. הם הגיעו לנירים והחלו לסרוק את האיזור ולחלץ משפחות.
"הוא סיפר לי בנירים, היה רגע אחד שהוא פחד בו. הוא תיאר לי שהיו שם הרבה מקומות מסתור שהיה ברור שאם יש שם מחבל, הראשון שנכנס ימות. שאלתי אותו ומה עשית עם זה? אז הוא אומר לי, אז התעקשתי להיות מספר אחת תמיד שנכנס", מספר אחיו אביתר.
"אחרי כמה ימים הוא חוזר ונוסע ללוויה של חבר שלו, החבר הכי טוב שלו. אני נוסע לשם, נפגשים, ואז הוא אומר, 'אבא אין לך מה לדאוג, אני בסדר גמור, זה הדור שלנו, זה המשימה שלנו, אנחנו ננצח'", מוסיף האב דב.
הלחימה בלבנון
חודשיים לפני תחילת התימרון של צה"ל בלבנון, איתן כבר נכנס לשם עם הצוות שלו למבצעים מיוחדים. "זה היה החלום של איתן", מספר ג', לוחם בצוות של איתן. "להיכנס ללבנון לעשות את הפעילויות האלה". "איתן היה הוא היה פשוט דורש מעצמו כל כך הרבה ואז אתה כלוחם שלו אתה לא יכול להגיד אני לא אעשה את זה או אני אתווכח עם פה ושם כשהוא עושה פי חמש ממך", מוסיף א', לוחם בצוות של איתן. "וכמו שהוא דרש מעצמו ככה הוא דרש מאיתנו וככה בעצם יכולנו לעשות הדברים הכי מטורפים כאילו ואת המשימות הכי מסובכות והכי מורכבות".
לא בכדי הצוות של איתן נבחר לעמוד בראש הכוח שהוביל את התמרון הקרקעי בלבנון - הצוות הראשון שחצה את הגדר. "הוא עושה את זה באמת מתוך שליחות, הוא ממש חי את זה - היה לו חשוב להגן על המדינה ולהחזיר את תושבי הצפון לבתים. המצב שהתושבים פונו מפה חרה לו עד עומק הנשמה", מספר מ' שלחם עם איתן.
איתן ז"ל: "אנחנו מוכנים, אני רואה את זה כזכות היסטורית"
במצפה משגב עם, ממקום שבו ניתן לראות את הנקודה שבה הצוות בהובלתו של איתן חצה את הגדר. לפני שנכנסו, איתן הספיק לשלוח למשפחתו סרטון, שהתברר בדיעבד כסרטון האחרון. "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו", אומר איתן בפנים מחייכות למצלמה, בסרטון שהפך לויראלי אחרי שנהרג. "בתקופה האחרונה בצפון הסתובבתי בכל היישובים. בקריית שמונה, משגב עם, מטולה, כל היישובים האלה ריקים, ממש הפכו להיות ערי רפאים. הצפון כולו שרוף ונטוש. זה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים. אנחנו התכוננו הרבה. עכשיו הגיע הזמן והמשימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, באים חזקים. אני רואה את זה כזכות היסטורית".
ערב לפני זה עוד הספיק איתן לדבר עם אחיו הגדול אביתר. "הוא אומר לי, אני יודע שאני אולי לא אחזור מזה, אבל אני שלם עם זה ונעשה מה שצריך לעשות. זאת המשימה הכי חשובה, שם אני רוצה להיות", אביתר אומר וקולו נחנק.
חבריו לצוות של איתן מספרים שהוא היה נוהג להסתובב עם רשימת החטופים עליו. באחד מהסרטונים שהותיר אחריו, רואים כיצד הוא מקריא את שמות החטופים לפקודים שלו. "הכומתה האדומה קיבלתם אותה, יש איתה הרבה אחריות. המשימה שלנו לא נגמרת עד שמחזירים אותם הביתה. אנחנו נכשלנו, צה"ל במשימה כשל, כשיגיע הזמן נילחם ונחזיר את הכבוד ונחזיר את אותם חטופים", אמר להם איתן במסע הכומתה.
ההיתקלות במחבלים בלבנון: "הכווין כוחות בקשר תוך כדי שהוא פצוע, עד הרגע האחרון"
יום לאחר שנכנסו קרקעית ללבנון, הכוח חווה היתקלות של חוליית מחבלי חיזבאללה בתוך איתור. "המשימה שלנו הייתה לכבוש בית, איתור משמעותי שצופה על כל הכפר", מספר ג', שגם נפצע באותה היתקלות. "נכנסנו כוח של שבעה לוחמים לתוך המבנה. הס"פניק [סילוק פצצות] זיהה מחבל, צעק מחבל. נתן צרור, וישר המחבלים התקילו אותנו בחזרה, זרקו עלינו רימונים, תוך כדי שהם יורים עלינו בפי-קיי (מקלע קלצ'ניקוב), הכוח שלנו ואיתן התחילו לתת אש, חותרים למגע, נותנים אש לא מפסיקים, למרות הרימונים, למרות הירי".
"איתן נתן אש ובזכותו אני הצלחתי לצאת מהמבנה ולהינצל", מציין מ', שגם הוא נפצע בהיתקלות. "ואז כמה שניות אחרי זה הוא קיבל צרור ונפצע". י', החובש, מתאר מה קרה באותם רגעים, כשהוא מטפל באיתן הפצוע: "כל פעם שהיה קצת שקט, הוא ממש מפריע לי תוך כדי לטיפול שאני רוצה להציל לו את החיים, אומר לי למה אין אש, תנו אש". מ' מוסיף: "הוא מכווין כוחות בקשר תוך כדי שהוא פצוע. עד הרגע האחרון. כזה בן אדם הוא היה".
הצוות היה בטוח שאיתן ייצא מזה בחיים. הם חילצו אותו תחת אש כבדה באלונקה עד למסוק, אך בבית החולים נקבע מותו. מלבד איתן, בקרב ההירואי שהתרחש במשך שעות ארוכות במקום, בכפר אל-עדייסה, נהרגו עוד חמישה לוחמים מסיירת אגוז ויחידת יהלום: סרן הראל אטינגר, רס"ל נזר איטקין, רס"ל נועם ברזילי, רס"ל אור מנצור, סרן איתי אריאל גיאת.
"המטרה שלנו הייתה ונשארה זהה, שהחיים ימשיכו", אומר החובש י'. "וזה עצוב להסתכל אחורה ללבנון ולהבין שחיים אמנם ימשיכו אבל לחלקנו לא. הם לא יוכלו לחוות את הרגעים האלה של לטייל ולטוס, לשבת בארוחת שישי ולצאת עם חברה. ולראות שהצלחנו ושתושבי הצפון חזרו לבתים שלהם ושהם בטוחים".
"כמו צוואה לעם"
"אימא שלי בחרה לקבור אותו בהר הרצל", כתב אליק באחד הפוסטים שלו. "המודיעה ניסתה לשכנע אותה שעדיף לה לקבור אותו במודיעין כדי שתוכל לבקר את הקבר בקלות אבל אמא שלי חשבה על איתן, והיא התעקשה על ההר". "פה קבורים כל הגיבורים שלו", אומרת אימו של איתן, יעל, על קבר בנה, שיהיה בן 22 לעד. "יצא הגורל שהוא פשוט נקבר עשרה מטר מול משה זילברשמידט, מפקד הגוש".
יעל מנקה את מצבת הקבר ואליק מניח עליו פרחים. חודש אחרי שאיתן נהרג, אליק שנהג לפקוד את הקבר כל יום, רכב אליו עם האופניים. בדרכו לקבר, מיניבוס דרס אותו, והוא היה מורדם ומונשם בבית החולים שערי צדק, שלא רחוק מהר הרצל, במשך שבועיים. כיום, כעבור כמה ניתוחי ראש, הוא בשיקום. "איתן דאג לסגור את כל הקצוות כל הזמן", כתב אליק לפני התאונה שעבר, בפייסבוק שלו. "להשאיר זיכרונות לכולם, לא להשאיר חשבונות פתוחים. שלח כל סרטון למשפחה במחשבה שהוא אולי האחרון ולכן הוא גם צוואה לעם".
"אני, איתן, לא מעניין, אני חלק מתמונה רחבה, מצבא רחב"
לא רק סרטונים איתן השאיר אחריו, אלא גם הקלטות - שמקפלות בתוכן את מורשתו של איתן כולה. אחת מהן אימו יעל ואליק משמיעים מעל קברו של איתן, הקלטה שהוא שלח לחבר שלו שכבר התייאש מהמלחמה. "בכל דור ודור היו אנשים שהיו יכולים להגיד, מה אני קשור לזה, מה צריך את זה, בוא נעזוב", קולו של איתן מפלח את הדממה ששוררת כעת בהר הרצל. "מרדכי אנילביץ' היה יכול להגיד את זה, ובאצ"ל ובלח"י ובהגנה וביום כיפור ובששת הימים. בכל מצב. ובחרו שלא, ועכשיו פתאום להגיד, מה אני עושה פה? מעבר לפגיעה בחיילים סביבנו, אני חושב שזה פגיעה בכל הדורות שכן החליטו להילחם על זה. ברגע שההסתכלות רחבה אתה מבין שאתה בתור האדם הקטן זה לא מעניין".
"אני, איתן, לא מעניין כי אני חלק מתמונה רחבה, מצבא רחב, לא מעניין איך בא לי להקים משפחה וילדים. מה שמעניין שאתה חלק מצה"ל והתפקיד שלך זה להגן על המדינה. חלק משרשרת של המון חיילים. היינו במצבים הרבה יותר מורכבים, גם לפני קום המדינה, וגם אחרי. תמיד יצאנו עם ידינו על העליונה. וגם עכשיו זה יהיה ככה".
"מה שמדהים בעיניי שזו סתם הקלטה שהוא מקליט לחבר", אומר אליק. "זה לא איזה נאום שהוא נושא לחיילים שלו. איתן מקליט לו בנסיעה, הודעה בוואטסאפ וזה נאום של הרצל. הרצל לא היה מתבייש בנאום כזה".
"איתן הוא הפנים של המלחמה, דור של גיבורים"
מאז שאיתן נהרג המשפחה הקימה עמותה להנחלת מורשתו, "רוח איתן". "את החלל המשפחתי אי אפשר למלא", אומר דב, אביו של איתן, כשדמעות זולגות מעיניו. "אבל את החלל הלאומי שהוא השאיר החלטנו שזו השליחות שלנו למלא, ובאמצעות העמותה הזו אנחנו רוצים לתת כלים לבני נוער בישראל כדי להצמיח עוד קומה של מנהיגות".
יעל האם מצטרפת: "איתן הוא הפנים של המלחמה, הוא מאפיין את הדור המדהים הזה, שמוכן היה לשים את החיים שלו בצד, כדי שאנחנו, הילדים שלנו והנכדים, נוכל להמשיך לחיות פה. זה דור של גיבורים".
משפחתו של איתן הקימה לזכרו עמותה, "רוח איתן". מטרת העמותה - הנחלת ערכיו ומורשתו של איתן ז"ל בקרב בני נוער וצעירים.