כ-50 ישראלים נטבחו בבוקר 7 באוקטובר בעיקול מפלסים שכביש 232. אוליאנה ניסים שהצליחה להימלט ממתחם מסיבת הנובה בחניון רעים, ניצלה שלוש פעמים ממוות במסע הבריחה שלה. היא הייתה האחרונה שפגשה את עמית בוסקילה ז"ל בחיים – לפני שנרצחה ונחטפה לעזה, וראתה בעינייה כיצד מחבלי חמאס מוודאים הריגה בכל מי שניסה להימלט ונקלע לעיקול המוות.
במשך 43 דקות שוחחה עם בר, מוקדן במוקד החירום של כבאות והצלה – שיחה שמספקת עדות מצמררת לרגעים של אימה בלתי נתפסת. היא מתארת בזמן אמת את הזוועות שאליהן נחשפה באותו בוקר ומספרת באומץ על ההתמודדות הבלתי אפשרית מאז שחייה השתנו.
מהמסיבה ברעים – לעיקול המוות
אוליאנה ניסים הגיעה בבוקר 7 באוקטובר למסיבת הנובה בחניון רעים. ב-6:29 עם תחילת המתקפה, היא נמלטה יחד עם חברה ממתחם המסיבה. כשהגיעו לצומת מפלסים, וראו את כמות הרכבים שחוסמים את הכביש – חשבו תחילה שמדובר בתאונת דרכים. כשניסתה להזעיק עזרה רפואית התקשרה בטעות למוקד כבאות והצלה: "לאן הגעתי, אלוהים? אני צריכה אמבולנס", אמרה למוקדן. בר, מצידו השני של הקו השיב: "הגעת לכבאות והצלה – אמבולנס זה 100".
לפתע נפתח צרור יריות ואוליאנה החלה להבין שהיא נמצאת בזירת תופת. "כל רגע יורים פה באנשים, מישהו שם מת באוטו", צרחה בטלפון. "ככל הנראה יש צלפים מעזה, תמשיכי להתחבא מאחורי משהו", השיב בר. אוליאנה משחזרת: "לא האמנתי שאני במציאות – זה היה כמו החלום הכי גרוע שאפשר לחלום".
האחרונה שפגשה את עמית ז"ל
אוליאנה מספרת על הרגע שבו פגשה את עמית בוסקילה ז"ל – רגעים ספורים לפני שנרצחה ונחטפה לעזה. "פתאום רכב נעצר 50–40 מטר מאיתנו, מישהי יוצאת מהרכב וצורחת שהחברה שלה מתה", היא נזכרת. האישה שיצאה מהרכב הייתה עמית בוסקילה ז"ל. "רציתי ללכת לעזור לה, אבל פחדתי. פתאום היא התקדמה אליי", היא משחזרת.
עמית ניסתה ליצור קשר עם דוד שלה בטלפון, ואוליאנה נשארה לצדה, כשהקו עם בר, המוקדן מכבאות והצלה, נשאר פתוח. "שאלתי אותה לאן היא הולכת. היא קמה והלכה, ובאותו רגע הגיע מחבל לכיוון שלנו והתחיל לירות – רצנו כל אחד לכיוון אחר", מספרת אוליאנה.
היא משתפת ברגשות האשם שמלווים אותה מאז: "היו לי הרבה רגשות אשם שלא משכתי אותה אליי, שלא לקחתי אותה איכשהו".
הניסיון לשרוד – שלוש פעמים
במהלך עשרים הדקות הראשונות של השיחה אוליאנה ניצלה פעמיים – פעם אחת מהירי של המחבלים שרצחו כמעט כל מי שעבר בכביש הראשי של העוטף, ובפעם השנייה שרדה את וידוא ההריגה שעשו המחבלים בנהגים שנקלעו לאזור. אוליאנה וחברה הצליחו להימלט מעיקול המוות והחלו לנסוע לכיוון שדרות.
בדרך נפתחה עליהם אש משני הכיוונים. "הרגשנו שעשינו תאונה, הזכוכיות התנפצו עליי והרגשתי שרפה כזאת בגב", היא משחזרת. נהג הרכב כבר איבד שליטה, המחבלים שארבו בצומת רצו לכיוונם, אך ברגע האחרון הצליח חברה להניע שוב ולהמשיך בנסיעה.
הזיכרון שלא נעלם
למרות ששרדה את הטבח בבוקר השבת השחורה, אוליאנה מספרת שמאז חייה השתנו לחלוטין. "אין שום רגש. אין שמחה. רק לחצים, חרדות, דאגות, חוסר שינה", היא אומרת. היא לא הצליחה לצאת לעבודה במשך חודשים, והמאבק הכלכלי והנפשי היה קשה במיוחד.
המשבר שחוותה בעקבות הזוועות שנחשפה אליהן באותו בוקר הביא אותה להחלטה לשנות כיוון בחיים. היא החלה ללמוד פסיכותרפיה מתוך מטרה למצוא מקום לריפוי ולצמיחה – ולהשתמש בכאב שלה כדי לסייע למי שחווה טראומות ומתקשה להשתקם.