העיר עזה עמדה בפני מצור ומלחמות במהלך 3,500 השנים האחרונות, ובימים אלו ניצבת מול אחד האתגרים הגדולים בהיסטוריה שלה. צה"ל עומד שוב בשערי עזה, אלא שהפעם מבטיח - זה יסתיים בהריסת העיר. מצלמת חדשות 12 בתיעודים מלב העיר: התסכול, הזעם, הייאוש וגם הרצון לעתיד אחר - במקום אחר.
"כמובן שהצבא מתכוון באמת לכבוש את עזה, מניסיון העבר שלנו, כל מה שהצבא הבטיח - קיים", אמר אחד מתושבי העיר. "כמו כיבוש רפיח, צפון הרצועה, זייתון, סברה. הצבא הישראלי מימש את כל האיומים שלו, ואנחנו כל פעם נופלים באותו פח, ואומרים, זה אולי רק כדי להפעיל לחץ, ובסוף זה קורה ואנחנו נעקרים, פעם אחר פעם. הינה האנשים מתפנים לנגד עיניך, הינה הרכבים והעקורים".
כמיליון בני אדם חיים במטרופולין הגדול שנקרא העיר עזה. מרביתם מתגוררים בערי אוהלים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני שלה. שוב ושוב אנחנו רואים בתמונות משפחות שנוטשות, עוזבות דרומה, אבל מספרן עדיין זעום. ובניגוד לפעמים הקודמות, המוזיקה הפעם נשמעת אחרת, מה שעשוי לעכב את התקדמות הצבא.
"בעבר התפנינו יותר מעשר פעמים ממקום למקום, ולכן אנחנו לא מתכוונים להישמע לקריאות הפינוי של צה"ל ולא נעזוב את העיר עזה בשום פנים ואופן. אנחנו נישאר בבתים שלנו ומוכנים לשלם כל מחיר", אמר תושב נוסף. "אני לא מתפנה. או שנחיה בכבוד או שנמות בכבוד, אנחנו לא מסוגלים כבר להכיל את זה. דבר שני, אין לנו כסף כדי שנוכל להתפנות, אין סולר ובנזין, איך נתפנה לדרום? זה יעלה לנו לפחות 3,000-2,000 שקל ואין לנו מאיפה להביא את הסכום הזה".
"גם אם נידרש להתפנות, אין לנו לאן להתפנות בעזה, למשל רפיח, גם שם הכול הרוס, ואין תנאי מחיה", הוסיפה תושבת אחרת.
"עזה תישאר איתנה על אפם ועל חמתם, אנחנו נישאר בעזה. רוצים שנתפנה לדרום, אנחנו לא נתפנה. ונניח שכן נתפנה לשם, לא נישאר שם מעבר לכמה ימים, אולי חודש, ואנחנו נחזור לעזה בסוף.ישראל טוענת שיש אזורים בטוחים ברצועת עזה, אני אומר שאין שום מקום בטוח ברצועת עזה - לא משנה לאן תלך, אתה הולך אל מותך".
מעבר לזעם על הפינוי מהעיר, יש גם את החיים עצמם של התושבים - ואת השיחות בין חיילים לבין העזתים עם שרידים של עברית מימים אחרים, של עבודה בישראל. "אחד הקצינים שאל אותי 'למה לא ברחתם?' אמרתי לו בעברית 'סליחה, בבקשה, אני לא התפניתי מכאן כי הטנקים שלכם חסמו את כל הכבישים, אני פחדתי'. ואז הקצין אמר לי 'אתה צודק'".
"כל אחד דואג רק לעצמו, אנחנו סובלים מגניבות ורצח"
עד לאחרונה מה שהעסיק את עזה היה המחסור הכבד במזון, אלא שמאז שישראל שינתה את המדיניות ופתחה את השערים, המחירים ירדו דרמטית, זה הפך נגיש הרבה יותר. אלא שכעת מה שעולה מיד בכל ריאיון הוא הנושא שמטריד כל אחד בעזה - התפרקות המרקם החברתי. הסולידריות שנעלמה, אדם לאדם זאב ברצועה חרבה. "לא נשארה אנושיות, לאף אחד לא אכפת מהשני, כל אחד דואג רק לעצמו", אמר בכאב אחד התושבים.
"אין ממשלה ששולטת בעזה היום, אין שליטה ביטחונית בעזה, אנחנו סובלים מגנבות, רמאות, רצח, זנות. תמצאו לנו פתרון כבר, תצילו את תושבי עזה ותשקמו אותה, מכרו את פלסטין, מכרו את פלסטין".
על הקושי בפינוי כל פעם למקום אחר ברצועה, הסביר אחד התושבים: "אם אני אלך עכשיו לח'אן יונס, בגלל המתחים הפנימיים פה, אז יגידו לי שם 'אתה מהעיר עזה, מה הביא אותך לכאן? תחזור לעזה'. אפילו בינינו התפתח מתח, אין מה לומר". "אני הגעתי מהצפון כדי למצוא מקום לגור בו, כל מי ששאלתי אם יש לו מקום בשבילי, אמר לי, לא, הכול תפוס או בשכירות, אז מה יהיה איתנו בסוף? תצילו אותנו, אנחנו גמורים. העם בעזה גמור. אנחנו סופרים את הימים לקראת סופנו".
"כמו שאתה רואה שאנחנו לא מוצאים חלקת אדמה לחיות עליה, מגרשים אותנו מכל מקום. ערבים כמונו ולא מקבלים אותנו, רק אלוהים יעזור לנו", הוסיפה תושבת נוספת.
"הכאוס שולט בעזה היום, מי שיש לו כסף הוא זה ששולט בעם, מי שמחזיק נשק הוא זה ששולט בעם. כולם הפכו להיות נצלנים, כולם רוצים לגנוב ולרמות, כולם רוצים לגבות כסף, אנשים לא יודעים מה לעשות עם עצמם , אנחנו הפכנו להיות מתים מהלכים. אני חייב להגר מחוץ לעזה, בשביל העתיד של ילדיי ובשביל לחיות בכבוד".
"אנחנו לא גיבורים ולא רוצים התנגדות - רוצים לחיות"
מחמוד היגר לעזה מצפון הרצועה, הוא עזב את ביתו החרב והטה את אוהלו מחדש בפעם המי יודע כמה. "במשך השנתיים האלה אף אחד לא באמת דאג לנו, לא אלה ששלטו ברצועה (חמאס) וגם לא אלה שמחוצה לה, שנתיים של רעב, כאב, השפלה, עוני", סיפר והוסיף: "אין לימודים, אין עתיד לילדיי, אין לי ולאשתי עתיד, אני חייב להגר מכאן, אם יפתחו את המעברים, אני אהיה הראשון להגר".
תושבי עזה מדברים בכנות אל המצלמה, מספרים על הפער שבין הסיסמאות החלולות לבין החיים של אנשים שבוחרים בחיים, בניגוד למנהיגיהם שהוליכו אותם למסלול של מוות והרס. "אנחנו עם חלש, לא רוצים התנגדות, אנחנו רוצים לחיות. אנחנו לא גיבורים ולא הרים איתנים כפי שמנסים לתאר אותנו, ושאנחנו קוברים את ילדינו ואומרים אללהו אכבר. לא, הילדים שלנו יקרים לנו, הבן שלי יקר לי, במקום שאני אעיר את הבן שלי בבוקר ושיתארגן ויצא לבית הספר, אני מעיר אותו בבוקר שילך וימלא מים".
"הפכתי מאדם משכיל ומלומד לברברי, מחפש אוכל ומים ברחובות"
כשנשאל אחד התושבים מה השתנה בחייו, הוא השיב: "הערכים שלי, העקרונות שלי, החיים שלי, הכול השתנה אצלי. אין לי כבר חיים בכלל, הכול השתנה. הכול השתנה בחיים שלי, הפכתי מאדם משכיל ומלומד לברברי, בכנות. מחפש אוכל ומים ברחובות כדי להאכיל את הילדים שלי, הפכתי גנב. אני מתנפל על משאיות הסיוע, ממשאית למשאית כדי להביא קמח ולהאכיל את הילדים שלי. אני לוקח כל הבא ליד בשביל הילדים שלי. המצב שינה את החיים שלי לגמרי, לא קצת, החיים שלי לפני היו גן עדן, ועכשיו עברתי לגיהינום".
על האפשרות להגר מהרצועה אמר אחד התושבים: "עניין ההגירה הוא קצת רגיש, אבל החיים יקרים יותר, תנו לנו להגר ותנו לנו מנוח. מה שהקרבנו יקר יותר מעזה, מירושלים ומכל העולם. הילדים שלי חשובים לי יותר מכל דבר אחר. אני רוצה שהבן שלי יילמד ויהיו לו חיים, אם ההגירה תעזור לנו ותסיים את הסבל הזה, אהלן וסהלן. אבל החרפה תהיה עליהם אם אנחנו נהגר כי עכשיו ההזדמנות האחרונה של חמאס, אחרת הם ימחקו אותנו ואת פלסטין מההיסטוריה ויגרמו לנו להגר ולהיות נטושים בפני הכובש האכזר".
"חמאס התחיל כפרויקט לאומי-דתי, היום זה רק אינטרסים של זרים"
הביקורת על חמאס מרומזת, אך נוקבת. במילון העזתי לכולם ברור לאן מופנית האצבע המאשימה. "מי שיכול לעצור את המלחמה הזו, זה מי שהתחיל את המלחמה. מי שהביא עלינו את המלחמה הזו הוא נושא באחריות לסיים אותה. כשאתה מחליט לפלוש לישראל, אתה צריך לספק ביטחון ועתיד לעם שלך, ולא להפקיר את העם שלך למוות ככה. העם מפורק לחלוטין".
תושב אחר טען: "חמאס התחילה כפרויקט לאומי, דתי, אבל עכשיו זה לא לאומי ולא דתי, מה שקורה עכשיו זה אינטרסים זרים של מדינות מערביות וזרות. אנחנו הקורבן של מעשיהם. אנחנו הדלק לאש שלהם. מי שנושא באחריות לכל מה שקרה זה הדתיים, המוסלמים, כן. במדינות המערב אין שפיכת דמים, באירופה אין שפיכת דמים, אנחנו לא שומעים מקרים כאלה".
הוא הוסיף: "אני כל הזמן ברשתות החברתיות ואני לא רואה שפיכת דמים, אני רואה את זה רק במדינות אסלאמיות. במדינות אסלאמיות יש דם, מעשי טבח, מוות, רעב, עוני. אבל במדינות המערב אני לא רואה את זה. כאן נגמרו החיים שלנו, אתה לא רואה ציפור, לא רואה בן-אדם שחי בכבוד, אפילו לא בעל חיים שחי טוב, החיים שלנו לא מכובדים לגמרי. הנפש שלנו הפכה שחורה, והשחור הזה משפיע על הערכים שלנו".
כמעט שנתיים אל תוך המלחמה ובעזה שולטים הייאוש והפחד מהעתיד הקרוב. אחרי כ-65 אלף הרוגים פלסטינים, ואחרי ההרס הדרמטי, ואולי גם לפני, בעיר עזה עצמה מפחדים ממה שעתיד לקרות בשטח העיר. "בינתיים כל שנותר הוא לפנטז על דבר אחד - שאלוהים יפייס ביניהם, יחוס עלינו ועליהם, שיגיעו להסכמה ויסיימו את המלחמה ונחזור לבתים שלנו, זהו", אמרה תושבת העיר.
"כבר מלפני 40 שנה אני שומע שלישראל יש נשק גרעיני, אז שישגרו עלינו טיל גרעיני ונגמור עם זה. די, אנחנו מיואשים לגמרי", אמר בתסכול תושב נוסף.
"תעצרו את המלחמה בכל מחיר, לא משנה מה, תעצרו את המלחמה. תעשו מה שאתם צריכים לעשות, תיסוגו, תשחררו את החטופים, תעשו מה שצריך, אבל להמשיך להתעקש ולהילחם ביהודים לא יעזור. אנחנו קיבלנו את זה בהתחלה למען ירושלים, אל-אקצא והאסירים, אבל לא השגנו כלום במלחמה. בסך הכול איבדנו את הבתים שלנו ואני לא רוצה לדבר על הבתים שלנו, כולם איבדו את הבתים שלהם. שורה תחתונה אנחנו סובלים לחינם, אנחנו מקריבים חיים לחינם, ללא שום תמורה - הכול באוויר".