ליווינו את שורד השבי שגב כלפון מבית החולים, לשם הגיע לאחר ששוחרר, לביתו בדימונה לראשונה אחרי יותר משנתיים. בדרך הספיק שגב להגשים את אחד מחלומותיו מהשבי - לעמוד מול מקרר עמוס שתייה במכולת, ולבחור מוצר אחד. "פתאום כל הטוב הזה נופל עליי, ואני לא מצליח לעכל את זה", הוא אומר. כעת, הוא מספר בריאיון ראשון חדשות סוף השבוע בפירוט מצמית מה עבר בשבי: הרעב הנורא, התנאים הבלתי נסבלים וההתעללויות שהותירו לו סימנים על הגוף: "המחבלים היו אומרים שזה בגלל בן גביר".
שגב נחטף ממסיבת הנובה. "אני קולט שביל של אנשים, מאות אנשים רצים בשטח", הוא מספר. "אנחנו לא רצינו לברוח לשמה, הם רצו לכיוון עזה. ברחנו לצד שני. אנחנו מתחילים לשמוע את הירי מתקרב ומצטמצם לכיווננו. באיזשהו שלב הגעתי ליד איזה עץ, מוצל כזה, הייתי חייב אוויר. ואז ענף שהיה לידי פתאום מקבל כדור. הענף ממש התפוצץ לי מול העיניים. זה היה ממש בגובה של הראש שלי. כאילו, 10 סנטים וזה היה בתוך הראש שלי".
החטיפה לעזה: "חשבתי שאני מת באותו רגע"
שגב ממשיך: "אנחנו רצים בשדה, אני לא יודע לאן אני רץ, אני רק פשוט בורח מהכדורים. הכדורים מתחילים לשרוק לי בין האוזניים. ואז אני בדיוק הגעתי לכביש, ואיך שאני חוצה את הכביש, אני מסתכל ימינה וקולט עשרות טנדרים עם מחבלים מגיעים אליי".
"התחילו להגיע מלא טנדרים, ממש היו שם משהו כמו 100 מחבלים", מספר שגב. "הם פשוט פוצצו אותי מכות. הם שברו לי שתי שיניים עם הקת של הנשק, ובוקסים. ואזרחים גם שהיו שם, אזרחים עזתים, נותנים. ואני כבר לא מרגיש את זה. הם הרימו אותי, דחפו אותי באמצע של הטנדר. אנחנו מקבלים כדורים לטנדר, מחכה למוות שלי. אני יודע שכל רגע אני מת. אני סיימתי את החיים שלי באותם רגעים. אני יודע שעכשיו אם לא הרגו אותי בכביש, אז יהרגו אותי בתוך עזה. אני בטוח שאני מת".
בשלב הזה המחבלים גוררים את שגב לתוך מבנה בעזה. "אני בטוח שאני היחיד בתוך עזה", הוא מספר. "ואז הם מפוצצים אותי שמה בתוך המבנה הזה. באיזשהו שלב אני כבר לא מרגיש את המכות, אני לא צועק, לא כלום. ואני מבין שככה הורגים אותי, זהו, עכשיו אני בדרך למוות. ואז באיזשהו שלב זה נעצר כי הם ראו כבר שהייתי במצב עוד שנייה מאבד את ההכרה. אני כבר לא מגיב, לא מתקפל, לא זז. פשוט מקבל מכות ולא מרגיש גם את הכאב".
"אני שומע סכין יפנית נפתחת ואז הוא מצמיד לי אותה לגרון ממש חזק. הוא שואל אותי, 'איך קוראים לך?', ואני אומר לו, בקולות שנשאר לי, 'שגב'. וכשאני אומר לו שגב, עוד פעם הם מתחילים לפוצץ אותי במכות. ואז הוא שואל אותי עוד פעם, ואני אומר לו, ואז הוא עוד פעם מפוצץ אותי מכות. לימים הבנתי למה זה קרה, סגף זה תקרה בערבית. כנראה כשאמרתי לו, שגב, הוא לא הצליח לקלוט את השם, או חשב שאני מסתלבט עליו, אני לא יודע".
"ואז אני שומע, 'יוסף'. ואני מבין שיש איתי עוד מישהו. ואז הוא שואל עוד פעם, 'איך קוראים לך?' ואז אני שומע, 'מקסים'. ואז אני מבין שיש איתי את יוסף (חיים אוחנה) ואת מקסים (הרקין). אני לא לבד". מכאן, ישהה שגב יחד עם יוסף אוחנה מקסים הרקין את החודשים הבאים בדירה במרכז עזה, בתנאים קשים.
"הדרך לשירותים הפכה לסיוט"
"פעם אחת ביקשתי ממנו (מהשובה) ללכת לעשות פיפי, והשירותים היה ממש דלת ממול", נזכר שגב. "והדרך לשירותים הפכה לסיוט. מ-3 מטר, מעשר שניות להגיע לשירותים, לקח לי שעה. עם שוט של חמור, שוט גומי כזה, הוא היה מצליף בי עם השוט. ואז אני נופל והוא מרים אותי מהשיער, מצליף בי שוב, בכל הכוח. ואמרתי לעצמי, טוב גם אם יש לי שירותים, אני לא מבקש ללכת לשירותים, כי הדרך הזאת לשירותים מפוצץ אותי מכות. לא רציתי כבר שירותים, אמרתי, אני אשתין על עצמי ואני לא אלך לשירותים. וזה מה שקרה".
שגב גם סיפר על ההרעבה המכוונת והאכזרית שחוו שלושתם. "היו מרעיבים אותנו", אמר. "הייתי רואה מה הם אוכלים: קערת גבינה, קערת פול, חבילה כזאתי של סאג', סאג' זה כמו פיתה דקה. והם תופרים. אנחנו קיבלנו סאג' אחד. והרעב מתחיל לאכול את הגוף. בבוקר הוא בא, מביא לנו עגבנייה, זה ארוחת בוקר. חותך אותה לארבע, פלח אחד הוא אוכל, ואת השלושה הוא מחלק לנו".
יום אחד, שמונה חודשים אחרי שנחטפו, ההפצצות נשמעו חריגות מהרגיל. "ביום הזה היה את החילוץ של השלושה ונועה ארגמני", הוא מתאר. "זה היה ממש מתחת לבית שלנו. באותה שכונה שהיינו בה. חמש בתים לידנו. טילים שנפלו מהשמיים כמו גשם, והפצצות והצבא שהתקרב, הרגשנו שעוד שנייה אנחנו מתים, ואז אמרו לנו שמורידים אותנו למנהרה. והרגשתי שפתאום אם עד עכשיו היה לי חשש מלרדת למנהרה, הרגשתי שאני רוצה את זה, כי ארבעה ימים לפני עוד שנייה מתי".
עוברים למנהרה: "שם התחילו ההתעללויות, בגלל בן גביר"
שגב, יוסף ומקסים הגיעו למנהרה והצטרפו לבר קופרשטיין, אוהד בן עמי ואלקנה בוחבוט. "שמה גם התחילו ההתעללויות, העינויים הייתי אומר אפילו", אומר שגב. "הצלפות, מרביצים בכל הכוח, שמים טבעות כדי להשאיר סימנים. הייתי עם שטפי דם בעורף, בגב, הם היו אומרים שזה בגלל בן גביר. מה שבן גביר היה מוציא, היו מוציאים את זה עלינו. הוא היה מרביץ, והיה אומר, "זה עשאן (בגלל) בן גביר".
שגב גם נזכר בתקרית שעליה סיפר אוהד בן עמי אחרי ששוחרר. "יום אחד אני רואה בחור חדש עצבני, פותח אל-ג'זירה, אומר לנו, אתם רואים את זה? הצבא שלכם הרג לנו שלושה אזרחים, ואנחנו קיבלנו החלטה בחמאס, להרוג שלושה אסירים. תבחרו מי מבינכם יוצא להורג".
שגב הוסיף: "הוא לקח את הקלאץ', דרך אותו, כיוון אלינו, אנחנו מפוחדים, קפואים, לא מבינים מה לעשות, אני רואה כבר את הכדור משתחרר. ואז הוא אמר לנו, טוב אני רואה שאתם לא בוחרים עכשיו. הושיבו אותנו שלושה מול שלושה, מסתכלים אחד לשני בעיניים, מבינים, שלושה מפה לא יישארו בחיים, לא יצאו בחיים, באנו לפה שישה, אבל יצאו שלושה".
"ואז הוא משחק איתנו, הוא אמר, טוב, צד ימין זה הפצועים, צד שמאל זה מי שהוא מוציא להורג, ואז הוא אומר, אתה, תעבור אתה לפה, אתה, תעבור אתה לפה, לא, בעצם, אתה, תעבור אתה לפה. הוא משחק איתנו, כאילו פעם אחת הוא נותן לך את התחושה שאתה הפצוע, פעם אחת הוא נותן לך את התחושה שאתה מת. את ההצגה הזאת הוא עשה לנו במשך שש שעות".
"באיזושהי תקופה, אני כבר אמרתי לעצמי, שכדי לסיים את התופעה הזאתי שנקראת חמאס, אני צריך להקריב את עצמי, בשביל המדינה", שיתף שגב. "רציתי שהמלחמה תמשיך, כדי לסיים אותם. גם אם זה יעלה במחיר של החיים שלי. רוע כזה חייבים להשמיד. גם אם אני אתן את החיים שלי. ואז פתאום הגיעה תקופה אחרת. תקופה שיש בה שיחות, שפתאום יש קצת אור בקצה המנהרה ויש תקווה, אז אתה משנה את המחשבה שלך. אתה אומר, לא, אני רוצה לצאת הביתה, מחכים לי בבית, יש לי משפחה".
תוכנית הבריחה: "להרוג את כולם, ולברוח"
אחרי תקופה מסוימת אוהד בן עמי משתחרר, ובמשך שמונת חודשים הבאים הם שהו יחד במנהרה: שגב, מקסים, בר, אלקנה ויוסף. באמצע חודש אוגוסט האחרון הם הופרדו, כל אחד במנהרה אחרת, משמשים מגן אנושי לבכירי חמאס, אלה שעדיין נותרו בחיים.
"שמו אותי במנהרה עם החאג', שהוא המפקד גדוד", מספר שגב. "ואני יודע שצה"ל עומד להיכנס לעזה כי בעצם פעם אחת כשבאתי לקחת את האוכל, הצצתי בטלוויזיה ובדיוק הייתה כתבה בעברית שמראים את התמונה של כל עזה, בעצם זה השרטוט של נתניהו, של מה שהוא רוצה לעשות. זה נקרא "מרכבות גדעון ב'", והיה רשום למטה בסטרייפ: הערכה צבאית שכל זה ייקח שנה. באותם רגעים כבר ראיתי מסך שחור בעיניים, אין מצב שאני שורד פה את השנה קדימה. אני לבד, אני משתגע מיום ליום".
שגב מספר שבמנהרה הזו הוא כבר תכנן תוכנית בריחה. "הנשקים שלהם היו לי בשלוף", הוא אומר, "הם פשוט לא האמינו שאתה תעשה את הצעד הזה. הייתי יכול ממש בדילוג אחד לקחת את הקלאץ', להרוג את כולם במנהרה, אף אחד לא שומע בחוץ ולברוח. חשבתי כבר לעשות את זה, לקחתי שק, רוקנתי אותו מחול. אני רציתי לעשות מגן דוד ולרשום "אסיר" או "חטוף", וזו הייתה תוכנית הבריחה שלי. הייתי ממש קרוב לעשות את זה, אם לא היה יוצא עסקה, סביר להניח שהייתי עושה את זה".
השחרור מעזה: "הרגשתי שניצחתי את החיים"
יום לפני השחרור אירעה תקרית שמחבלי חמאס ניצלו להתעללות פסיכולוגית נוספת, גם דקה לפני השחרור. "כשהוא (השובה) לקח מידות מכולם לנעליים, הוא שאל כל אחד מה מספר הטלפון (של ההורים שלהם)", אומר שגב. "כשהוא הגיע אליי, רום קפץ כזה, ואמר לו שהנעל או הטרנינג שהוא לבש לא טוב עליו, זה הסיח את דעתו ואז הוא לא לקח ממני את מספר הטלפון. הוא שכח".
"ביציאה בעצם, לא היה להם את מספר הטלפון של ההורים שלי, להגיד להם, אז מה הם (המחבלים) דאגו להגיד לי? הם אמרו לי, 'אתה רואה, עכשיו כל מי שדיבר בטלפון יוצא הביתה, אבל אתה, בגלל שלא דיברת בטלפון, יש מצב שאתה חוזר עכשיו למנהרה', אני כבר מול הצלב האדום. לא מאמין, כאילו זה הרגע הכי קרוב שהיה לי, ההתקדמות הכי חזקה שהייתה לי, פתאום עכשיו אתה רוצה להחזיר אותי למנהרה? ובסוף, בסוף יצאתי".
שגב סיכם: "אחרי ששוחררתי הרגשתי שניצחתי את החיים, ושעכשיו מי יכול עליי? עברתי את הדבר הכי רע שבן אדם יכול לעבור, הייתי במקום הכי נמוך שבן אדם יכול להיות, המוות, הוא היה החבר הכי טוב שלי והינה עכשיו אני בידיים טובות, אני חוזר לחיים".