ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה אמש (שלישי) להחזיר חלק מצוות המשא ומתן שנמצא בדוחא, בירת קטאר, ולהשאיר שם את דרגי העבודה. בכירים ישראלים טוענים כי המשא ומתן מיצה את עצמו - והשלב הבא כבר ברור: אם אין משא ומתן, יש מלחמה.
הגברת האש ברצועת עזה היא עניין של ימים ספורים - או אפילו שעות. ישראל ממשיכה במהלך הצבאי בכל הכוח. ראינו זאת בהגדלת היקף הסיוע הומניטרי (90 משאיות), כשהמטרה נותרה בעינה: להחזיר את חמאס בכוח הזרוע אל שולחן המשא ומתן.
ברקע, ישנו לחץ אמריקני כבד מאוד על כל הצדדים. חשוב להבין כי למהלך שכזה, כפי שהוא מתפתח לפי שעה, יש גם מחיר. החל בסיכון לפגיעה בחטופים ועד המשך הלחץ הבין-לאומי, שבהחלט מסכן את המשך הפעולה הישראלית.
מבט במפת הרצועה ביממה האחרונה מאפשר לראות שצה"ל אוחז כבר על יותר מ-50% משטח הרצועה. בחלקו הוא שולט מבצעית, במרביתו הוא יושב - אך בכל האזורים אין אוכלוסייה פלסטינית. התושבים נעים בין אזורים כמו העיר עזה, מחנות המרכז, המוואסי וח'אן יונס.
מודל רפיח
כחלק ממאמץ המלחמה, צה"ל מיישם את מודל רפיח: משלים את הטיהור של מה שנותר מהעיר ולאחר מכן צפוי להחזיר את העקורים לערי אוהלים - אחרי מיון ובדיקה שלא מדובר במחבלי חמאס. עם סיום המהלך, יחכו במקום גם תחנות חלוקת המזון.
הבעיה במהלך היא הזמן. שעון החול כבר התהפך ולמתווכות אין זמן להמתין. הלחץ על ישראל ביממות האחרונות כבד מאוד. רה"מ נתניהו הבהיר בדיונים ביטחוניים: "האמריקנים מאותתים לישראל בעצם הגזמתם: גם בהיבטי הרעב וגם בהיבטי משך המלחמה".
"הם אומרים לנו למעשה - תחליט לאן אתם הולכים", המשיך רה"מ. "הלחץ עלינו מאירופה ומארה"ב גובר, בלי סיוע לא ניתן להמשיך במלחמה". ישראל נמצאת בנקודה שבה היא חייבת לקבל החלטות - והחלטות דרמטיות. לפעמים גם יש מחירים להחלטות הללו, אבל אין ברירה. אחרת, אנו עלולים לאבד את כל ההישגים שאליהם הגענו עד כה.
נזכיר כי אמש התייחס גם הרמטכ"ל אייל זמיר לסוגיית החטופים - ואיים על חמאס: "יש להם אופציה אחת והיא לשחרר את חטופינו, אחרת ישלם את מחיר את סרבנותו. חמאס ייתקל בעוצמת אש, נרחיב את התמרון, נכבוש שטחים נוספים, נטהר ונשמיד את תשתיות הטרור עד להכרעתו".