בעולם הערבי יש מי שסבור שהמלחמה לא הייתה רגע של עוצמה בעבור איראן - אלא של התפכחות, שהפשיטה את משטר האייתוללות מתחפושת ההרתעה. מסך העשן של עוצמת "ציר ההתנגדות" התפורר והמיליציות שהתפארו בהן, נעלמו כשנשמעו הפיצוצים בטהראן. כך נראית רעידת האדמה שמהדהדת באזור.
פרשן תימני: "מיתוסים קרסו כמו מגדל קלפים"
הפרשן התימני חסין אל-ואדעי מתאר את איראן של היום כצל של עצמה: "מיליציות שנלחמות בשמה, בלי תוכנית טילים שמאיימת על שכניה, ובלי תוכנית גרעין שנועדה להנציח את שלטונה. יצירת וייצוא משברים היו האסטרטגיה בה השתמש משטר האייתוללות כדי להבטיח את הישרדותה הבלתי אפשרית של מדינתו".
לדבריו, 13 ביוני 2025 הפך ליום הנכבה של איראן - נקודת שבר היסטורית בעבור ציר 'ההתנגדות' העדתי. "לתאריך הזה צפויות השלכות רעיוניות, חשבונות נפש פוליטיים, ונפילת מיתוסים ששלטו בתודעה הערבית בעשורים האחרונים - עד שקרסו כ'כמו מגדל קלפים שהתמוטט'".
הוא הצביע על המיתוסים שקרסו: מיתוס "ההתנגדות" תחת הנהגה דתית-עדתית מושחתת, מיתוס "המודל האיראני" - עוצמה צבאית בתוך עם עני, חנוק ומושפל, מזרח תיכון בלי איראן מציע מרחבים חדשים, אתגרים חדשים, והזדמנות להחיות תיקים מרכזיים כמו הסוגיה התימנית. הוא ציין כי "הסוגיה הפלסטינית תשתחרר מהמיתולוגיזציה ומההקרבה הסמלית - ויחזור למרחב הפוליטי. לא הבטחות אוטופיות - אלא הזדמנויות חדשות, ואתגרים חדשים".
פרשן מעיראק: "מה שיבוא אחרי המלחמה יהיה קשה הרבה יותר לאיראן"
הפרשן העיראקי איאד א-דלימי סבור שהפסקת האש לא מסמנת את סיום העימות - אלא את תחילתו של שלב מסוכן ומטלטל אף יותר עבור איראן. "הוזה מי שסבור שמלחמה כזו מסתיימת בהחלטה. גם אם תיפסק המלחמה היום - מה שיבוא לאחריה יהיה קשה הרבה יותר עבור איראן, שנראה כי ניצבת בפני העימות הקשה ביותר בתולדות המשטר הזה", הוא כתב.
לדבריו, שיקום החזית הפנימית יהיה קשה בעבור המשטר אף יותר מהעימות מול ישראל. "איראן השקיעה כ-500 מיליארד דולר או יותר בתוכנית הגרעין שהתאדתה - ואיש אינו יודע עד כה מה עלה בגורל האורניום המועשר. הסיסמאות על שחרור פלסטין, בהן שיכר המשטר את עמו במשך 45 שנה, התפוגגו בעין הסערה - לאחר שאיראן נטשה את רצועת עזה לבדה בעקבות 7 באוקטובר".
א-דלימי טוען: "תוכניות ההתחמשות, שעליהן הוציא המשטר כ-250 מיליארד דולר, התגלו כחסרות אונים מול ההתקפות הישראליות. המתקנים הצבאיים, שנחשבו לאמצעי הרתעה משמעותיים בידי המשטר - הוכיחו שאינם מסוגלים להתמודד עם האויב".
הוא סבור כי המשבר שאליו נקלע המשטר אינו רק ביטחוני או כלכלי, אלא מהותי ונוגע בלב הלגיטימציה של השלטון. "הזרועות החיצוניות, שבלעו תקציבים אדירים מהמשטר, נחשבו בעיני העם האיראני לבלתי נאמנות, משום שנטשו את המשטר להתמודד לבדו מול התוקפנות. שאלות רבות וגדולות יצופו כעת אל פני השטח", כתב.
"העם האיראני אינו עם קל. אחיזת הברזל של המשטר, שהכתיבה נרטיב ודרשה מכולם לשתוק, כבר אינה משכנעת", הוא המשיך. "היא קיימת כיום סערה פנימית שהולכת ותתעצם מיום ליום, במיוחד אם יתבררו פרטי השעות האחרונות שלפני הפסקת האש".
"נתניהו אמר כי שינוי המשטר יהיה תוצאה טבעית של המכה הישראלית המשטר האיראני יעמוד מול עמו", טוען א-דלימי. "הימים טומנים בחובם התפתחויות ושינויים וייתכן שהדבר לא ידרוש שנים, עד שתפרוץ המהפכה הפנימית באיראן".
פרשן מאיחוד האמירויות: "רק 12 ימים ותוכנית הגרעין התאדתה"
הפרשן האמירותי אמג'ד טהא כתב: "כולנו אוהבים שלום. טראמפ יכול להשיג אותו. ישראל יכולה לשמר אותו. האסלאמיסטים באיראן? הם לא יכולים להשיג אותו… הם יכולים לזייף אותו. מלחמת 12 הימים לימדה אותנו משהו ברור: אפשר לסמוך על ארה"ב שעושה שלום מתוך כוח. זה מחליש את אויביה ומחזק את ידידיה".
"ישראל חזקה. איראן חלשה. מדינות המפרץ, כמו איחוד האמירויות, מובילות את הדרך לשלום. המציאות היא שכל האסלאמיסטים, בכל הצורות, חלשים יותר מאי פעם וזה משרת את הציוויליזציה", הוא הוסיף.
טהא לעג לאיראן בדבריו: "מלחמת 12 הימים. רק 12 ימים. לא 12 שנים. רק 12 ימים ותוכנית הגרעין? התאדתה. המדענים? נשלחו לממלכת הצללים. הגנרלים? עכשיו פוסטרים מוטיבציוניים לכישלון. המטה של משמרות המהפכה? עכשיו חניון. הבסיג' יותר כמו וואסיג' וחיל האוויר (האיראני)? יותר כמו בדיחה מעופפת".
חוקר איראני: "יש כעס וחוסר אמון בציבור"
חמידרזא עזיזי, חוקר איראני מברלין שמתמחה בענייני איראן והמזרח התיכון, מדגיש כי בקרב חוגים תומכי משטר באיראן נרשמות תגובות מגוונות להפסקת האש עם ישראל. "יש הכרה בפערי היכולות, בהיקף הנזק ובצורך להתארגנות מחדש ולשיקום - לצד אמון מלא בכל החלטה שיקבל ח'אמנאי". עם זאת, לדבריו ניכר גם כעס, חוסר אמון וניסיונות להאשים את ממשל פזשכיאן בכך "שאילץ" את ח'אמנאי להסכים להפסקת האש.
הוא הצביע על כך שמופיעים גם תסכול ותחושת השפלה באיראן שמתבטאים מבלי להזכיר את ח'אמנאי במפורש, על אף כלי התקשורת הרשמיים והצהרות רשמיות של המשטר האיראני מציגים את הפסקת האש כניצחון.