דבריו של גבאי אתמול שעוררו סערה במפלגתו החזירו אותנו לימים בהם נתניהו התבטא באותה הדרך בדיוק. ככתב בקול ישראל חשף חיים ריבלין לפני 20 שנה את ההקלטה של ראש הממשלה הצעיר, היום (שלישי) הוא חוזר לערב ההוא ולמהומה הציבורית שנוצרה בעקבותיו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ב-21 באוקטובר 1997 חגג נתניהו את יום הולדתו ה-48. אחרי מסיבת הפתעה שעשו לו אנשי הלשכה במשרד (בעיתונים למחרת נכתב שהמתנה שקיבל מהם הייתה ערכת עישון סיגרים שכללה מאפרה, מצת וקוצץ סיגרים), המשיך נתניהו לשכונת הבוכרים בירושלים, לישיבה של הרב יצחק כדורי ז״ל, מי שכונה 'זקן המקובלים', ובעצמו חגג יום הולדת בהכנסת ספר תורה.
כשברקע מוסיקה מחרישת אוזניים התיישב נתניהו בצמוד לרב כדורי במרכז בית הכנסת והחל לדבר ישירות לאוזנו, בלי ששם לב למיקרופון שהחזקתי מאחוריהם. ראש הממשלה לא שם לב לכתב סקרן מקול ישראל שביקש להבין מה מתרחש בסיטואציה האינטימית בין ראש הממשלה הטרי לישיש המקובלים.
רמי סדן, עוזרו של נתניהו היה הראשון לזהות את הסיטואציה הנפיצה. הוא סימן לכיוונו של נתניהו, שהסתובב לעברי ותהה בקול אם הקלטתי את השיחה ובאיזו רשות עשיתי זאת. הצבעתי לכיוון ה'בומים' של צוותי הטלוויזיה שהיו תלויים מעלינו ואמרתי לו שכל האירוע מתועד. שניה אחר כך כבר רצתי החוצה להקשיב להקלטה, מבין היטב מדוע נתניהו היה כל כך מוטרד מנוכחות המיקרופון.
הדברים שודרו במהדורת השעה שלוש של קול ישראל ובתוך דקות הציתו מהומה ציבורית שנמשכה כמה ימים: כותרות ראשיות בעיתונים, הפגנות וישיבת מליאה מיוחדת בכנסת. בדיעבד אפשר להתייחס לאמירה הזאת כ'אמא והאבא' של משפטי הפילוג והשנאה שבאו לאחר מכן. מ'הם מפחדים' ועד 'נוהרים לקלפיות', כשספק רב אם היום המשפט הזה היה זוכה בכלל לאזכור על רקע השיח הציבורי המפלג והאלים.