"בנימין היה הראשון לחצות את גדר הביטחון המפרידה בין רצועת עזה לבין מדינת ישראל ובמהלך כל המערכה נסע בשטחים שאינם מוכרים בראש החטיבה". סגן בנימין מאמו (21), מפקד מחלקה בגדוד "הבוקעים" בחטיבה 401 יקבל בסוף החודש צל"ש מאלוף פיקוד הדרום. בשיחה עם חדשות 2 Online הוא משחזר איך הסתער על שני מחבלים שהיו מטרים ספורים מכוחות צה"ל, וכיצד חילץ את הטנק תחת אש, כנגד כל הסיכויים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שני מחבלים החלו לירות לעבר כוחות חי"ר. הוא הבין שהוא לא יוכל לבצע ירי בלי לפגוע בכוחותינו, לכן נצר את הנשק והסתער עם הטנק לעבר המחבלים ודרס אותם המחבלים. כך לפי הצבא נמנע פיגוע ופגיעה ישירה בכוחותינו.
"היינו כל הכוחות פרוסים בצורה של ח', שאני הייתי תחת פיקוד של יחידת רימון באותו זמן. כבשנו כמה מבנים והתמקמנו בעמדות - אני אבטחתי את הבניין של החי"רניקים. בדיוק התמקמנו בשטח, ואז המפקד של רימון זיהה את המחבלים, הוא עלה מולי בקשר ואמר לי 'מאמו תחזור בטיל לאיפה שבאת'", הוא מספר.
מאמו הבין שיש מחבלים מהצד השני, אבל בגלל צורת הפריסה של החיילים בשטח לא ניתן היה לירות עליהם. הוא והצוות שלו נכנסו לטנק המרכבה סימן 4, והחלו לנסוע בהוראתו במהירות שיא. "הייתי עם הראש בחוץ וממש ראיתי את המחבלים, בין הכוחות. הם היו מאוד מופתעים, אחד מהם בקושי הצליח להסתובב. נסענו מאוד מהר עם הטנק 3-4 שניות, עלינו עליהם, חזרנו אחורה וזרקנו עליהם רימון, לא ברור לי איך הם הגיעו כ"כ קרוב לחיילים".
תיקן את הטנק תחת אש
מאמו, מנווה דניאל שבגוש עציון, היה בכלל באימון ברמת הגולן עם הגדוד, ואז הקפיצו אותם לרצועת עזה. באחד מימי הלחימה אחד המט"קים שלו נתקע עם פריסת זחל מורכבת תחת אש. למרות הסיכון, הוא ירד מהטנק שלו תוך כדי שלעברו נורתה אש ותפעל את התקלה לבדו. הוא לא התייאש ולא ויתר עד שהצליח לתפעל ולתקן את התקלה.
הטנק נפל לבור מאוד רציני ומסוכן: "היה שם המון ירי ובלאגן שלם מסביב, זה לקח שעתיים שלוש שכל הזמן אתה שומע פיצוצים ושריקות, ממש ראינו בתים מתפוצצים לידינו אבל אני לא פחדתי, יש לי אחריות כל כך גדולה ואין לך מקום וזכות לפחד במצב הזה". לבסוף כאמור הוא הצליח לחלץ את הטנק. "הייתה התבלטות אם לחכות לגורמי החימוש או לטפל בזה לבד, הו הרבה ניסיונות אבל בסוף הדברים הצליחו, אפשר להגיד שזה קרה עם הרבה ניסים".
כבר כשיצא מהרצועה זרק לו המפקד שלו שהוא מועמד לקבלת צל"ש. אבל החודשים חלפו והוא כבר שכח מזה, וקיבל מצטיין חטיבתי בראש השנה. אלא שבחודש שעבר, בזמן שהוא לומד לפסיכומטרי, הוא קיבל טלפון ממפקד הגדוד שלו. "מזל טוב, נבחרת לקבל צל"ש", אמר לו. הוא הודה לו, הניח את הטלפון בצד, והמשיך בלימודים.
כעבור לא יותר מחצי שעה, הוא נדהם כשפתח את הטלפון שלו - מאות הודעות ושיחות. כולם מברכים, ומשבחים. הוא לא האמין שמישהו ישים לב שהוא ברשימת השמות ושהיא תפורסם כ"כ מהר. הכבוד הגדול בא לא רק מהחטיבה שהייתה גאה בו, אלא כמובן גם מאנשי נווה דניאל ומשפחתו.
"הצל"ש לא מגיע רק לי"
"אני לא יודע למה הביאו לי את הצל"ש, עוד לא מצאתי תשובה. אני מרגיש כאילו שעשיתי את מה שצריך, לא הרבה מעבר לזה אבל זה כבוד גדול", הוא מבקש להדגיש. "הצל"ש הזה לא מגיע רק לי - אלא לכל החיילים שלי".
מאמו מאמין כי צה"ל ניצח בקרב בעזה: "במלחמה יש הרוגים ופצועים, אין סיטואציה שכולם יוצאים בשלום לצערי, אבל בפנים היינו חזקים, היה עורף חזק, עם ישראל חיכה לנו בחוץ ומעבר לניצחון ברמה הטקטית, הייתה גם רוח מאחורה. אני לא מזלזל בהם אבל לא ראינו אותם".
כל החיים שלו התגורר מאמו בגוש עציון, למעט שנתיים שהתגורר בצרפת, משם הוריו עלו לארץ. "אמא שלי אמרה שהיא תהרוג אותי כי אמרתי לה שהכל היה רגוע בעזה ושיקרתי לה, אבא שלי אמר לי שאני גיבור ישראל ואמרתי לו שאם הוא קורא לי ככה עוד פעם אחת אני לא חוזר הביתה", הוא מספר - ומבקש להדגיש: "עשיתי את המוטל עלי, אני לא גיבור ישראל".
לפניות לכתב: Matanh@ch2news.tv