לפני תשע שנים ריצה המחבל נשאת מלחם עונש מאסר לאחר שתקף חייל במברג וניסה לחטוף את נשקו. לאורך תקופת מאסרו, עתר מלחם לבית המשפט כדי לקבל הקלות והטבות ותמיד נדחה: הנימוקים לדחיית העתירות יכולים להצביע על מסוכנותו של האיש ועל התנהגותו השלילית בין כותלי הכלא.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בינואר 2011 עתר מלחם בדרישה לקבל שעון יד, אך בית המשפט דחה את הבקשה בטענה כי המחבל עלול לפגוע באסירים וסוהרים: "המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על כך שהעותר חזר מחופשתו האחרונה באיחור של 20 שעות, יש לחובתו מידעים שליליים בדבר החזקת דוקרן ותקיפת אדם אחר. נוסף על כך, הוא לא השתלב בקבוצה לשליטה בכעסים".
ביולי אותה שנה ביקש המחבל לקבל דיסקים לשמיעת מוזיקה. גם את העתירה הזו דחה בית המשפט: "עיון במידעים שהוצגו על ידי השב"ס החסויים אכן מעלה כי העותר היה מעורב בהתנהגות אלימה וכן החזיק ברשותו חפץ אסור. לכן אני דוחה את בקשתו".
שנה לפני כן, ביולי 2010, ביקש מלחם לצאת לניתוח לייזר להסרת משקפיים. בית המשפט דחה את הבקשה מחשש ממשי שמלחם יימלט. "עצם הוצאתו של העותר למרפאה חיצונית לניתוח פרטי, כרוכה בפעולות מסוימות, מטבעו של דבר, של שב"ס", הסביר בית המשפט. "בנסיבות אלה, לא ראיתי פגם בהחלטה לדחות את בקשת העותר".
פרקליטו של החייל שהותקף על ידי מלחם, עו"ד אמיר לוי, אמר בתגובה: "עבור מרשי מדובר באירוע טראומטי אשר השלכותיו לגביו קשות מאוד ומלוות אותו עד היום. עמדתו של מרשי לא נשמעה טרם ההגעה לעסקת הטיעון בין הפרקליטות לבין המפגע, עליה נודע למרשי בדיעבד. הסדר הטיעון הקל היכה בהלם את מרשי, נוכח הפגיעה הקשה בו. המפגע היה טיפוס אלים טרם הפגיעה במרשי ואף לאחריה ועש להצטער על כך שהגורמים הרלבנטיים לא זיהו את המסוכנות של המפגע, אף שהכתובת לגביו היתה על הקיר".