זה היה האסון הגדול ביותר בתולדות צה"ל. בליל ה-4 בפברואר 1997, היום (שבת) לפני 20 שנה בדיוק, התנגשו שני מסוקי יסעור של חיל האוויר זה בזה סמוך לשאר יישוב שבגליל העליון. על סיפונם היו 73 לוחמים מחטיבת הנח"ל, גולני, חיל השריון ויחידות נוספות שהיו בדרכם למוצבי צה"ל ברצועת הביטחון שבדרום לבנון, וכן צוותי האוויר. אף אחד מהם לא שרד.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בשיחה עם חדשות 2 Online, שני עשורים בדיוק אחרי האסון הנורא, מספר אורי בן ציון, אז קצין ארגון רפואה בחטמ"ר 769 שניהל את המבצע המורכב והמטלטל כל כך של חילוץ הגופות מהשטח, על המראות הקשים והמטלטלים של המסוקים שהתרסקו וגופות החיילים - ועל הרגעים שהבין שאין סיכוי למצוא בזירה ולו ניצול אחד.
"באותו לילה של ה-4 בפברואר, היינו במד"ס קצינים בכפר בלום", מספר בן ציון. "באמצע המד"ס קיבלנו דיווח שהתרסק מסוק מעל שאר יישוב, זה היה הדיווח. חשבנו שמדובר היה במסוק אזרחי, לא היה ברור במה מדובר. המח"ט שלי, קובי מרום, שמע שהמסוק התרסק שם - ביישוב שבו מתגוררת משפחתו. מיד רצנו לחטיבה להוציא את הצוותים ולקפוץ לשטח".
בדרך לזירת האסון, מרחק של דקות נסיעה בודדות מכפר בלום - חלפו מחשבות רבות במוחו של בן ציון על מה בדיוק אירע ובאילו מראות הוא ייתקל כשיגיע. מה שעיניו חזו בו כשהגיע, היה קשה ביותר לדמיין: "ראיתי להבות ועשן. כשהגעתי הבנתי שמדובר במסוק צבאי, הבנתי שאלו מסוקים מהגזרה שלנו".
"היה שם בלגן שלם", הוא משחזר. "התחלקנו לאזורים, כל אחד הלך למקום אחר, לאתר חיילים. אנשים הסתובבו ומשכו חיילים שמצאו לנקודת איסוף מרכזית על ציר הכביש של שאר יישוב. בשלב הזה הבנו שכולם הרוגים ומצאנו את עצמנו מציבים עוד גופה ועוד גופה אחת ליד השנייה. שורה ארוכה. זה היה מחזה קשה וטראומתי".
ברגע הזה היה על בן ציון לחשוב באופן קר ומחושב ולהתנתק מהרגשות כדי לתפעל את האירוע במהירות וביעילות: "אם אתה לא עושה את הסוויץ' הזה במוח וחושב על סדר פעולות מאוד בסיסי, לא תצליח לנהל את האירוע - והוא ינהל אותך".
"ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושר הביטחון הגיעו לזירה והיו המומים"
"מהרגע שהגענו לזירה שמענו פיצוצים וראינו מוקד נוסף של אש ועשן", משחזר אורי. "בשלב הזה הבנו שכנראה יש עוד מסוק אחד שהיה מעורב בתאונה הקשה". אחרי שמנה בעצמו לא פחות מ-22 גופות של חללים, הוא החליט להפנות כוחות מזירת ההתרסקות בשאר יישוב למוקד ההתרסקות של המסוק השני - בערוץ הנחל, סמוך לקיבוץ דפנה.
"מהר מאוד ידענו שפצועים לא יהיו פה", הוא מספר. "עבר זמן רב והצטברו במקום רק גופות. רופא עבר אחד אחד והתחיל לקבוע מוות. אנשים שטיפלו בהם ניסו להחיות אותם, אבל זה היה בזבוז זמן. סימנו מי מהחיילים נהרג, והמשכנו הלאה, לזירה השנייה - בתקווה שאולי שם כן יהיו ניצולים".
כשאורי הגיע עם חבריו לזירת ההתרסקות של המסוק השני, נגלה לעיניהם המסוק בתוך ערוץ הנחל. "הוא היה ממש שקוע בתוכו, ואזורים שלמים בשטח בערו", הוא משחזר. "בזירה הזו לא היה פיזור של נפגעים על הקרקע כמו בשאר יישוב, כאן רוב הנפגעים היו מרוכזים בתוך המסוק. חיילים של גולני הגיע לסייע לחלץ את החיילים מתוכו, זו הייתה משימה מורכבת וקשה, גם נפשית".
בשלב מסוים של הלילה הארוך והמזוויע ההוא, מספר בן ציון כי לזירת האסון הגיעו בכירי המדינה. "ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הגיעו. אני זוכר שהם נעמדו על גבעה והסתכלו למטה, אני זוכר את הפנים שלהם חתומות. ככה, האנשים שמנהלים את המדינה והצבא, עומדים חסרי אונים מול מראה שכזה".
בן ציון והכוחות בשטח עבדו עד אור הבוקר. "זה היה אחד הלילות הכי קרים שאני זוכר. פתיתי שלג החלו לרדת. לאחר שעלתה השמש, גם נגלה לעינינו כמה האסון הזה היה נורא. כל הנפגעים רוכזו בהאנגר אחד גדול בבית הלל. היו פרושות שם 200 אלונקות, ועליהן גופות 73 ההרוגים וחלקים ופריטים שנועדו לסייע בזיהוי. זה היה מחזה מצמרר. שמעתי על אנשים שזה הותיר בהם צלקת".
בן ציון מספר כי לא ישכח לעולם את האסון הנורא ואת המראות בהם חזו עיניו בלילה ההוא, אלא שהוא יצא מאותו ערב דווקא מחוזק, נחוש לתעל את תחושותיו כדי לסייע כמה שאפשר באירועים עתידיים. "הייתי חייב להתאושש כי צריכים אותי. אסור היה שהאירוע הזה ישבור אותי. האסון הזה דרבן אותי לשכלל את יכולות הסיוע שלי, כדי שבמקרים אחרים כן נוכל להציל חיים".
ומהאסון הגדול הזה, נזכר בן ציון גם באסון נוסף: "אני זוכר שפגשתי בזירת ההתרסקות בדפנה חייל שלי בשם אבנר כפיר חזי, שטיפל במיון ההרוגים. הייתי גאה מאוד לפגוש אותו ולראות את העשייה הגדולה שלו באותו לילה, עד הבוקר הוא היה שם. פחות מחודשיים לאחר מכן, ב-19 במרס 1997, הוא נהרג מפגיעת טיל ישירה בכלי הרכב איתו עלה בשיירה למוצב הבופור".
היום, שבת, 4 בפברואר, 20 שנה בדיוק מאז הלילה ההוא, יגיע בן ציון לשאר יישוב. הוא יפגוש שם חברים שהכיר בתקופת השירות הצבאי בגרזת הצפון, והוא שוב יחלוף ליד הזירה ההיא - בה בערו המסוקים שהתרסקו אל הקרקע וגבו את חייהם של 73 חללים. "יש שם אנרגיה מסוימת שהיא שונה, תחושה קצת אחרת. כאילו הזמן שם עומד מלכת. זה מרגיש שהנשמות של האנשים שנהרגו פשוט עומדות שם. לעולם לא אשכח את הלילה ההוא".
אלה שמות 73 הנופלים באסון המסוקים. יהי זכרם ברוך
אבקסיס שי
אלתר אבנר
אדלר איתי
אפנר אברהם
אזולאי אמיל
ארזי שגיא
אייזן גיל
ארמן רן
אלפר עידן
בביאן אלון
בן-שם קובי
ביבס פול
ברקוביץ שגיא
בללטי רפי
בשיר חוסיין
בן חיים ניר
גוטליב מיכה
גונן אביב
גולדברג תומר
גידרון אבישי
גולן אביב
גלזר תמיר
דהאן אסף
הופמן אלחנדרו
זהבי דני
חושני ישראל
חלפון רונן
כ"ץ מיכאל
כהן ירמי
כהן דותן
כיתאין תום
לוי אבישי
לניר דביר
לוי שילה
לנציצקי אילן
לישצינסקי נדב
מולטו גדעון
מינקר עידן
מועלם משה
מישייקר גלעד
מושל גלעד
מלמד יעקב
מיזלס גל
מלניק ודים
מיכאילוב ולדיסלב
ממן איתן
סבן משה
סיבוני אסף
עדן ישיש
עציוני נועם
עמדי יהונתן
פוזנר גדעון
פסחוב ויטלי
פיזואתי שלמה
פרנס הרן
פלדמן מנחם פרץ
ערן חי
צופיוף-הכהן ירון
קזאמל פאדי
קיסוס שחר
קידר תומר
רדינסקי ויטאלי
רוטנברג אסף
רוזנברג שחר
רחאל כמאל
שובל צפריר
שלפוברסקי יפתח
שטרק ארז
שרוני צפריר
שי איתמר
שרייבמן ניר
שליט עומר
שרעבי גיל