משפחת אריאל חגגה את ליל הסדר האחרון עם צלע חסרה - הבת תמר. מי שזכתה, בלי שהתכוונה, לתואר נווטת הקרב הדתייה הראשונה בצה"ל. סרן תמר אריאל ז"ל (24) נהרגה באוקטובר האחרון במהלך סופת שלגים בהרי ההימלאיה בנפאל. אנו מביאים היום תיעוד של התקיפה האחרונה של תמר ז"ל בעזה, בה ניתן לשמוע אותה בקולות הקשר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"לא קיים אצלנו אילו אם - זה מה שיש. אנחנו בוחרים בחיים", אומרת לחדשות 2 Online ענת, אמה של תמר ז"ל. למרות זאת, היא מודה שיש זמנים קשים: "יש רגעים שאני נשברת. כמו כל אמא לילד, עולות דמעות בעיניי. כמה שאנחנו יכולים לקבל את הדין, יש געגועים, געגועים קשים מאוד".
עמיתה לטייסת של אריאל ז"ל, סגן שחף, נזכר בגיחה האחרונה שלהם יחד, במהלך מבצע "צוק איתן" על מטוס ברק (F-16). "היו הרבה תנאים שהקשו על התקיפה, היינו מטוס בודד. בעבודה משותפת הצלחנו לתקוף את המטרה ושמחנו. במהלך ההמתנה באוויר, ראינו כוכב ענק נופל לנו מול העיניים וכל אחד הביע משאלה. עד היום אני לא יודע מה תמר ביקשה".
אחרי הלחימה בעזה בקיץ, שבה לקחה חלק פעיל מאוד, תמר ביקשה חופש. מפקד הטייסת שלה, סגן-אלוף מתן, הסכים מיד, ונצר בלבו את ההחלטה שקיבל עוד קודם - תמר תקבל תעודת הצטיינות מהרמטכ"ל. החברים והמשפחה נזכרים בדיוק למה זה הגיע לה. איך הרוך, העדינות והנתינה מתחלפים בקשיחות ורצון עז להצליח.
התנדבו לחפש את תמר
כולם ידעו שתמר בנפאל, רבים גם התכתבו איתה משם. היא שלחה תמונות ועדכונים, הם שמחו שהיא בעיקר מאושרת, וחיכו שתחזור. "התכתבנו בעיקר בווטסאפ, היא אמרה שהטיול מדהים, שהיא מאושרת, אמרה שהיא בגג העולם ואוגרת כוחות. ראו כמה היא שמחה בתמונות, היה לה אור בפנים", נזכרת האם ענת. "כשהיא יצאה מהארץ היא הייתה עייפה מהקיץ הארוך שעבר עליה".
הכל התנהל על מי מנוחות - עד שהחלו הידיעות על סופת שלגים בנפאל ומיד נדלקו נורות אדומות אצל כולם. "סגן מפקד הטייסת שהוא שכן שלי בא אליי הביתה עם מדי א' לבקש כומתה. ישר הבנתי שמשהו רע קרה", נזכר סגן שחף ששירת עמה. "לא ראית בוואטסאפ?", הוא שאל. "לא", השיב שחר. "הסופה התרחשה באזור שתמר טיילה בו", אמר לו הסמ"ט.
שעות חלפו, וצוותי החילוץ מצאו אותה בהרים. באופן חריג, החליטו כמה טייסים לצאת בכוחות עצמם לנפאל. הם קנו כרטיסי טיסה, הטייסת כבר פתחה חשבון בנק - והחליטה לצאת למסע חיפושים. הרגישו שהם חייבים שימצאו אותה, שיהיה לה קבר, שלא תוגדר נעדרת. תוך שעות ספורות כבר הגיעו לנתב"ג. ואז התקבלה ההודעה: מצאו את גופתה.
למשפחתה של תמר לא משנה איך היא נהרגה. "אנחנו מקבלים את הדין ורק מבקשים שיהיו לנו כוחות להמשיך", אומרת אמה. מאז האסון היא מנסה לשמור על שמחת חיים, יחד עם המשפחה.
"ביום הזיכרון הזה אנחנו שחקנים ראשיים", היא אומרת. "יש לנו טקס במושב שהוקדש לתמר שלנו ולעוד תמר שנהרגה בפיגוע לפני 20 שנה. פעם הייתי אומרת לה' עם קריצה אני מאמינה בך אבל אל תנסה אותי בבקשה, והוא ניסה אותי".
כל קללה - כסף לצדקה
שר הביטחון הנוכחי משה (בוגי) יעלון אמר עליה שהיא פורצת דרך, שר הביטחון הקודם אהוד ברק אמר כי היא הוכיחה מהי אמונה וכוח, ובטייסת קראו לה "היהלום". השלישית מבין שישה ילדים, עשתה שירות לאומי, נפצעה בקורס טיס מהתרסקות מטוס צוקית שנטשה, חזרה לקורס, וכנגד כל המכשולים המשיכה והגשימה את החלום שלה שנגדע בהרי ההימלאיה. תוך כדי היא הפכה לסמל לנערות דתיות שהתלבטו אם להתגייס, וייעצה רבות לנערות שהתקשרו אליה - גם אם לא הכירה אותן כלל.
כדתייה, תמר שמרה נגיעה. כולם ידעו זאת, הקפידו, כיבדו. רגע אחד שחף זוכר במיוחד. "אבא שלי נהרג לפני חצי שנה בתאונת דרכים. קיבלתי את הבשורה כשהייתי בטייסת ותמר הראשונה שניגשה אליי, היא תפסה אותי וחיבקה אותי למרות שהיא שומרת נגיעה. זה לא היה לי מוזר, זה היה נכון, זה רק מראה כמה היא ידעה לעשות את ההבחנות האלה של לשמור על המצוות. הייתה הרבה נחמה ברגע הזה, פשוט חיבוק חם ואוהב ומנחם שגם פורץ איזשהו גבול".
יום אחד, מספרים בטייסת, תמר החליטה לעשות מעשה. "היא הייתה מתעצבנת שאנשים מקללים, באיזשהו שלב היא הביאה קופה קטנה לגף מודיעין ניווט, והחליטה שכל מי שאומר מילת גנאי שם כסף וזה הולך לצדקה. עד היום הכסף שם", מספרים החברים.
סרן גלעד, חברה הטוב, שהיה איתה בקורס הטיס, מנסה להסביר: "היא הייתה נוף מאוד ייחודי, 'היהלום של הטייסת', ככה קראנו לה. כל מי שהיה לידה הפך לאדם טוב יותר. לתמר היה רוגע ושלווה. פשוט הייתה פנינה, כולם שאבו מהצניעות והקסם שלה. היא הייתה משרה אווירה אחרת. יותר בוגרת מכולם, וגם בפיזיות היא הייתה הרבה יותר חזקה ממני ומצטיינת בריצה במהלך כל הקורס. השם שלה מופיע עד היום ברשימת הצטיינות ריצה לבנות והיא גם עקפה את רוב הבנים".
איך אתה מתאר אותה כלוחמת?
מפקד הטייסת עונה: "לוחמת בטירוף, חיה אווירית ערנית לכל מה שקורה מסביבה. חותרת למגע, להגיע למפגש עם האויב. במבצע 'צוק איתן' במהלך הפעילות תמר לחצה להשתתף במשימות של סיוע לכוחות היבשה, היו לה שתי גיחות לסג'עייה כדי להכין כניסה מחודשת ליום שאחרי התקרית עם הנגמ"שים, היה לה מאוד חשוב להשתתף בסיוע", אומר מפקד הטייסת.
סרן גלעד: "איך שהיא עלתה לאוויר, טראח! חיה אווירית, לוחמת כמו שאתה רק יכול לדמיין - משימות מבצעיות בגבול הצפון, מדינות אויב - ועזה, היא תמיד הייתה הכי חדה. החדות באוויר והחיות של לוחמת אווירית יוצאת דופן. לוחמת אווירית קטלנית, זה מה שהיא הייתה".
הנצחה לנשמה
באופן רשמי תמר הייתה נווטת בטייסת וגם אחראית כל גף המודיעין, תפקיד משמעותי במבצע. היא טסה ותקפה יותר מכל הנווטים האחרים, וגם שימשה כנציגה בבור של חיל האוויר. המפקדים מספרים שלא נחה לרגע במבצע, ועשתה את הכל בהצטיינות.
"השיחה האחרונה שלנו הייתה ממש ביום שבו היא טסה", נזכר גלעד. "יום שהיינו בפריסה בבסיס עובדה, באיזשהו תרגיל. בתרגיל הזה היא טסה את הטיסה האחרונה שלה שהייתה חלק מההכשרה שלה להובלה מבצעית, הייתה טיסה מאוד מוצלחת עם הרבה אנרגיות. אנחנו מדברים, לא שיחה עמוקה במיוחד. 'מה קורה, איך הייתה הטיסה?'. שנינו נווטים. הרבה פעמים משתפים את החוויות המקצועיות. אתה לא חושב שחברה כל כך טובה שלך לא תחזור", הוא מוסיף.
כחלק מהנצחתה, אנשי הטייסת ישתתפו בשני מרוצים, ואימצו בית ספר בנתניה שקרוי על שמה. תמר הצנועה, לדעת אנשי הטייסת, ודאי לא הייתה אוהבת שהם משקיעים בכך זמן ומחשבה, היא רק הייתה מבקשת שימשיכו לעבוד. "היא הייתה אומרת לנו להפסיק עם כל השטויות, לא הייתה מסוגלת לחשוב על זה שהיא מייצרת לנו כביכול עבודה. אבל זאת לא עבודה בשבילנו, אנחנו צריכים את זה לנשמה שלנו".
ובחזרה לבית המשפחה במשואות יצחק. שם, החדר של תמר לא הפך לאנדרטה. יש שם לול שתמיד פתוח, שומרים בו תיקיות, מגהצים. אחותה לקחה חלק מהבגדים שלה והמדים עוד תלויים בארון.
"בחגים לא היה קל", מספרת האם. "שבתות, חמישי שישי הגיעו ותמר איננה, אלה הרגעים הקשים. זה כמו רכבת הרים. רגע אחד אני עצובה מאוד, רגע אחד בסדר. יש לי ילדה קטנה בבית ואנחנו צריכים לקום בבוקר. כולנו מחכים, סקרנים איך נרגיש ביום הזיכרון. אנחנו מבינים שזה יהיה אחרת משנה שעברה. בעלי שנים הלך לחבר שנפל במלחמת לבנון הראשונה לפני 33 שנים והשנה הוא יתייצב בקבר של הבת שלנו".
לפניות לכתב: MatanH@Ch2news.tv