המבט ללבנון מתחיל באנדרטה בהר אדיר, עליה נכתבו שמות הנופלים. עשר שנים של שקט חלפו מאז המלחמה שאף אחד מהצדדים לא רצה בה, אבל פרצה בכל זאת. "השקט בצפון תמיד היה ותמיד יישאר שקט מתעתע", הצהיר אל"מ אלון מדנס, מח"ט 300 שבגבול הצפון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
ישראל יצאה למלחמה מבלי להבין שזו אכן מלחמה, ולהגדיר זאת כך. הגדרת המטרה היתה כללית מדי והמטה הכללי של צה"ל לא עיצב מהלכים ברורים מוגדרי תכלית. התוצאה היתה סדרת קרבות קטנים, מקומיים, לא מחובים להקשר מבצעי אחד, וכך נשאבה ישראל ל-34 ימי לחימה.
עשר שנים אחרי, התכניות המבצעיות של צה"ל מבטאות גישה חדשה שחסרה אז: הכרעה מול חיזבאללה. המשמעות המעשית היא תמרון קרקעי מהיר של כוחות גדולים מאוד לעומק השטח.
ההבנה הזאת הורידה חלודה מכוחות הקרקע. בתום המלחמה והתחקירים נכנסו כוחות הקרקע לסדרת אימונים רחבה, שנמשכת עד עצם היום הזה כדי שהם יוכלו למלא את ייעודם.
צוותי התחקיר שהוקמו זיהו גם פער גדול וקריטי במודיעין. בימי המלחמה סומנו 200 מטרות בערך, אך היום אלפי מטרות כבר מאוכנות. "המטרות שנפגעו במהלך 34 ימי לחימה ייפגעו במלחמה הבאה בתוך יממות בודדות", אומר קצין בכיר.
"נערכים לכל תרחיש"
בניגוד לימי המלחמה, בצה"ל נערכים היום לכל תרחיש אפשרי, גם לחשש מפני פעולת התקפה של חיזבאללה ביישובי סמוכי גדר. החשש הזה מביא את צה"ל לבניית מכשולים ולהבנה שאולי יהיה צורך בפינוי תושבים - מה שלפני עשר שנים בכלל לא שקלו.
גם בצד הלבנוני אין כבר לוקסוס של בריחה כי חיזבאללה הפך את הכפרים השיעיים, כמעט 200 במספר, לאתרי שיגור רקטות. בצה"ל מדברים היום ללא כל התלבטות על הצורך לפגוע בהם בהיקפים ובעוצמה גבוהה מבעבר בכדי לדכא ירי.
במרוצת עשר השנים האחרונות צה"ל שינה הרבה. בתפישות, באימונים, בתכניות המבצעיות, אם תרצו זו הכנה מדוקדקת יותר למלחמה הבאה מול חזבאללה, שעדיין נמצא על הגדר.
מארגון טרור - לצבא חמוש ומנוסה
חיזבאללה נמצא על הגדר ממש כפי שהיה לפני עשר שנים, מה שאיפשר את חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, אבל הוא הרבה יותר מכך. הוא הפך מארגון טרור במהותו לצבא חמוש שצובר ניסיון התקפי. הוא אוסף מודיעין, רוכש כלי טיס בלתי מאוישים ונכנס גם לתחום הקיברנטי. יחד עם זאת, מדובר בצבא מותש שאיבד לוחמים ומפקדים רבים ואינו מסוגל לנהל לחימה בשתי חזיתות.
בחזית הישראלית, לחיזבאללה יש כבר כוח גדול הרבה יותר משהיה לו לפני עשר שנים. בהיקפי ירי ועוצמות שכאלו, לא יהיה מנוס מפעילות אגרסיבית מאוד אל מוקדי הירי, ולכך מכוונות תכניות צה"ל.
המלחמה הבאה מול הארגון תהיה קשה יותר. בעיקר מבחינת העורף. כיפת ברזל או שרביט קסמים יגנו בעיקר על אתרים צבאיים ואסטרטגיים ולא על כל בית ויישוב בישראל. לכן מתרגלים כניסה למקלטים וחדרי ביטחון, ובהקשר זה - טוב שיהיה תיאום ציפיות.
באשר למהלכים ההתקפיים: השיח הצבאי טעון בביטחון עצמי רב, לא מוגזם, אבל ביטחון מלא, שבפעם הבאה זה יהיה אחרת. הוא יהיה אלים מאוד מבחינת צה"ל, קצר יותר, וייגבה מחירים מאוד כבדים מלבנון ומארגון חיזבאללה.
"אם נסראללה היה יודע מה שאנחנו יודעים עליו ועל מערכיו הוא היה בוודאי האדם הכי מודאג במזרח התיכון", אומר קצין הבכיר, ומתוך כך התכניות מגדירות הכרעה, לא רק הרתעה.
"הפעם הבאה תהיה קשה יותר וכואבת יותר", מציין אל"מ מדנס. "הדבר היחיד שאני יכול לנחם אותך בסיפור הזה שעדיף להיות בצד אצלנו ברגע שמלחמת לבנון השלשית תפרוץ כי העוצמות אצלנו הרבה יותר גדולות".
צפו בכתבה הראשונה בסדרה | 34 ימים של טילים: האם ניצחנו?