גור (שם בדוי) נכנס לסיירת מגלן, ספורטאי מצטיין וחדור מוטיבציה, ויצא משם כעבור שנה ותשעה חודשים שבר כלי, עם 100% נכות בשל פוסט טראומה. הוא מתאר מסכת ארוכה של התעללות, השפלות ואלימות קשה. והוא לא היחיד. עדויות של רופאים וקצינים ביחידה מעלים את האפשרות שלא מדובר במקרים בודדים, וכי משהו מטריד מתרחש באחת מיחידות העילית של צה"ל.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לגור היה ברור שישרת ביחידה מובחרת. אביו מג"ד במילואים, שירת בסיירת גולני, אחיו בסיירת מטכ"ל. כמו רבים מבני הציונות הדתית הוא שאף לשירות משמעותי. האירוע ששינה את הכול והפך לסיוט שנמשך עד היום, החל בתלונה רפואית, מעט מביכה – על שלשולים תכופים. תלונה שאם הייתה מטופלת כהלכה, ברגישות המתבקשת, אולי הכול היה מסתיים אחרת לגמרי.
"הייתי בטוח שזה סתם וירוס שקיבלתי בשטח", מתאר גור. "הרגשתי מאד חלש, איבדתי הרבה נוזלים. לפני בוחן מסלול אמרתי למפקד שלי שאני לא מרגיש טוב, הוא אמר לי תפסיק להתבכיין. הוא התחיל לצרוח עלי, 'תפסיק להיות ילדה, אני לא יכול עם הבכיונים שלך, אתה לא מתאים ליחידה כזאת'. אמרתי לו שאני לא יכול להמשיך. הוא צועק לי מאחורה 'חסר לך שאתה עוצר כי יהיה לך עסק איתי'. איך שעליתי ברח לי מהתחתונים. אתם יכולים לבד להבין מה זה התחושה הזאת כשאתה בצבא, במקום שאתה אמור להיות הכי גבר, פתאום בורח לך מהתחתונים".
מכאן ואילך ניתן האות, וגור הפך לשק החבטות של מפקדיו, ואחריהם הלכו בעיניים עצומות יתר חבריו למסלול. "מאותו יום הלך לי השם שלי, מפקדים שלי צוחקים עלי, קראו לי המשלשל", הוא מספר. "עשו לי חיקויים, איך שאני חוזר מהבוחן מסלול. וככה קראו לי מאותו יום".
מצבו הרפואי של גור הלך והידרדר, הוא איבד ממשקלו, סבל מתשישות, ובעיקר ממצוקה חברתית ונפשית קשה. במקום לתמוך או לחילופין להדיחו מהמסלול, מפקדיו, הוא מספר, רק העמיסו עליו במכוון. ממשאות ותיזוזים, ועד מכות.
"באימוני קרב מגע המפקדים שלי היו עוברים ופשוט מפוצצים אותי במכות, בלי שאני יכול להחזיר להם", הוא מתאר. "אתה עומד ככה ופשוט מרביצים לך. לא נוגעים בחברים שלך אבל היו נותנים לי מכות חופשי. אתה עומד ככה ופתאום הוא בא אליך מאחורה מכניס לך פצצה לתוך הבטן או בא אליך מאחורה ומביא פצצה שהיית במצב שתיים. דיממתי מהפנים. הביא לי מכה לתוך האשכים. אף אחד לא קיבל מכות שם, זה היה אני".
במשך ריאיון של שעה, שחזר גור 11 חודשים של סיוט מתמשך, כאילו התרחשו לפני דקה. המכות, העונשים הלא מוסברים, רימוני הגז שהושלכו לעברו ללא הפסק וכשהוא ללא מסכה, אבל בעיקר ההשפלות לעיני חבריו לצוות.
אולי בשל עודף מוטיבציה גור לא סיפר דבר להוריו, עד שקרס. אז נלקח לסדרת טיפולים ואשפוזים. לפני שנתיים השתחרר סופית, אבל החוויות שעבר לא עוזבות אותו לרגע. "אני כל הזמן חושבת לעצמי למה נתנו לו להישאר ביחידה", אומרת אמו. "אם אתם חושבים שהוא לא מתאים, תעבירו אותו. חשבו שזה ידרבן אותו? אני יודעת שאם אתה רוצה לדרבן מישהו אתה מחזק אותו, אתה לא גורם לו להרגיש אפס וזה מה שגרמו לו להרגיש".
"הכי קשה לי זה לחיות עם המשפחה שלי, עם החברים שלי היום", ממשיך גור. "אני לוקח 9 כדורים ביום, אני לא ישן בלילה, אני משחזר דברים שקרו לי שם, רודפים אותי. עד היום אני קם כל בוקר במטרה רק לשרוד את היום".
חבריו של גור לצוות אישרו את גרסתו. לדברי אחד מהם, קשה היה לצאת נגד מה שכינה "רוח המפקד". עדויות נוספות שנאספו מהחודשים האחרונים מעלות את השאלה האם לא מדובר ברוח רעה שאינה קשורה למפקד מסוים.
החיילים שאיתם שוחחנו מספרים שפחדו להתלונן, ואולי בשל כך הדרג הפיקודי הבכיר לא ידע על מה שמתרחש. עדות לכך אפשר ללמוד מדברים שאומר מ"פ במגלן, בשיחה עם אביו של גור.
"יש תחקיר על 10 לוחמים ביחידה בשנה האחרונה שהם לקראת הדחה רפואית", הוא אומר בשיחה. "זה לא פציעות סטייל לשבור את הרגל או לקרוע את הרצועה בברך או משהו כזה. למה זה קרה? איך הגענו למצב הזה? אם אנחנו החמרנו את המצב? כי זה (המקרה של גור) לא המקרה היחיד".
המ"פ מעיד על עשרה חיילים בשנה ביחידה שנבחרים אליה רק הטובים ביותר, ויש לו הסבר למה זה קורה. רופא בכיר במחלקה שבה אושפז גור בביה"ח תל השומר מעיד אף הוא כי נתקל בלא מעט מקרים דומים שהסתיימו באשפוזים – כולם ממגלן. "אני חושב שבמגלן אין יחס נאות של המפקדים לפקודים", הוא טוען. "אם אתה נחלש במשהו, אין תמיכה, אין תמיכה נפשית, זה ממש כאילו איזושהי פלוגת רוטווילרים".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "יחידת מגלן פועלת מיום הקמתה להגנה על אזרחי ישראל בפעולות ומבצעים רבים. מפקדי היחידה לאורך השנים הם מפקדים טובים ומוערכים מאוד. המקרה של גור הינו מקרה חריג ביותר. לאחר הגשת הקבילה הטענות נבדקו לעומק והופקו הלקחים הנדרשים. במענה של נציב קבילות החיילים נמצא כי הבירור והטיפול הרפואי להם הוא זכה במסגרת הצבא היה תקין. המקרים הנוספים אינם מוכרים בצבא ולא נבדקו לאור העובדה כי לא נמסר כל פרט מזהה על המעורבים במקרים. אם ימסרו פרטים מסוג זה הם ייבדקו ויטופלו במידת הצורך. אין להשליך ממקרה זה על הכלל והנעשה ביחידה".