לפני כ-19 שנים, בעיירה סמוך לטשקנט, נולדו פטימה וזוכרה איסלמבקוב - תאומות בנות לאם מוסלמית. אחרי מספר שנים של לימודים בבית ספר מוסלמי, הן גילו שאביהן יהודי לאחר שנציגי הסוכנות היהודית הגיעו לביתם וניסו לשכנע אותן: "תעלו לישראל".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הן נטשו את המסורת המקומית והגיעו לארץ אך עדיין נותרו מוסלמיות על פי ההגדרה של מדינת ישראל. היום הן משרתות בצה"ל, לאחר תהליך גיור ואף שינוי שם, ואחת מהן אף לקחה חלק באחד האירועים המשמעותיים במבצע "צוק איתן".
כעת הן כבר לא פטימה או זוכרה - אלא יעל ונוגה. גם שם המשפחה שלהן שונה מאיסלמבקוב לשטיינמן. פטימה, או בשמה החדש יעל, כבר סיימה קורס גיור צבאי והוכשרה כיהודייה, ואילו אחותה זוכרה (נגה בקרוב) - כבר סיימה את הקורס וצפויה להתייצב בימים הקרובים בבית דין - שייתן את האישור ליהדותה.
במרוצת השנים הן קיבלו הרבה תגובות - גם על שמותיהן וגם על מראן הייחודי. היו גם בנים שהעדיפו לנתק קשר כאשר הבנות סיפרו להם על דתן. השתיים הרגישו כל השנים שעליהן לעבור את השינוי, ולהפוך ליהודיות. בעידוד אביהן ואמן, שלא עברה בעצמה גיור, הן החלו את התהליך שהיה עבורן יוצא דופן ומיוחד.
ואז נציגי הסוכנות הגיעו
סיפור משפחתן הייחודי החל עוד כשסבתן מצד אבא נולדה בפולין, ברחה ואז הגיעה לאוזבקיסטן. אביהן הכיר את אמן באוניברסיטה. "אמא ראתה הזדמנות טובה לעבור למדינה יותר מודרנית ומתקדמת", מספרת זוכרה. "למרות שהיא מוסלמית". פטימה מוסיפה: "היא לא הייתה מוסלמית אדוקה, אלא נורא מודרנית". ביום אחד שגרתי בבית המשפחה בטשקנט, חזרו הבנות מבית הספר, וראו מספר רכבים מחוץ לביתן ותהו במי מדובר. כשהגיעו נכנסו לבית, פגשנו את נציגי הסוכנות שהראו להם תמונות. "איזה יפה ישראל", הן אמרו וכבר חיכו להרפתקה.
"בכלל לא ידעתי מה זה ישראל, הייתי בבית ספר מוסלמי אוזבקי שגרתי", סיפרה פטימה לחדשות 2 Online. "כשעלינו אנחנו עוד לא יהודים וגרנו בבני ברק, ואז עברנו לפתח תקווה. היה לנו הרגשה של אי שייכות לארץ והרגשנו שונות, חשבנו שאם נעבר גיור נהיה יותר שייכות, לא להיות תקועות בין שני עולמות".
היום שתיהן משרתות בתפקידים משמעותיים בצה"ל. פטימה בקרית ביחידת חושן של אגף התקשוב, ואילו זוכרה בקרית שליטה ימית במש"א ארז, ולקחה גם חלק ניכר במבצע "צוק איתן" - כשהשתתפה בין היתר במניעת אירוע חדירת הצוללנים של חמאס. "זה היה מאוד אינטנסיבי ואני חושבת שעשינו את העבודה שלנו מאוד טוב. רציתי להיות לוחמת, אבל בגלל הפרופיל הלכתי להיות תומכת לחימה", היא מספרת.
נשאלו על המוצא בצו ראשון
כבר בצו הראשון הן נשאלו שאלות על מוצאן. הערות על המוצא הן ספגו בהזדמנויות נוספות, והן כבר מקבלות אותן בהבנה. "יש כל מיני אמירות כמו 'כל המוסלמים הם קשורים לטרור' וכאלה, ויש רגעים שאת מרגישה שאת ברמה נמוכה יותר או מאוימת", הן מסבירות.
את השמות החדשים הן רק יוסיפו לתעודת הזהות - ולא ישנו לחלוטין את השמות שמלווים אותן מאז לידתן. "אני לא רוצה למחוק את העבר שלי, והעתיד שלי יהיה יעל - כי זה שם יפה לדעתי, אני אוהבת את השם, יש לזה ערך בשבילי, היה לי מורה בסמינרים של הגיור והוא הסתכל עלי ואמר שמתאים לך יעל. שטיינמן זה השם של סבתא מצד אבא. אני מרגישה שעכשיו אני מרגישה יותר שייכת, ככה אני מרגישה נכון עם עצמי", הסבירה פטימה.
בשאלה: "מה קוראים לך פטימה?" היא נתקלת לא מעט. "נותנים פרצופים ולי זה לא מפריע". אגב, יש להן עוד אחות ואח צעירים יותר, שלא עברו גיור.
שם? כבר היינו נשואות עם ילדים
אם לא היו עולות לארץ, היכן היו עכשיו? "עם בעל וילד. רגיל שם שבנות מתחתנות בגיל 19-20. עדיין זה גיל שאתה לא יודע מה אתה רוצה בחיים", טוענת זוכרה. "קשה לי להאמין שהיינו מתגיירות שם, כי שם זה סביבה אחרת. לא היינו מחליפות משהו, קשה להרגיש את זה שאתה לא בארץ, אתה לא יכול להרגיש את האווירה הזאת שאני צריכה לעשות גיור", הוסיפה פטימה.
לעומת פטימה, שעברה בפעם ראשונה בבית הדין, לזוכרה אמרו הרבנים לחזור אליהם אחרי החגים: "הם רוצים לבדוק אם אני באמת מאמינה והולכת, וחשבו בהתחלה שאני לא מספיק מוכנה להיות יהודייה, רצו שאחגוג יותר את החגים האלה ושאני אחזור אחרי סוכות. זו הייתה אכזבה כי באתי ממקום שאני רוצה את זה, שומרת שבת ועושה הכל. לשמור על המצוות, זו הייתה צביטה בלב אבל טוב שלא העבירו אותי כי עכשיו יש לי הזמנות ללמוד יותר".
הן מקוות שעם הדת והזהות החדשה שלהן, החיבור שלהם לישראל וליהדות יהיה גדול יותר ומשמעותי יותר. "אנחנו רוצות שהילדים שלנו יהיו יהודים ויגדלו כאן", הן מסכמות.
לפניות לכתב: MatanH@ch2news.tv