בזמן מבצע "צוק איתן", לוחם גדוד 53 של השריון סמל רן בר (20) מעמק יזרעאל היה בעזה. שעות ספורות אחרי שיצא, והיה מטרים ספורים מהגבול, פצצות מרגמה נפלו לידו והוא נפצע קשה מרסיס בצווארו. מי שהצילה אותו וטיפלה בו ראשונה הייתה פרמדיקית מגדוד 74 של השריון. אתמול היא הפתיעה אותו בבית החולים, במפגש מרגש במיוחד. באירוע הקשה נהרגו חמישה חיילים ויותר מ-20 נפצעו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
זה קרה ב-1 באוגוסט. רן בדיוק יצא מעזה, וסמלת מאור נטיב (19) פרמדיקית בחטיבה 188 הייתה בשטחי כינוס על נגמ"ש יחד עם חובש נוסף. לפתע מפקד גדוד 53 רץ לעברם וצעק: "רוצו לגדר, יש פצועים". תוך דקות ספורות הם הגיעו למקום עם הנגמ"ש - בלב מקשה אבטיחים על גבול הרצועה. "היה המון בלאגן, פצועים בכל מקום ושריפות, ואז קראו לי להגיע לפצוע עם דימום בצוואר", משחזרת נטיב בריאיון לחדשות 2 Online. "הוא שכב על הרצפה, החזקתי את הראש שלו ושאלתי איך הוא מרגיש והוא פתח עיניים ואמר לי שהוא לא מרגיש טוב ושקשה לו לנשום, הוא היה חיוור מאוד וקר למגע, בקושי דיבר ואיבד המון דם".
היא ניסתה לבצע בו הנשמה באמצעות צינור שהחדירה לו דרך הפה, אך מאמציה כשלו וגם אלה של הרופא שהיה במקום. על כן החליטה הפרמדיקית להחדיר צינור הנשמה דרך גרונו של הפצוע אל קנה הנשימה שלו. במהלך הטיפול היה חייל נוסף שהפעיל לחץ על הצוואר שלו כדי לעצור את הדימום ולא הפסיק לבכות תוך כדי, ובתוך כל זה ניסתה נטיב להשתלט על הסיטואציה המורכבת. אחרי שההנשמה הצליחה, ייצבה הפרמדיקים יחד עם חיילים נוספים מהצוות הרפואי את מצבו, והוא הועבר למסוק של חיל האוויר שפינה אותו לבית חולים.
"זו סיטואציה שלא הייתי בה בחיים", היא מספרת. "אין לך זמן אפילו לחשוב ולהיכנס לפן הרגשי, במיוחד לא במצב של פצוע שנמצא במצב כל כך קשה". הכל קרה כשבמקביל אזעקות "צבע אדום" נשמעות, ושיגורים נוספים מתבצעים לעברם.
עיניים ירוקות וקעקוע בבטן
בעוד היא רצה עם האלונקה לכיוון המסוק, קיוותה נטיב כל הזמן בלבה שהוא ישרוד את המעבר לבית החולים. היא לא ידעה את שמו. רק זכרה שיש לו עיניים ירוקות וקעקוע בבטן. בימים שלאחר האירוע, היא ניסתה לברר כל העת איך קוראים לו, עד שקצין הרפואה של החטיבה העביר לה את השם. מאז היא הקפידה להתעדכן על מצבו מול בתי החולים שבהם אושפז.
רן, שלא זכר כמעט דבר מהאירוע, שמע רק מחבריו על מאמצעי הפרמדיקית שהצילה אותו. "אני זוכר רק שקיבלתי מכה ממש חזקה ואז החלו לטפל בי ושמעתי כל מיני אנשים צועקים, ורגע אחר כך התעוררתי באיכילוב", הוא משחזר. ביום שישי שעבר, הגיעה מאור יחד עם חובש נוסף לפגוש את רן בבית החולים איכילוב שם אושפז, אך הוא ישן. היא הסתכלה עליו ולא דיברה איתו. אתמול, לאחר שהתברר לה כי הוא הועבר לבית לוינשטיין ברעננה לצורך שיקום, היא הגיעה עם אחותה ופתאום ראתה אותו ואת בני משפחתו על הדשא. השניים התחבקו ורן הודה לה על כל מה שעשתה עבורו.
"אתה נס רפואי!"
"אתה פשוט נס רפואי, אני כל כך שמחה שאתה חי ושיצאת מזה", אמרה לו נטיב, בעוד הוא ממשיך להרעיף עליה דברי תודה. "כל כך שמחתי שהוא שותה, אוכל ומדבר כי בפעם האחרונה שראיתי אותו לא ידעתי אם הוא ישרוד". הוא שאל אותה אם היא זאת שחתכה אותו בצוואר, ולאחר שהיא אמרה לו שכן הוא אמר לה: "וואלה, אחלה של צלקת, קטנה, חמודה".
כשהיא הגיעה, רן היא מופתע מאוד. "ישבנו המשפחה ואני מחוץ לבית החולים והיא פשוט הגיעה עם אחותה. היא אמרה לי 'אני מאור זאת שטיפלה בך', והיא הפתיעה אותי, ממש שמחתי", הוא מספר. "אמרתי לה תודה, היא פשוט שפיצית. אני יודע שאם היא לא הייתה מטפלת בי ככה יכול להיות שלא הייתי חי היום, אמרתי לה שאני חי בזכותה".
מצבו של רן מוגדר יציב, הוא לא יודע אם יחזור לצבא או כמה זמן ייקח השיקום, ועדיין סובל מכאבים בצוואר. השניים החליפו טלפונים וכבר קבעו להשלים פערים על כוס קפה ברגע שישתחרר.
"רן הולך ומדבר וזה לא נקלט", אומרת לסיכום מאור, שגם הייתה בעזה. "המשפחה שלו חיבקה אותי ואמרה לי שהבית שלהם תמיד פתוח בשבילי ושנישאר בקשר כל החיים. אני מקווה שהוא יחלים מזה כמה שיותר מהר".
לפניות לכתב: MatanH@ch2news.tv