רב-סרן צפריר בר אור ז"ל אמור היה להיות עכשיו באילת עם אשתו סיוון ובתו ליאן. בבוקר הנסיעה התחילו הטלפונים, ונראה היה שעומדים לצאת למבצע. צפריר, סגן מפקד גדוד הסיור של גולני, נקרא חזרה והחופשה בוטלה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"כשהוא היה צריך לחזור הוא ראה שאני עצובה אבל עצורה, אז הוא אמר לי 'זה בסדר לבכות'. אז אמרתי לו שאני אהיה מאוד שמחה שהסיפור הזה יסתיים בזה שאני אהיה מאוכזבת רק בגלל הביטול של אילת", סיפרה סיוון לחדשות 2.
מהדיווחים בתקשורת, מהתמונות ששלחה ולא נפתחו, היא הבינה שהוא כבר בפנים. הימים עברו, היו סידורים, היו משימות, אבל רק את איש המזגנים שהזמינה, סיוון החליטה לדחות. "לא רציתי לשמוע את הדפיקה בדלת", היא הסבירה, "לא רציתי את הסיטואציה הזאת. כשדפקו בדלת, נאחזתי בזה שאולי זה הטכנאי שהחליט בכל זאת כן להגיע, אז הסתכלתי בעינית וראיתי מדים".
"חלמנו על חמישה ילדים"
הלב של סיוון צנח אז לרצפה, כך היא מספרת: "ליאן, רק בת שנה, בדיוק בשלב הזה שהיא אומרת כל הזמן 'אבא'. אז פעם הייתי אומרת לה 'אבא מתגעגע אלייך, אבא אוהב אותך', ובינתיים אני ממשיכה להגיד לה את זה כי אני לא יודעת מה אני צריכה להגיד לה".
וסיוון בחודש השישי להריונה. יש לה בן בבטן, וצפריר והיא פינטזו ביחד על משפחה גדולה. "חלמנו על חמישה ילדים", היא ציינה, "אמרנו שבטוח לא עוצרים לפני ארבעה, אבל גם הלוואי שיהיה לנו כוח לחמישה. ואני בת 27, אנחנו בקצב בסדר, זה אפשרי".
לסיוון יש עוד המון משימות. לבקר את המג"ד של צפריר, רועי לוי, ששוכב עוד בבית החולים, ולנחם משפחות נוספות של גולני, עוד אלמנות ועוד יתומים, כדי לחלוק עימם את הצער שלה שהיא לא בדיוק יודעת איך להכיל. "זה כל כך הרבה כאב בשבילי ובשביל הילדים, והם עוד לא יודעים שיש להם כזה כאב", אמרה בצער סיוון. "הם עוד לא יודעים על הענן השחור הזה מעלינו. הם יבינו את זה עם החיים, כשהם יראו אבות של ילדים אחרים בגן. אני חושבת שאם צפריר מסתכל עלינו מלמעלה, הוא בטח מה זה עצוב, כי גם לו זה עצוב שהוא לא יהיה איתם ואיתי".