על רקע הדיווחים בתקופה האחרונה בדבר הכללתו ברשימת האסירים הצפויים להשתחרר בעסקת השבויים הקרובה - מתחילים ברשות הפלסטינית וברמאללה בפרט "לשפשף ידיים" בציפייה ליום המיוחל: שובו של "יורש העצר" ואחת הדמויות הפופולריות ברחוב הפלסטיני - מרואן ברגותי. אבל נראה שיציאתו לחופשי עשויה לעורר לא מעט בעיות, דווקא ברשות הפלסטינית.
בכיר ה"תנזים" וה"מחבל הפלסטיני מספר 1" שמחזיקה ישראל בשבע השנים האחרונות, ישוחרר בעסקה הקרובה, וזו כבר עובדה של ממש. השאלה הגדולה היא כיצד זה ייעשה. בישראל מעוניינים ששחרורו ייתפס ברחוב הפלסטיני כהישג ממשי שחתום על שמו של אבו מאזן, ולא חוששים להכריז על שחרורו באופן ספציפי כ"מחווה". בשל כך, עולים דיווחים בימים האחרונים על האפשרות שברגותי ישוחרר בנפרד ממאות האסירים הצפויים להשתחרר במסגרת העסקה.
בחמאס ניסו לכל אורך המשא ומתן לנהוג באסטרטגיה מאוד ברורה בכל הקשור לברגותי. מדובר, כאמור, באחד ממקורביו של יאסר ערפאת, ומי שנמנה עם "צמרת ההנהגה של הגווארדייה הותיקה בפת"ח" - אותם פעילים שהובילו את האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, אותם פעילים שרצו "לקצור את הפירות" ב"אינתיפאדת אל-אקצא" שפרצה בשנת 2000, וליטול את המושכות בהנהגת הרשות.
מניעים נסתרים
על כן, העלו בחמאס את שמו של ברגותי רק ב"עיתות משבר" לאורך המשא ומתן, ומתי שרצו לקבל חיזוק ותמיכה נוספת מאנשי הפת"ח. היחסים בין התנועות, כידוע, ידעו עליות ומורדות לאורך השנים, ומאז ההפיכה של החמאס ב-2007 הם בשפל שלא נראה שיש מוצא ממנו. בתקופה האחרונה שוב מזכירים אנשי החמאס את שמו של ברגותי, אולי בגלל שיחות הפיוס בין הפלגים, שצפויות להיערך במצרים בראשית השבוע הבא.
אבל שאף אחד לא יטעה. החמאס לא נותן מתנות, ולא מספק את שירותיו ללא תמורה. בכירי הארגון לוחצים בימים האחרונים על אנשי הפת"ח לשחרר את פעילי החמאס בגדה המערבית, ש"נערמים" בבתי הכלא של אבו מאזן. מדי לילה, אחרי שצה"ל מסיים את פעילותו בשטחי יהודה ושומרון, מקבלים כוחות הביטחון של הראיס את האור הירוק לבצע את מה שהם הכי אוהבים: מעצרים של פעילי חמאס בערי הגדה. אבו מאזן חווה טראומה אמיתית מההפיכה בעזה ועושה הכל כדי שהמקרה לא יישנה במגרשו הביתי. בחמאס מאיימים, שאם לא ישוחררו פעיליהם מבתי הכלא בגדה - לא יגיעו נציגי הארגון לשיחות הפיוס בקהיר.
ומה אבו מאזן חושב על העסקה הנרקמת? סביבו כולם כבר שמחים על החדשות המגיעות מישראל, אך את הכינוי שהדבקנו לברגותי בפסקה הראשונה - גם יו"ר הרשות הפלסטינית מכיר היטב. כלפי חוץ משדר אבו מאזן סיפוק רב, אך לא בטוח שהוא ישמח לדעת, שלראשונה מזה זמן רב קמה לו אלטרנטיבה ממשית. התזמון גם לא כל כך מתאים לו: כבר לפני חודש תמה כהונתו הרשמית על פי חוק, אך בשל מבצע "עופרת יצוקה" והפילוג עם החמאס, העם לא יכול להחליט אחרת. אבו מאזן נשאר יו"ר הרשות הפלסטינית.
תמו ימי השפל של הפת"ח?
מי שילך לא הרבה שנים אחורה, יבין שב"עידן הזהב" של ברגותי, הוא נחשב ליריב אמיתי של אבו מאזן. זה מונה לראשות הממשלה הפלסטינית תחת הראיס ערפאת, אך בשל הפרגמטיות ששידר, הביקורת שמתח על פיגועי ההתאבדות ורצונו להשיג שקט - הודח מתפקידו כעבור זמן קצר. חילוקי הדעות בין הנשיא הפלסטיני לראש הממשלה שלו הגיעו אפילו לכלי התקשורת, וברגותי - שנחשב ליד ימינו של ערפאת, צידד בהדחתו של אבו מאזן.
רבים ברשות גם האשימו לאורך השנים את אבו מאזן, כמי ש"לא התאמץ", בלשון המעטה, להביא לשחרורו של ברגותי מהכלא בישראל. הם נימקו זאת בכך שאבו מאזן סוף סוף זכה לשקט פוליטי בתוך הפת"ח, ויכול היה להתפנות לעיסוקיו מבלי לחשוש או להתעסק ב"טוענים לכתר".
גם בתקשורת הערבית מצפים לשחרורו של "הגיבור הפלסטיני". "הפת"ח מצפה לשובו של ברגותי כדי שזה יפיח בה רוח חיים", נכתב באחד מהעיתונים הערביים. "מאז נפטר ערפאת, סבלה התנועה ממשבר הנהגתי אמיתי". כעת, חוששים אנשיו של אבו מאזן, שיהיו מי שיעלו את "זכרונות העבר" - אותה תבוסה לחמאס בבחירות ב-2006, ויטענו כי ברגותי מהווה אלטרנטיבה אמיתית שתוכל להביא בשורות גם לתושבי הרשות הפלסטינית המיואשים והמפולגים. ימים יגידו.