הכנסת אישרה אמש (שני) את הצעת הפשרה של ח"כ צבי האוזר שמונעת בחירות ודוחה את אישור התקציב ב-120 יום - לשבוע האחרון של שנת 2020. הפשרה חתמה, לפחות זמנית, את המשבר הפוליטי בין הליכוד לכחול לבן, אך במה היא בעצם שונה מתקציב חד-שנתי ומדוע רבים מאמינים שאישור תקציב בכל זאת היה עדיף עליה?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הפשרה שהושגה
פשרת האוזר מאפשרת לדחות את אישור התקציב ולמעשה להמשיך עם התקציב ההמשכי כמעט עד סוף 2020. התקציב ההמשכי מבוסס על התקציב של שנת 2019 - שאושר כבר בשנת 2018. תקציב זה אפשר לממשלה להוציא 400 מיליארד שקלים שמחולקים לפי חודשים - 1/12 מהתקציב מוקצה לכל חודש.
כעת, עם אישור הפשרה, הממשלה הוסיפה ל-400 המיליארד הללו 11 מיליארד שקלים נוספים, ובכך מתקרב התקציב ההמשכי למסגרת ההוצאה שהייתה אמורה להיות בתקציב לשנת 2020 - 412 מיליארד שקלים. הקצאת 11 מיליארד השקלים הנוספים תתבצע כמעט כמו שמתבצע אישור תקציב רגיל, על ידי אישור של הכנסת.
תוקפו של התקציב ההמשכי ייפקע בסיום השנה, בשבוע האחרון של חודש דצמבר, אז תצטרך הממשלה לאשר תקציב לשנת 2020 - כלומר לשבוע שנותר ממנה. אם הממשלה לא תאשר תקציב בתאריך זה הכנסת תתפזר אוטומטית ונלך לבחירות. אם הממשלה תצליח לאשר תקציב "חד-שנתי" נתחיל את שנת 2021 עם תקציב המשכי המבוסס על תקציב 2020. תוקפו של התקציב ההמשכי ייפקע במרץ 2021, אז שוב תעלה השאלה - בחירות או תקציב?
בנוסף, כשמאושר תקציב מאושרים למעשה שלושה חוקים: התקציב עצמו, חוק ההסדרים וחוק ההתאמות. בחוק ההסדרים נמצאות כל הרפורמות שהממשלה רוצה ליישם במשק הישראלי. מדובר בתוכניות ענק שביכולתן לשפר את חיי האזרחים בישראל בצורה משמעותית, וחלקן מחכות לאישור כבר למעלה משנה. בין אם מדובר בתשתיות, בחינוך או בדיור - בהינתן תקציב המשכי נושאים אלה לא יקודמו.
אז מה ההבדל בין הפשרה שאושרה לבין תקציב חד-שנתי?
"תקציב חד-שנתי הוא תקציב שהממשלה מחליטה עליו והכנסת מאשרת אותו כחוק, והוא מבטא סדרי עדיפויות של הממשלה לשנה אחת", הסביר ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. "בפשרה הזו יצרו מן יצור כלאיים בין תקציב המשכי שהוא 1/12 מהתקציב של 2018, לבין תקציב של ממש. על התקציב ההמשכי הלבישו תוספות (בגובה 11 מיליארד שקלים), אבל לא כל כך על פי סדרי עדיפויות אלא על פי לחצים מזדמנים, כך שיש פה שיבוש של כל הרציונל של יצירת תקציב שמבטא סדרי עדיפויות של הממשלה".
בתקציב ההמשכי, מסביר אריאב, יש לחשב הכללי לאוצר כוח רב יותר בהשוואה לכנסת: "תקציב רגיל מתחלק לסעיפים, תתי סעיפים ותקנות. יש תקציב למשרד ובתוכו יש הרבה מאוד סעיפים, כמו עץ. במקרה של תקציב המשכי הוא לא מתחשב בתקנות הספציפיות והחשב הכללי יכול לאשר להעביר תקציב מתקנה לתקנה, מסעיף לסעיף, כל זמן שהוא לא חורג מכך שכל חודש הוא מוציא 1/12 מהתקציב. יש לו כוח גדול יותר מאשר במצב רגיל. במצב רגיל מה שמחייב זה גם הסעיפים וסעיפי המשנה, פה הוא יכול לתמרן יותר".
מה הבעיה עם זה?
"זה לא מנהל תקין וזה לא מהלך תקין של דברים", טוען אריאב. "כשיש אישור תקציב יש דיון שלם על סדרי העדיפויות הנכונים, איזה מטרות מאקרו-כלכליות התקציב אמור להשיג? תקציב אמור לבטא תוכנית עבודה שלמה של הממשלה על כל שלוחותיה ועל כל משרדיה. במקרה הזה התקציב ההמשכי לא מבטא את זה, כי מדובר בתקציב המשכי של 1/12 מתקציב שבו סדרי העדיפויות נקבעו כבר ב-2018, ומוסיפים איזשהו כיבוי שריפות או הטלאת טלאים שלא מאפשרים התמודדות אמיתית עם המשבר העמוק שאנחנו מצויים בו.
"זה בעצם מאפשר לממשלה להתנהג בחוסר אחריות, לא לבטא משמעת תקציבית אמיתית והנטל הזה בסופו של דבר ייפול על האזרחים, אם לא בדור הזה אז בדור הבא, שיצטרכו להחזיר את החובות האלה".
חשש נוסף שמציג אריאב הוא התקדים שבפשרה זו: "אני מקווה שלא ישתמשו בזה לרעה גם בשנים רגילות. לכאורה אפשר להשתמש ביצור כלאיים כזה שעוקף את מגבלות התקציב בכל פעם. זה לא ניהול נכון של מדיניות כלכלית, בטח לא במשבר כבד כל כך".
בנוסף, אריאב מאמין שניהול כזה של התקציב יפגע עוד יותר באמון הציבור בממשלה: "זה מביא לזילות של כסף ציבורי - הכסף של הציבור. ממשלה שבאה לטפל בכסף ציבורי ולהחליט על תקציב צריכה לעשות זאת בחרדת קודש, בהבנת האחריות. הציבור מפקיד את כספו בידי הממשלה מתוך אמון שינהלו את הכסף הזה בצורה הגונה ובצורה מקצועית. כל הדברים הללו מתערערים כשרואים שזה מין סחר-מכר כזה שלא מקדם את אמון הציבור ואת המדיניות הכלכלית".