המשכורת נמוכה והעומס בלתי אפשרי: פוסט שכתבה ניצן שיק, שהשתתפה בעונה האחרונה של תוכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון", הצית מחדש את השיח על התנאים הקשים של העובדות והעובדים הסוציאליים. שיק ספרה לעוקביה שהחליטה להתפטר מתפקידה, אחרי יותר מ-7 שנים, בגלל המשכורת הנמוכה והתנאים הקשים. מגיבים רבים ביקרו את החלטתה, אך משיחה איתה ועם עובדות סוציאליות נוספות, עולה תמונה עגומה: שיק אינה הראשונה, ובוודאי גם לא האחרונה, שתעזוב משרה בתחום המשמעותי, פשוט כי במדינת ישראל הוא לא מאפשר להתפרנס בכבוד.
.
"העבודה האחרונה שלי הייתה במחלקה האונקולוגית בבית חולים", סיפרה שיק בשיחה עם N12. "זו הייתה חצי משרה, אבל ביקשו ממני לעבוד 4 ימים בשבוע. בהתחלה עוד הצלחתי לשלב את זה עם קצת עבודה מהבית - גיוס טכנולוגי שלמדתי בעבר. זה גם היה תוך כדי הצילומים של הסדרה אז זה הסתדר לי מבחינת הזמנים, אבל ידעתי שלא אוכל להישאר שם לאורך זמן. המשכורת הייתה מאוד נמוכה, ואי אפשר באמת לעשות עוד עבודה תוך כדי. אני פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמי - אז החלטתי לעזוב".
"אני אומרת את זה בצער, כי אני מאוד אהבתי את סביבת העבודה שלי והייתי מאוד מחוברת לקולגות שלי", המשיכה שיק. "אני גם מאוד אוהבת תפקידים עם אופי טיפולי, אני מרגישה שזה מה שאני עושה הכי טוב. אז נכון, יכולתי לומר שהנה, יש לי יום צילום פה ושם ואני אשאר ואסתדר - אבל זה לא מספיק, אני לא יכולה לבנות על קמפיינים לאורך זמן. עכשיו המטרה שלי זה למצוא משרה שתפרנס אותי כמו שאני צריכה".
עומס קיצוני ושכר מגוחך
אפשר בהחלט להאמין למה ששיק מספרת: על פי איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, שכר ממוצע של עובד סוציאלי הוא כ-6,500 שקלים. בנוסף, מסקר שערך האיגוד לפני כשנה בקרב כ-1,600 עובדים עלה כי 30% מהעו"סים ספגו אלימות פיזית, 90% חוו אלימות מילולית, 55% העידו כי אינן מרגישות בטוחות במקום עבודתן, וכ-25% דיווחו כי בעקבות מקרי האלימות שקלו לעזוב את המקצוע.
"היה לי ברור מההתחלה שזה מה שאני אוהבת לעשות ומה שרוצה לעשות," מספרת ב', עובדת סוציאלית שעזבה את המקצוע בשנים האחרונות. "ישר אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בלשכת רווחה. זה היה מדהים, אבל גם עומס שלא ראיתי כמוהו, לא לפני ולא אחרי - הרגשתי שאני כל הזמן מכבה שרפות ולא משנה מה אני עושה אנשים נפגעים וזו מציאות בלתי אפשרית.
"אין משאבים, כל הזמן נאבקים, ואז בנוסף את גם נלחמת על הישרדותך הכלכלית. השכר בעבודה הזו פשוט לא מותאם לעלייה שחלה ביוקר המחייה, אי אפשר בשום צורה להתקיים ממנו. התחושה היא שלא משנה כמה קשה את עובדת זה לא מספיק, ושאת ממש צריכה אפילו לשלם כדי לעבוד בזה כי אי אפשר לסגור את החודש. אז למרות שאני מאוד אוהבת את המקצוע, נאלצתי לעזוב".
"עומס שלא ראיתי כמוהו, לא לפני ולא אחרי. לא משנה כמה את עובדת זה לא מספיק, ואת אפילו צריכה לשלם כדי לעבוד בזה - כי אי אפשר לסגור את החודש"
ב', עובדת סוציאלית
גם סיון לוי, בת 33 ממרכז הארץ, נאלצה לעזוב את עבודתה על אף האהבה למקצוע. "כשאני הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, אחרי שתי אחיות שלמדו רפואה, הסתכלו על זה כאילו אני הכבשה השחורה באיזשהו אופן", היא מחייכת. "אבל אני התאהבתי במקצוע ובאנשים שנמצאים בו. עבדתי כעובדת סוציאלית קהילתית במועצה מקומית במרכז הארץ שש וחצי שנים. המקצוע הזה לא מתוגמל בשום צורה - מעבר לשכר, יש התעמרות והמון לחץ ומשאבים מאוד מאוד מוגבלים. מחפשים בכוח פתרונות למרות שהמדינה בקושי מקצה משאבים. בסוף הבנתי שאני רוצה לעזוב. מאוד התלבטתי - כי המקצוע הזה מאוד קרוב לליבי ואני מאמינה לחלוטין ביכולת שלו לעשות שינוי משמעותי, אבל החלטתי שאני פשוט לא רוצה ולא יכולה יותר להרוויח את המשכורת הנמוכה הזו".
"מאוד יכול להיות שאני אחזור בעתיד"
כשפורסמה הידיעה על התפטרותה, קיבלה בהתחלה שיק תגובות מאוכזבות ברשתות - ולכן החליטה לכתוב היום פוסט נוסף שבו הבהירה את הסיבות להחלטה. "זה היה נראה כאילו אני מזלזלת במקצוע והרגשתי צורך להגיב," היא מסבירה. "היו בהתחלה כל מיני טוקבקים, לדוגמא: 'עד שיש מישהי נורמלית, גם היא נפלה לקלישאה של פליטת ריאילטי'. אז החלטתי לכתוב פוסט על כך, לא להתנצל על הבחירות שלי כי אני עומדת מאחוריהן, אבל כן להסביר.
"אחרי שפרסמתי אותו, הייתי בשוק - גם מכמות התגובות וגם מההדים שהוא יצר. כתבו לי המון עובדות סוציאליות שהן מזדהות עם התחושות שלי ושמחות שהעלתי את הנושא. לא תכננתי להוביל מאבק מחודש, לא חושבת שיש לי מספיק כוח, אבל זה המעט שאני יכולה לעשות כדי להעלות את זה שוב לסדר היום ואני מאוד שמחה מזה. היה לי גם חשוב להרים לעובדות הסוציאליות, ובמיוחד לאלו שעובדות בלשכות הרווחה - יש לי חברות שעובדות ברווחה והעומס שהן מתמודדות איתו הוא לא הגיוני".
"אחרי שפרסמתי את הפוסט, הייתי בשוק מכמות התגובות. כתבו לי המון עובדות סוציאליות שהן מזדהות"
ניצן שיק, עובדת סוציאלית
שיק מספרת שגם בהחלטה לעזוב סטטוס הרווקה שיחק תפקיד. כשנשאלה אם שמעה על קשיים דומים מחברותיה לעבודה, ענתה: "השתיים שהיה להן הכי קשה זה לי ולעוד חברה שהיא גם רווקה. לאחרות, שהן נשואות ויש להן עוד משכורת בבית, זה לפעמים יותר קל".
שלוש הנשים שראיינו ונאלצו לעזוב את העבודה שהן אהבו מסכימות שאם היו תנאים טובים יותר - אפילו רק סבירים - הן היו נשארות. "מאוד יכול להיות שאני אחזור בעתיד לעבודה סוציאלית," אומרת שיק. "כרגע אני נמצאת בנקודה שבה הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך במקום העבודה הנוכחי, וגם היה קל יותר לעזוב כי נפתחו בפני דלתות אחרות. אבל אולי בעתיד אמצא את עצמי שוב עוסקת במשהו טיפולי".
"לחלוטין הייתי שוקלת לחזור אם היה שינוי בשכר ובתנאים, "מאשרת גם ב'. "ויש פה עוד עניין - חשוב לי שאנשים ידעו שזה שהעובדות הסוציאליות בחזית לא אומר שהן אחראיות לכל מה שקורה. הרבה פעמים יש יותר מדי לחץ, ואנשים שפונים אלינו יוצאים מאוד מאוכזבים. אבל כמה שנהיה חרוצות ומקצועיות והכול - אין דרך להתחלק ל-20 מקרים קשים ושונים בו זמנית. צריך להבין שהאחריות היא של הממשלה ולא של עובדת סוציאלית ספציפית. זה עצוב, אבל בגלל זה כולן עוברות את התהליך שהן אומרות לעצמן בסוף - אני לא יכולה להחזיק את כל העולם על הכתפיים שלי - ועוזבות".
יו״ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים עו״ס ענבל חרמוני מסרה: "שנים ארוכות אנו מתריעים על כך שהשרותים החברתיים בישראל נזנחו, הופקרו, ננטשו והגיעו למצב חמור של תת ספיקה, כל זאת כתוצאה ממדיניות מכוונת של צמצום ההשקעה במגזר הציבורי כולו וברשת הביטחון הסוציאלי בפרט. אנו סובלות משכר נמוך, עבודה מסביב לשעון שאינה מתוגמלת, עומסים קשים שלא מאפשרים לעשות עבודה מקצועית הולמת ולעיתים גם מבנים מתפוררים וסביבת עבודה שאינה מוגנת דיה. האיגוד יוביל עוד מאבקים רבים על מנת לצמצם את העומסים ולהזרים עוד משאבים למערכת".