סירה קטנה בלב מפרץ חיפה היא ככל הנראה כלי השיט הפעיל ביותר שתראו במקום. בחודשים האחרונים היא הפכה לסוג של וולט עבור מאות אנשי צוות רעבים שעוגנים מול הנמל, מתבוננים בו זמן רב, אבל יחכו עוד הרבה כדי להיכנס לארץ המובטחת.
כדי להבין את בעיית יוקר המחיה, ובעיקר את יוקר הדיור, טיפסנו לגובה 100 מטרים בנמל המפרץ שבחיפה. כשמביטים מערבה רואים בעיקר אוניות מטען. יותר מ-60 כאלו שממתינות כעת מול החוף בגלל שעובדי הנמלים לא מספיקים לפרוק בזמן. לכו תסבירו לסינים, שמנהלים את נמל המפרץ, מהו חוסר יעילות ישראלי. "אנחנו נמצאים כאן יותר משנתיים", אמר צ'ין טאו, סמנכ"ל תפעול בנמל המפרץ. "בכל יום אנחנו רואים הרבה אוניות בחוץ. בחודש שעבר המצב היה אותו הדבר ושום דבר לא השתנה".
צ'ין לא טועה. בחודש נובמבר חיכו מחוץ לנמלים 20 אוניות. בינואר הפקק עלה ל-54 אוניות, ובשבוע שעבר כבר 67 אוניות המתינו בתור. האונייה הענקית אנסטסיה 1 כמעט שהשביתה בשבוע שעבר את כל המפרץ. בנמל המפרץ הפרטי שעוסק בעיקר במכולות הסכימו להביא מנוף, להקצות שטח למטען כללי ולסייע בקיצור הפקק הימי. אבל אז ההסתדרות והוועד של נמל חיפה הממשלתי המתחרה טענו שיש להם בלעדיות בתחום - והכריזו סכסוך עבודה. "במצב של כזה משבר וכזה פקק שכל הזמן גדל, חייבים את כל הרציפים הפנויים להפעיל לטובת נטרול הפקק או הפחתת העומס", אמר יואב צוקרמן, סגן נשיא נמל המפרץ. "הם לא יצליחו לעשות את זה לבד".
חודש וחצי האונייה הזו הייתה אמורה לחכות בחוץ?
"מינימום חודש, וכך גם עד חודש וחצי", ציין צימי כהן מדינמיק שירותי ספנות. "הלקוח של היבואן רוצה את הברזל מהר. בעל האונייה לא רוצה להמתין בחוץ חודש או חודש וחצי כי כל יום של המתנה עולה לו כמה אלפי דולרים".
אז נכון שיש בעיה עולמית בשרשרת האספקה בנמלים ונכון שיש עלייה בכמות המטען הכללי, שאותו מסובך יותר לפרוק, אולם מתברר שיש גם רציפים מוכנים שעומדים ריקים. בחודש יולי 2021 פנו בנמל המפרץ למשרדי התחבורה והאוצר וכתבו: "הקמת רציפים 7 ו-8 הושלמה זה מכבר וניתן להכשירם לצורך פריקת המטענים בזמן קצר".
מאז יולי לא קיבלתם תשובה?
"עדיין לא, אמת", אמר צוקרמן, סגן נשיא נמל המפרץ. "אם ייתנו לנו עוד רציפים, נוכל לעשות יותר".
בחודש האחרון נכנסו לתוקפן עליות המחירים במשק, וזאת לאחר חודשים שבהם כל הסימנים התריעו על כך שגל התייקרויות בפתח. הבעיה הימית נוגעת בכל אחד מאיתנו על היבשה. מחירי הדלקים עלו, מחירי ההובלה הימית גם כן, וכל יום שבו סחורה כללית מתנדנדת בין הגלים, יעלה ביוקר ליבואן שיגלגל את העלות אלינו – הצרכנים. "מחירי דירות יזנקו בגלל המחירים של הברזל לבניין", הוסיף כהן משירותי הספנות. "זו קטסטרופה למדינה בכלל".
"משרד האוצר חישב שהעלות של פקק שנתית היא כתשעה מיליארד שקל, שמתגלגלים לכולנו – לעסקים, לאזרחים ולצרכנים", ציין נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר. "המחיר הזה מטורף". לבסוף, העיניים נשואות לנמל חיפה הממשלתי והגדול באזור שיכול להציל את המצב – אבל גם שם לא אופטימיים. "10 אלף טון של מטען כללי שמגיע במכולות שווה לשתי משמרות עבודה של מנוף", אמר מנכ"ל נמל חיפה מנדי זלצמן. "כשזה מגיע באונייה בתפזורת מדובר שבועיים וחצי עבודה, וזה רק מעצים את התור התפעולי".
רצון יש, אבל הקצב בנמל המקומי מוגבל. שעות העבודה של מנופאי הן קבועות, פינוי רציפים נוספים לוקח זמן, ועכשיו כשרוצים לגייס עובדים זמניים יש צורך באישור מראש של הוועד. "קליטת עובדים חדשה חייבת להיעשות בהידברות", המשיך זלצמן. "כולי תקווה שבמשא ומתן המהיר שננהל בהידברות לקראת קליטת 50 העובדים תהיה לנו היענות מהירה".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה כי "הפעלת רציפים בנמל חיפה ואשדוד כרוכה בהליך מכרזי תחרותי, ולכן אינה פתרון לבעיה הנוכחית. המקור לעיכובים נובע ממחסור בידיים עובדות לפריקת המטען הכללי. המשרד הנחה לתגבר את הנמלים בעשרות עובדים חיצוניים נוספים. התור התפעולי צפוי להצטמצם משמעותית עם הבשלה מלאה של הפעילות בנמלים החדשים".