רוחות המלחמה המנשבות בין רוסיה לאוקראינה מדאיגות את כל העולם, וגם בישראל חוששים מההשלכות הגיאו-פוליטיות של עימות נרחב שכזה. אך בעוד שברמה המדינית, נראה שלישראל יש רק מה להפסיד מההתפתחויות האחרונות, דווקא בהיבט הכלכלי נוצרה כאן הזדמנות אמיתית לטווח הארוך. משאבי הגז הטבעי שהמדינה התברכה בהם עדיין לא מנוצלים לטובת ייצוא לאירופה, שמסתמכת על רוסיה כספקית עיקרית של התצרוכת ביבשת – והמשבר הנוכחי ביחסים עשוי לשנות את התמונה.
רוסיה היא ייחודית בין הכלכלות הגדולות בעולם בהיותה יצואנית מרכזית של נפט, גז טבעי ופחם. היא היצרנית הגדולה בעולם של גז טבעי, והספקית הגדולה ביותר למערב אירופה, לפני נורבגיה. Eurostat, הסוכנות הסטטיסטית של האיחוד האירופי, העריכה כי רוסיה סיפקה 43% או 166 מיליארד מטרים מעוקבים (מ"ק) מכלל ייבוא הגז של אירופה ב-2019, בשווי של כמעט 18 מיליארד דולר. באותה שנה ספקית הגז השנייה בגודלה של האיחוד האירופי, נורבגיה, סיפקה רק 23% מהצרכים של הגוש.
"אם הולכים למלחמה – פוטין יכול להשבית את כל האספקה ולאירופה לא יהיה פתרון מהיום למחר", מסביר מנכ"ל איגוד הגז הטבעי, אמיר פוסטר. "אבל אפילו אם הכול יחזור להיות כמו שצריך, האירופים מבינים שהם בבעיה, כי הם לא יכולים שהרוסים יחזיקו אותם ככה בגרון. הם גם ככה נמצאים בצרה צרורה, בגלל שיש משבר אנרגיה מטורף מבחינת המחירים. מראש יש מלאים נמוכים של גז טבעי, ובמשך תקופה רוסיה מקטינה את האספקה. לכן המאמצים של אירופה להביא גז ממקומות אחרים רק ילכו ויגדלו, ואחת האפשרויות היא מזרח הים התיכון – ישראל, מצרים ואולי קפריסין בעתיד".
"משבר האנרגיה הנוכחי באירופה נוצר בעקבות שילוב של מלאי גז נמוכים, בעיות בשרשרת האספקה עם חידוש עבודות התחזוקה של צינורות גז ברחבי היבשת, הגדלת הביקוש בעקבות הריסטארט הכלכלי, ומזג אוויר קר, שכולם יחדיו תרמו לעליית מחירי האנרגיה", מסבירה סופי שרדון, אסטרטגית נכסים בבנק השוויצרי לומברד אודייר. "המלאי כבר היה נמוך מכיוון שהאביב האחרון באירופה היה קר מאוד. בנוסף העובדה שאנשים רבים עובדים מהבית הגדילה את הביקוש והרזרבות הידלדלו. במקביל, התחרות גברה מכיוון שסין החליטה לצמצם את שריפת הפחם שלה כדי להפחית את רמות הזיהום, והחלה לייבא יותר גז כתחליף לפחם".
עד כה בישראל נמצאו טריליון (אלף מיליארד) מ"ק של גז טבעי וקיים צפי לאיתור שני טריליון נוספים. הצריכה בישראל עומדת כיום על כ-12 מיליארד מ"ק, והיא עתידה לעלות לכ-16 מיליארד מ"ק בשנים הקרובות, כך שפוטנציאל הייצוא הוא עצום. האירופים אומנם היו שמחים להתקשר כבר עכשיו בחוזים לאספקת גז טבעי עם ישראל, אך בניית התשתית הלוגיסטית לכך היא דבר שיארך זמן – ובשלב זה, על אף המצאי הגדול של המשאב בישראל, אין לה יכולת למלא את החלל שייגרם אם רוסיה תפסיק להעביר אותו לאירופה.
"אם ישראל תגיע למצב שהיא מייצאת לאירופה 40-30 מיליארד מ"ק בשנה - זה יהיה משהו על סף הדמיוני", אומר פוסטר. "גם אם אפשר לתת לאירופים רק מיליארד 5 מ"ק, הם ייקחו את זה בשתי ידיים ויחתמו עם ישראל על הסכם ארוך טווח, כי זו מדינה שאפשר לסמוך עליה. אין פתרון מהיום למחר, אבל הסאגה הנוכחית עוזרת לישראל באופן חד משמעי".
ההערכה היא שבניית יכולת הייצוא לאירופה תיארך שלוש שנים לפחות. "צריך להרחיב את אספקת הגז ממאגרי תמר ומלווייתן ולבנות צינור נוסף שיוליך גז למצרים", מסביר פוסטר. "אפשרות נוספת היא הקמת מתקני הנזלה ימיים קטנים, באמצעות ספינות שישהו במים הכלכליים של ישראל, ויכולים להוסיף 4-3 מיליארד מ"ק בשנה".
צינור הגז הרוסי עלול להיגנז לצמיתות
בינתיים, משבר הגז באירופה, על רקע החורף הקשה ביבשת וצריכת האנרגיה הגוברת, עשוי לגרום למלאי הגז הטבעי, המשמש לחימום, לרדת לשפל היסטורי של 10%, ולהשפיע רבות על הכיס של כל אזרח, שמשלם כבר פי 8 על הגז הטבעי ביחס לתקופה שלפני הקורונה. אומנם הגז הטבעי מהווה רק כחמישית ממקורות האנרגיה של האיחוד האירופי, פחות מנפט גולמי, אך הניסיון למזער את השימוש בפחם בשל ההשלכות הסביבתיות שלו הופך אותו למוצר יותר ויותר מבוקש, במיוחד במדינות שעדיין לא מסתמכות מספיק על אנרגיה גרעינית ומתחדשת.
צינור ה-Nord Stream 2 שהושלם לאחרונה, המחבר בין רוסיה לאיחוד האירופי, ועובר בדרך גם באוקראינה, היה אמור לספק פתרון נוסף לביקוש הגובר, אך בעוד שהפרויקט עדיין ממתין לאישור הרגולטור הגרמני – כעת עולה חשש שהוא יבוטל כולו על רקע המשבר המדיני-צבאי. "במקרה של פלישה רוסית, נורד סטרים 2 יושהה בוודאות, ואף עלול להיגנז לצמיתות", חוזה שרדון.