היום (חמישי) פורסם כי הגרעון התקציבי בישראל ב-12 החודשים האחרונים עומד על 0.04%, השיעור הנמוך ביותר מאז 2008. האם זה אומר שהממשלה יכולה להפחית מיסים? ומה קרה לאותן הלוואות עצומות שנלקחו בתקופת הקורונה?
ראשית, יש להבדיל בין גירעון לבין חוב. הגירעון הוא הפער בין ההכנסות להוצאות של המדינה בתקופה מסוימת. נתון הגרעון שפורסם היום מתייחס ל-12 החודשים האחרונים. המשמעות של גרעון אפסי היא שבשנה שחלפה מדינת ישראל הוציאה בדיוק כפי שהכניסה. כלומר מדינת ישראל לא הקטינה ולא הגדילה את החוב שלה.
אך החוב לא נעלם. החוב הממשלתי הוא סך כל הגירעונות של הממשלה אי פעם, ולמעשה סך כל ההתחייבויות שלה. בכל פעם שהגירעון שלילי, המדינה צריכה לקחת הלוואה כדי לכסות את הגירעון, בדיוק כמו שאדם פרטי לוקח הלוואה מהבנק בכל חודש שבו הוא מוציא יותר ממה שהוא מכניס. כל ההלוואות הללו, פלוס הריביות שמשלמים עליהן, הן החוב הממשלתי.
בסוף 2019 החוב הממשלתי הגיע לשפל, כ-59% מהתוצר בלבד. אך ההוצאות שגרמה המגיפה יחד עם הפחתות המס שקיצצו בהכנסות, הקפיצו אותו. הגירעון של שנת 2020 היה הגבוה ביותר מאז שנות ה-80: גירעון של כ-160 מיליארד שקל בשנה שהיו 11.7% מהתוצר. כתוצאה החוב באותה שנה זינק ביותר מ-12%, ל-71.7% מהתוצר.
בשנת 2021 כבר החלה התאוששות, הגירעון השנתי ירד ל-4.5% מהתוצר בלבד וכך החוב הממשלתי הצטמצם ל-68.8% מהתוצר. הצטמצם, אך נותר גבוה בכמעט 10% מהחוב שנמדד לפני תקופת הקורונה. בחמשת החודשים האחרונים המדינה נהנית מעודף תקציבי: כלומר במקום גירעון שמגדיל את החוב, המדינה מצליחה בכל חודש להוציא פחות ממה שהיא מכניסה ובכך לצמצם את החוב באופן אקטיבי.
כעת נמדד לראשונה מאז 2008 גירעון שנתי אפסי, ואלו בהחלט חדשות מעודדות, אך זה לא אומר שהממשלה יכולה לפרוק כל עול. כלומר הקריאות להפחית מיסים, לחלק מתנות לציבור או להתעלם מהמסגרות התקציביות, פשוט לא מתאימות לסיטואציה. להפך, המדינה צריכה להשתמש במומנטום הזה כדי להמשיך ולהתמודד עם ההשלכות של הקורונה ולהקטין את החוב הגבוה שלה.
למה חשוב שהחוב יהיה נמוך?
ראשית חשוב להבין שכל הלוואה שהמדינה לוקחת, המדינה תצטרך גם להחזיר. ככל שהגירעון נמוך יותר כך חברות דירוג האשראי מדרגות את ישראל גבוה יותר, ובהתאם הריבית שהמוסדות הפיננסיים דורשים מישראל לשלם על ההלוואות שלה נמוכה יותר. כלומר גירעון נמוך מקטין דה פקטו את החוב של ישראל.
האפשרות לקחת הלוואות חשובה בשגרה, אך עוד יותר חשובה בזמני משבר. העובדה שהמדינה הגיעה למשבר הקורונה במצב כלכלי כה יציב אפשרה לה לקחת את ההלוואות הנדרשות כדי לצאת מהמשבר, בריביות נמוכות יחסית, וכך קיבלה את הגמישות התקציבית שהייתה כה נחוצה בימים כאלה.
הקורונה הזכירה לנו שהעתיד לוט בערפל, משברים מגיעים בהפתעה וכדאי להיות מוכנים להם. מדינת ישראל יכולה לנצל את השגרה החיובית כדי לצמצם הוצאות ולהגדיל הכנסות, ולא להפך. בפרט כשהריביות עולות בכל העולם וכל הלוואה תעלה לנו יותר. בזמנים אחרים, במשברים כלכליים אם יגיעו, היא תצטרך להיות מוכנה להכניס את היד עמוק לכיס.
ומלבד כל אלה, את החוב שלנו היום ישלמו הילדים שלנו. לא סתם אמרו בשיא משבר הקורונה שהנינים שלנו עוד יחזירו את ההלוואות האלה – ככל שהחוב קטן יותר כך מדינת ישראל העתידית תוכל להפנות את התקציב שלה להתפתחות ולצרכים שלה בהווה, ולא לשלם על הכשלים שלה בעבר.