אפשר להיות ציניים ולהזכיר שבקהיר יש מטרו מ-1989, אבל היום נפרגן ונגיד - עבודה יפה. "איזה יופי", אמרו ראשוני הנוסעים ותיעדו בהתלהבות. "אני מאוד מתרגש, מאוד - להקים דבר כזה זה דבר שעבדו עליו קשה מאוד, זה לא היה כל כך קל - הצליח", אומר זיו משה, תושב תל אביב, מראשוני הנוסעים.
הפסיכותרפיסטית קארין מלכי-לוי מרמת גן השכימה קום כדי להיות בין הראשונים על הרכבת והיא לא רוצה לעזוב. "אני נוסעת הלוך-חזור, עליתי וירדתי, ניסיתי להבין איפה אני כשיצאתי מהתחנה, פשוט ממש מדהים. זו תחושה, שאחרי הרבה חודשים שאת פסימית שיכול להיות פה טוב - זה חיובי ואפשר לבנות דברים ולהתקדם ולא ללכת לאחור. ראיתי את הפנים של האנשים פה הבוקר, על כולם הייתה את ההבעה הזו שפשוט יכול להיות טוב".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אולגה שמעונוב מבת ים נזכרת: "אני מטיילת ואני מבסוטה שכבר יש בארץ את הרכבת הקלה. כשאני הייתי קטנה, ב-1967, עשו באוזבקיסטן כזה, בטשקנט - ועכשיו זה אותו דבר כמו בבית"
אז איך זה לעומת טשקנט? שלנו יותר יפה?
"בטח".
"חיכינו 8 שנים ליום הזה"
היום אנחנו לא רואים את בעלי העסקים שקרסו. מי שאיכשהו שרד, יראה רווח והצלחה. "מרגיש כמו חתן ביום חתונתו מה שנקרא, חיכינו 8 שנים ליום הזה אחרי הרבה דחיות והרבה הרבה ימים קשים", מספר הבעלים של בורקס ז'ק. "אני הייתי רץ עם בורקסים למודיעין בשביל להכניס כסף לקופה, שתבין, כי פה היה מת - פה לא עברה נפש חיה. והעירייה נתנה לנו הנחה בשילוט, היו נחמדים איתנו", הוא צוחק.
עלית כבר?
"עוד לא, אני מת להגיד להם 'רגע חבר'ה אני עוזב, רוצה לנסוע לפתח תקווה ולחזור'".
כבר אתמול הזוג נתניהו, ביבי ושרה, נהנו מכל רגע בנסיעה. הם חלפו על פני רחובות שלמים שנסגרו רק לכבודם מחשש שהמפגינים האנרכיסטיים יחסמו את הרכבת. אי אפשר להיפטר מהם: כמה כבישים שלא תחסום, הם מגיעים עם הזמבורות.
יום חגו של נתניהו - והברכות לשרה
באוהל הטקס שהוקם בפתח תקווה המתנו בסבלנות שראש הממשלה ורעייתו ישיקו רשמית את הרכבת. ראובן קסטרו הצלם נזכר בתמונה אחרת של נתניהו: "היא צולמה לפני 26 שנה בטקס חנוכת התחלת העבודות לרכבת התחתית, לא הקלה. הביאו מקדחה, חפרו, הוציאו אדמה - אני לקחתי אדמה ושמתי בקופסת פילם, צילמנו עוד בפילם, ושמתי את זה בבית".
אז אתה מתרגש?
"בטח שאני מתרגש. אתה יודע כמה שעות בזבזתי על הפקקים ועל עבודות עפר?", עונה קסטרו, שלאחר מכן הראה לנתניהו את התמונה ההיא.
כן, לקח קצת זמן. לפני שמונה שנים העבודות יצאו סוף סוף לדרך עם פיצוץ גשר מעריב. לפני שבע שנים הסינים התחילו לחפור את המנהרה מתחת לתל אביב. אחרי אין-ספור עיכובים וכמעט 20 מיליארד שקלים שהשקענו בזה, הגאולה הגיעה על המסילה. עשרות שנים של תכנונים, מאות שנות עבודה של מהנדסים ועובדי כפיים - אבל רק אישה אחת ידעה להיות שרת התחבורה ברגע הנכון.
"אומנם אני מובילה את משרד התחבורה, אבל לכל רכבת יש קטר", אמרה בטקס. "מכובדי ראש הממשלה נתניהו, אתה הקטר של מדינת ישראל - אתה זה שמחבר אותה לעולם, וכמו שאנחנו יודעים לכל מנוע עוצמתי דרושה אנרגיה. ואת, שרה יקרה, את מקור האנרגיה".
ראש הממשלה היה בשמיים ובצדק. בדיוק בזמן שמתפרק לנו חיל האוויר, הגיעה הרכבת המהממת והיא "תטוס" לאן שצריך בלי סרבנים. "כל האזרחים בלי יוצא מן הכלל, אלו שתומכים בנו ואלו שמתנגדים לנו, הם כולם ישתמשו ברכבת הזו!", הכריז בחיוך.
הבעיות בהשקה - והמחאה שלא איחרה לבוא
אחרי שפרגנו, בכל זאת כמה "ריג'קטים": הבעיה הראשונה היא שבקטע על פני הקרקע היא זוחלת. מדדנו 44 דקות מתחנת קוממיות בבת ים ועד תחנת אליפלט ליד נווה צדק, קצב הליכה. בשביל הבעיה השניה באו המפגינים: "אין רכבת קלה בשבת וזאת הזיה ושערוריה", הם מצהירים
אבל אין גם אוטובוסים בשבת.
"זאת עוד הזיה של מדינה שבדרך להיות מדינת הלכה עם ממשלה קיצונית", עונה אחד המפגינים. "לא מאפשרים לפחות לציבור החופשי והחילוני של גוש דן ותל אביב להיות חופשיים ולנסוע בשבתות".
"60% מהחיילים שמשרתים בצבא וימשיכו גם אחרי חוק הגיוס גרים במרחב הזה של גוש דן. לא מגיע להם להגיע לים או לתל אביב בשבת? זה היום היחיד שהם יכולים", מצהיר מפגין אחר - ואחר תוהה: "שלא תעצור הרכבת בבני ברק, סבבה. אבל למה להשבית את כל הקו הזה? זה 20 מיליארד שקל שלא עובדים ל-28 שעות, חבל".
ההשבתה בשבת שפכה עוד דלק למחאה שבוערת כבר חודשים, והעניקה עוד הזדמנות לקלקל לביבי את החגיגה. גם הרכבת לא איחדה את העם, לפחות קיבלנו על הדרך כמה מקלטים אטומיים. כל תחנה תת-קרקעית בנויה להעניק לנו ביטחון מושלם, וכשהכול מסביב יתפרק נוכל להמשיך לריב בינינו גם אם יגיע סוף העולם.