הקרונות מחכים והנוסעים נדחסים: בדיוק לפני שנתיים אישרה רכבת ישראל עסקה היסטורית בשווי כמעט 2 מיליארד אירו – אחת הגדולות בתולדות התחבורה הציבורית בישראל. התכנית הייתה שאפתנית: רכישת 96 קרונות דו-קומתיים מתוצרת אלסטום ו-81 סטים של רכבות מתקדמות מתוצרת סימנס, במטרה להכפיל את מספר הקרונות בכל רכבת ולהפחית משמעותית את העומס בתחבורה הציבורית. אולם המציאות, כדרכה, הרבה פחות מרשימה מההצהרות. הקרונות נרכשו – אבל חלקם הגדול עדיין עומד בצדי המסילה, ללא שימוש.
ביקור קצר בבאר שבע מגלה תמונה עגומה. עשרות רכבות חדשות, מבריקות, עומדות בשמש, מתכסות אבק וחום - ומחכות ליום שבו יוכלו לשרת את הציבור. זהו ציוד יקר ערך בשווי מאות מיליוני שקלים, שיכול היה להקל על עומסי הנסיעה הקשים, אך בפועל נותר מחוץ למעגל הפעולה. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא עיכובים משמעותיים בתהליך הקליטה של הקרונות – תהליך הכולל הרכבה, בדיקות טכניות ואישורים בטיחותיים – שמתעכב, לפי הערכות, בלפחות חצי שנה.
אך זו רק חצי מהבעיה. גם כאשר הקרונות יהיו מוכנים, אין ודאות שתהיה להם מסילה לנסוע עליה. פרויקט החשמול, החיוני להפעלת הקרונות החשמליים, מתעכב בשנתיים לפחות וצפוי להסתיים רק ב-2027. בנוסף לכך, פרויקט הארכת הרציפים בתחנות לא מתקדם בקצב המתוכנן, כך שגם אם היו מספיק קרונות – לא ניתן היה להפעיל רכבות ארוכות מהתכנון הקיים, מאחר שהרציפים פשוט קצרים מדי.
הסיבות לעיכובים מגוונות - ממשבר העובדים הזרים במהלך המלחמה האחרונה, דרך עיכובים שקשורים בהחלטות ממשלתיות, כולל הפסקת עבודות התשתית בשבתות – ועד בעיות ניהוליות פנימיות. רכבת ישראל קיבלה לאחרונה ציון נמוך בדירוג יכולות הביצוע של חברות התשתית במשרד התחבורה, והמנכ"ל משה שיקו ז'נה הודיע על סיום תפקידו לאחר פחות משנתיים.
ובינתיים, הנוסעים ממשיכים להידחס. "זו אחת הרכבות הכי עמוסות שנסעתי בהן", סיפר אחד מהם, כשברקע נשמעות קריאות להוריד תיקים מהמושבים לטובת נוסעים עומדים. בזמן שהרכבות המבריקות מחכות מאחורי גדרות – והציבור אינו יודע על קיומן – הנוסעים ממשיכים לשלם את המחיר בצפיפות, בעיכובים, ובאובדן זמן יקר.