אלו המפעלים שמזהמים הכי הרבה בישראל והמחיר נופל על הציבור. הדוח השנתי של המשרד להגנת הסביבה ל-2024 אומד את הנזק הכלכלי שנגרם לבריאות ולסביבה מפליטות המפעלים המזהמים והגדולים ב-15.3 מיליארד שקל. בסך הכל אומד משרד הבריאות את הנזק הכלכלי שיוצרות פליטות המזהמים ב-37 מיליארד שקל בשנה, שמשמעותם תחלואה גבוהה יותר, אובדן ימי עבודה ותוחלת חיים קצרה יותר.• אסון אסטרטגי: החזון של סילמן לזבל שלנו - והמציאותהשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, מסרה עם פרסום הדוח כי נתוני מרשם הפליטות לסביבה לשנת 2024 ממחישים את ההתקדמות של ישראל בצמצום מזהמים. לפי סילמן, לצד ההישגים, הדוח מדגיש את האתגרים שנותרו. אבל ארגוני סביבה רואים תמונה אחרת: במגמה ירוקה טוענים כי במקום להוביל להפחתת זיהום, הדוח חושף עלייה בפליטות חומרים מסרטנים ובגזי חממה – לצד נסיגה בהישגים שהיו אמורים להבטיח אוויר נקי וסביבה ראויה.המשרד להגנת הסביבה משתמש בביטוי עלות חיצונית כדי לתאר את הערך הכספי של ההשפעות החיצוניות השליליות של פליטות המזהמים על בריאות האדם והסביבה - מדד שמאפשר להצביע על המפעלים שפליטותיהם גורמות לנזק הגדול ביותר. לפי דוח המשרד, 20 מפעלים אחראים ל-80% מכלל הנזק, ו-10 מפעלים אחראים ל-60% ממנו.אלו 20 המפעלים שמייצרים הכי הרבה נזק, העלות החיצונית של הנזק והשינוי לעומת השנה הקודמת:תחנת הכוח אורות רבין, חדרה: 3.18 מיליארד שקל, ירידה של 10%. נשר מפעלי מלט, רמלה: 1.22 מיליארד שקל, ירידה של 5%. תחנת הכוח רוטנברג, אשקלון: 1.18 מיליארד שקל, ירידה של 11%. תחנת הכוח גזר, גזר: 775 מיליון שקל, עלייה של 17%. תחנת הכוח אשכול, אשדוד: 572 מיליון שקל, ירידה של 8%. תחנת הכוח דוראד אנרגיה, אשקלון: 506 מיליון שקל, ללא שינוי. תחנת הכוח רמת חובב, נאות חובב: 492 מיליון שקל, עלייה של 17%. תחנת הכוח חגית, חוף הכרמל: 431 מיליון שקל, עלייה של 8%. בזן – בתי זיקוק לנפט, חיפה: 465 מיליון שקל, עלייה של 1%. תחנת הכוח דליה, יואב: 448 מיליון שקל, עלייה של 1%. רותם אמפרט נגב, תמר: 433 מיליון שקל, עלייה של 15%. תחנת הכוח חיפה, חיפה: 429 מיליון שקל, עלייה של 9%. תחנת הכוח OPC רותם, תמר: 361 מיליון שקל, ירידה של 3%. מפעלי ים המלח, תמר: 313 מיליון שקל, ירידה של 4%. תחנת הכוח חגית מזרח, חוף הכרמל: 291 מיליון שקל, עלייה של 37%. בית זיקוק אשדוד, אשדוד: 273 מיליון שקל, עלייה של 24%. תחנת הכוח IPM באר טוביה, באר טוביה: 226 מיליון שקל, ירידה של 21%. מטמנות אפעה, תמר: 211 מיליון שקל, עלייה של 15%. תחנת הכוח אלון תבור, עמק יזרעאל: 206 מיליון שקל, ירידה של 18%. תחנת הכוח נתיב האור, חדרה: 182 מיליון שקל, עלייה של 248%.המספרים הללו משקפים תחלואה באזורים הקרובים, ימי עבודה אבודים ועלויות ישירות למערכת הבריאות. תחנת הכוח אורות רבין ממשיכה לפעול בניגוד להיגיון הסביבתי והבריאותי, מזהיר ניר סהר, מנכל איגוד ערים שרון-כרמל, ומוסיף כי הארכת פעילות יחידות הפחם שם עלולה להביא לקיצור חיים של תושבי המרחב – בהיקף של לפחות 50 מקרי מוות מוקדם מדי שנה.מגמת הירידה בזיהום - התהפכהבמבט רחב, אפשר היה לצפות לירידה עקבית ברמות הזיהום. ואכן, מאז 2012 חלה הפחתה משמעותית בחלק מהמזהמים. אחרי עשור של מגמת ירידה בהיקף פליטות המזהמים, 2024 בלטה לרעה: פליטות גזי חממה עלו ב־2%, פליטות גזי פלואור זינקו ב־30%, ופליטות חומרים מסרטנים מהמפעלים הגדולים עלו ב־16%.הקפיצה בגזי הפלואור לא נובעת מפעילות שגרתית, אלא מהוראת שעה שניתנה במהלך המלחמה, שלפי המשרד להגנת הסביבה אפשרה ייבוא מוגבר של גזי קירור לצרכים ביטחוניים ולשמירה על חיי אדם. במקביל, הירידה בפעילות הנמלים במהלך שנת המלחמה הפחיתה את הזיהום בהם ב-34%, אבל שריפות חורש בקו העימות הצפוני הגדילו מאוד את פליטות החלקיקים לאוויר. התוצאה הכוללת היא שנה חריגה, שבה השפעת המלחמה ניכרת בנתונים הסביבתיים.על רקע זה בחינת השינוי בפליטות המזהמים באזורים המועדים לפורענות מעלה תמונה מורכבת. על הפחתת הזיהום בנמל בחיפה, פיצו המפעלים הגדולים במפרץ, בהם בזן וכרמל אולפינים. פליטות של חומרים מסרטנים באזור זינקו ב־45%, חלקיקי אבק עדין (PM10) עלו ב־44%, ותחמוצות חנקן – מזהמים שנפלטים משריפת דלקים – עלו ב־9%.גם בחדרה ובאשדוד התמונה שלילית. בחדרה נמשכה הפגיעה מתחנת הכוח הפחמית אורות רבין - שהסבתה לגז מתעכבת - ותחנת הכוח נתיב האור. באשדוד, תחנת אשכול ובית זיקוק אשדוד רשמו עליות חדות, כולל זינוק של יותר מ־100% בפליטות גופרית.השוואה בין־לאומית מחדדת את התמונה: פליטות תחמוצות החנקן לנפש בישראל אמנם ירדו, אך עדיין גבוהות בכ־60% מהממוצע באירופה, בעיקר בשל פליטות מתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. מדובר בפליטות שהן תוצר לוואי של שריפת דלקי מחצבים כפחם, מזוט, סולר בנזין וגז, עלולות לגרום להחמרת אסתמה, מחלות ריאה ולב, ולהיווצרות ערפיח וזיהום אוויר חריף.אף שב־2024 נרשמה עלייה של 22% בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, עדיין 85% מהחשמל בישראל מופק מדלקים – שיעור מהגבוהים ביותר במדינות ה־OECD.הדיווח עצמי, הבדיקות מדגמיותדוח המפעלים המזהמים (המפלס, בשפת המשרד להכנת הסביבה) מתבסס על דיווחי המפעלים עצמם, שמחויבים למסור נתונים מדי שנה. בארגוני הסביבה מזהירים כי ההסתמכות על מערכת של דיווח עצמי בעייתית, משום שחלק מהנתונים שמוסרים המפעלים אינם מדויקים או אינם שלמים.הדוח עצמו מתייחס במישרין למקרים כאלו, שבהם בדיקות מדגמיות שערכו עובדי המשרד מצאו חריגות ברמת פליטות המזהמים לעומת הדיווחים העצמיים - כמו במפעל סולבר באשדוד. בנוסף מציין הדוח כי המשרד בודק טענות של איגוד ערים להגנת הסביבה חיפה, לפיהן מפעל גדיב של בזן דיווח על פליטות נמוכות מהמציאות.בארגוני הסביבה טוענים כי תחת כהונתה של עידית סילמן במשרד להגנת הסביבה נחלשה האכיפה הסביבתית בהשוואה לקודמותיה בתפקיד כתמר זנדברג וגילה גמליאל. לטענת הפעילים, במקום להעמיק את הצעדים לצמצום הזיהום המשרד מתנהל בזהירות יתרה מול התעשייה, בין היתר מתוך חששות פוליטיים.בארגון מגמה ירוקה מסרו בתגובה לפרסום הדוח שהוא מוכיח כי הממשלה והמשרד להגנת הסביבה בראשות עידית סילמן מחזירים אותנו לאחור - בהגנה על בריאות הציבור, בשמירה על איכות הסביבה ובמאבק במשבר האקלים. עוד נמסר כי הדרך להתקדם ולהגן על בריאות הציבור עוברת בחקיקת חוק אקלים אפקטיבי. לצערנו, החוק תקוע וישראל נותרת בלי מצפן וללא תוכנית, בעוד הציבור משלם בבריאותו ובאיכות חייו.