באקלים הכלכלי הנוכחי שבו עסקים נמדדים לפי שורת הרווח, מודל עסקי שבו עסק נמדד לפי ערכים של תחושת שייכות ותרומה לקהילה הוא נדיר בנוף. הבר גלים בשכונת בת גלים שבחיפה הוא דוגמה לעסק כזה. מבחוץ הוא נראה כמו בר קפה רגיל, אבל מה שמסתתר מאחורי ברזי הבירה הוא מודל עסקי שיתופי: עסק שבו מי ששוטף את הכלים, מי שמוזג את הבירה ולעיתים קרובות גם מי ששותה אותה - כולם שותפים לבעלות על המקום.ברים שיתופיים התחילו לצמוח אחרי המחאה החברתית של 2011. זה התחיל עם הבר-קיימא שהוקם בתל אביב, אך נסגר מאז. אחריו הוקם הבר גלים ב-2013 שפועל עד היום ונחשב לאחד הברים השיתופיים הוותיקים בישראל. אחריו קמו ברים דומים בירושלים ובערים נוספות.אספנו רהיטים ועשינו הכל בעצמנועומר עדני הוא רופא פנימאי בביח בילינסון. לפני 12 שנים הוא היה סטודנט שנה א' לרפואה בטכניון. יחד עם חברו יהונתן נפתלי וחברים נוספים מהפקולטה הם רצו שיהיה להם בר שכונתי. הם אהבו את הרעיון של הקמת בר קואופרטיבי והתחילו להריץ את הרעיון בשכונה.התחלנו לעשות חוגי בית ולהציג את הרעיון בפקולטה. זו שכונה שיש בה המון אנשים מיוחדים. אנשי רוח, גולשים, חוקרים במכון לחקר ימים ואגמים. אנשים עם ראש פתוח. היה עם מי לדבר, מספר עדני. אני זוכר את הראשון ששם 1,000 שקל ואמר - 'אני משקיע אבל אני לא מאמין שיצא מזה משהו'. כשהגענו ל-50 אלף שקלים היה לנו מספיק כסף להקים את המקום. אספנו רהיטים יד שנייה, עשינו הכל בעצמנו. קרענו את עצמנו כל הקיץ עד שפתחנו.בתוך זמן קצר הפך הבר להיות מוקד שכונתי ופלטפורמה ליוזמות חברתיות כמו מסיבות, הרצאות, תערוכות של אמנים מקומיים והופעות של מוזיקאים חיפאים צעירים. זה נתן לאנשים מקום לשבת ולפרוק את הרצונות שלהם. אם זה הגלריה ואם זה הופעות, אומר עדני. התחושה שאין מישהו שבא לגזור עליך קופון, שזה בשביל כולם, בשביל השכונה, זה מוציא מאנשים דברים מטורפים.קצת אחרי הבר גלים נפתח בשכונת קרית יובל בירושלים פאב המפלצת. השם היה מחווה לפסל האיקוני של השכונה. מיכל לוי, מהחברות הראשונות בקואופרטיב המפלצת מספרת שהכול התחיל כשקבוצה של בעלי כלבים שהיו מטיילים ביחד בשכונה חיפשו מקום לשתות בירה ביחד. הם למדו מהמודלים של הברים שהיו קיימים אז, הבר גלים והבר-קיימא והחליטו לגייס את תושבי השכונה שלהם.אני חושבת שנגענו בעצב חשוף של הרבה אנשים, בהרבה שכונות בירושלים. אנשים רוצים משהו מקומי והמודל הקואופרטיבי יש בו משהו שמאפשר לאסוף הון ראשוני ביחד. אין מישהו אחד שצריך לעשות את ההשקעה בעצמו, מסבירה מיכל.אין מישהו שצריך לעשות את ההשקעה בעצמוהמודל של בר שיתופי קצת דומה לאופן שפעלו בו קיבוצים בעבר. בניגוד לקיבוצים, שבהם כמעט כל תחומי החיים של החברים היו משותפים, במקרה הזה רק העסק שיתופי. בבר גלים למשל, בשביל להפוך לבעלים צריך לקנות מניה בשווי אלף שקל. אין מספר מוגבל של מניות, אבל כל אדם רשאי לקנות מניה אחת - כך שכל החברים שווי זכויות בקבלת ההחלטות של האגודה השיתופית.מניה קונה לחבר הקואופרטיב מחיר חבר שיהיה זול ב-20% מהמחירים הרגילים של המקום ואת הזכות להצביע באסיפה הכללית של האגודה. חברי האגודה מתכנסים בכל חצי שנה על מנת להצביע ולקבל החלטות על אופי המקום, לבחור את הוועד המנהל, להתעדכן בדוחות הכספיים. הרווחים של האגודה, אם יש כאלו, לא הולכים לכיס של אף אחד - הם חוזרים לקהילה.בעלי המניות הם הרוח שמניעה את היוזמה, אבל קואופרטיב לא יכול להישען רק על חברים. זה לא מועדון סגור. הפעילות לא פונה רק לחברים. אנחנו מדברים על שכונה, על אזור. ואם זה פוגש צורך אמיתי יהיו אנשים שימשיכו את זה וירצו שזה ימשיך להתקיים, מסבירה מיכל לוי. קם אצלנו מועדון שחמט. לא יצרנו את זה אבל המרחב קיים והם פשוט הגיעו וזה קרה. יש ג'אם מוזיקלי, יש לנו פאב קוויז וכל מיני אירועים שאנשים מציעים ואז מבצעים אותם, מספרת עדי בן זאב שמנהלת כיום את פאב המפלצת. יש מעגל של חברי הקואופרטיב ויש אנשים מהשכונה שלא חברי קואופרטיב אבל אנשים הולכים עם חולצות של הפאב. זה כמו הפועל ירושלים, יש גאוות יחידה, מוסיפה עדי.זה כמו הפועל ירושלים, יש גאוות יחידהיש לניהול קואופרטיב גם לא מעט אתגרים. הרבה פעמים האספה רוצה לייצר שינויים שלא תואמים את מה שמייסדי הקואופרטיב דמיינו, מסבירה מיכל לוי מהמפלצת. ההחלטות מתקבלות במסגרת האספה. לבר גלים יש היום כ-150 חברי קואופרטיב, למפלצת 260 ולקבל החלטה בקבוצה כל כך גדולה זה אתגר. אפילו לכנס רוב חברי האגודה מידי חצי שנה לאסיפה זה אירוע לוגיסטי מורכב.באיזושהי נקודה, וזו גם בגרות של הקואופרטיב, חייבים מישהו מקצועי בתשלום שינהל את המתנדבים ואת השוטף, מסבירה לוי. צריך להבין שקואופרטיב זה לא אומר שהכול בהתנדבות. יש החלטה משותפת שעל זה אנחנו מוציאים כסף.מלבד המפלצת בירושלים קיימים עוד מספר פאבים שיתופיים בירושלים כמו הבארמון בארמון הנציב, בית הוועד בשכונת בית הכרם, הברגי בשכונת גילה והזאביק בפסגת זאב.לאחרונה הוקם גם בר שיתופי ראשון בהרצליה: את ב' קפה הקים בשנה שעברה דר אופיר קופל. במהלך לימודי הרפואה בטכניון התגורר אופיר בשכונת בת גלים והיה חבר ועד פעיל באחוות גלים, האגודה השיתופית שמנהלת את הבר גלים.כשעברתי לגור בהרצליה נורא חיפשתי מקום כזה, מספר קופל. לא היה איזה מקום שצעירים יכולים ללכת אליו, להרגיש בנוח. לשתות בירה ולאכול במחיר שלא שובר את הכיס. מקום כזה שלא קובעים מראש עם חברים אלא פשוט מגיעים.קופל יזם את ההקמה של ב' קפה על בסיס התקנון של הבר גלים והתחיל בגיוס חברים ובארגון אירועים חברתיים בשכונה. כרגע אנחנו פותחים פעם בשבוע בימי חמישי בין 22:00-18:00. אפשר להגיע ולקנות קפה ובירה ונאצ'וס ועוד כמה דברים במחירי עלות, מספר אופיר. לפני שבועיים הייתה הופעת צ'לו וכינור, עשינו הופעת קאברים ועוד מישהי הופיעה עם שירים מקומיים. בינתיים מכרנו 13 מניות ואנחנו ממש בתהליך של בניית הקהילה.אנשים רוצים לקחת אחריותאז מה גורם לאנשים להשקיע זמן, כסף ואנרגיה במקום שלא נועד לעשות כסף? ואיך זה מחזיק מעמד? בעולם יותר מנוכר ויותר נוטה לקפיטליזם, המקומות האלו שבנויים על רעיון שאתה חלק מקהילה ושיש פה משהו שהוא לא למטרות רווח אישי - זה אי, אומרת יעל ברעם, חברת קואופרטיב ותיקה בבר גלים. אני חושבת שבשנים אנשים רוצים לקחת יותר אחריות על המקום שבו הם נמצאים. זה דורש ממך להתחייב ולהפשיל שרוולים אבל יש לזה תוצאות, מחזקת מיכל לוי ממייסדות המפלצת.תחושת הקהילתיות שהמקומות הללו יוצרים היא לא רק המטרה אלא גם הדרך. עכשיו כשהמבנה בו מתקיים הבר גלים ב-13 השנים האחרונות עומד בפני פינוי בינוי והקואופרטיב מחפש בית חדש - הדבר הכי טבעי היה לפנות לקהילה לגיוס כסף. חברי השכונה הציעו תשורות כמו: שעת בייביסיטר מגננת, מארז לחם מחמצת ומטבלים, ייעוץ לגידול צמחים, סיורים בחיפה, שיעורי אומנות, שיעורי פילאטיס, ארגון מסיבת רווקות ועוד. כל הרווחים מהתשורות הללו מיועדים למימון המעבר של הבר. התשורות נקנות בעיקר בידי תושבי השכונה וכך הרווח לקהילה כפול.כדי להבין מה המקום הזה באמת עושה לאנשים, מספיק לשמוע את שבי: עומר שבת, חבר ועדת הביקורת של האגודה השיתופית של בר גלים – או פשוט שבי, כמו שכולם קוראים לו – מתקשה להסתיר את ההתרגשות כשהוא מדבר על המקום.הבר בשבילי הוא לב של הקהילה. הוא המקום הבטוח שלי. הוא שלוחה של הבית שלי. הנס הזה ממשיך להתקיים כי אנשים הבינו שאנחנו זקוקים לנס הזה, אומר שבי. הוא ממשיך ומספר איך ארוחה קלה או כוס בירה הופכות למפגש אנושי של ממש רק תבוא לכאן לאכול צוהריים או לשתות בירה ואתה כבר פוגש אנשים שאולי חמש דקות אחרי זה תפגוש בטיילת או ברחוב, ואת הילדים שלהם אתה רואה גדלים מיום ליום ואת הכלבים שלהם רואה גדלים מיום ליום. זה גורם לי לדמוע. הדמעות עולות בעיניים. זה לא משהו שהיה קורה בסתם בית קפה.להשתתפות במעבר גלים של הבר גליםלמעקב אחרי פאב המפלצתלמעקב אחרי ב' קפה