אל מול נוף עוצר נשימה, בנקודה גבוהה החולשת על הרי ירושלים ושפלת יהודה בכביש 395 המפותל, ניצב בשיממונו מעל 30 שנה מבנה נטוש. מול הכניסה למושב גבעת יערים (לא רחוק מקיבוץ צובה). פיל לבן הנטוע בטבע פראי ומרהיב עם עבר מבטיח, הווה מפוקפק ועתיד אופטימי משהו. כאן יושב לו מבנה ענק ובהיר בעל קווי מתאר עגלגלים ורכים וחלונות קשתיים – והוא ערום ועריה, נטוש ובלי כוחות. הסיפור של המקום שכאילו נשכח מאחור הוא קלאסיקה של פילים לבנים וכולל חוסר מזל, נפילה כלכלית וגם אדישות מערכתית.
>> "ייפתח בתוך שנה": השיפוצים החלו, אבל לא בטוח שזה מה שיציל את הנסיכה
החלום ששקע
באמצע שנות ה-80 רכשה את השטח משפחת יזמים ירושלמית והספיקה להניח במקום את אבן הפינה למוסד בריאות שעתיד היה לאכלס 120 חדרים בלוקיישן מנצח. זה לא קרה. וכדרכם של פילים לבנים המשפחה נקלעה לקשיים ובמקום נותר שלד המרמז על החלום ושברו. כמה שנים אחרי כן נרכש המקום על ידי קבוצת משקיעים שווייצרים שחלמו להפוך אותו למלון ספא יוקרתי – גם זה לא קרם עור וגידים. במקום להיבנות לתפארת ולשמש על פי הייעוד המקורי כיעד לבריאות, המשיך המקום להחליף ידיים ובינתיים פקדו אותו תימהונים, טיילנים סקרנים וחובבי מסתורין של מבנים נטושים.
כיוון שמדובר במבנה עצום המשתרע על פני 6,000 מ"ר, קשה להתעלם ממנו או להחביא אותו, ומאז נעזב חלפו עליו עשרות שנים של בדידות. אלה שכן הגיעו לבקר ולתהות על קנקנו, שניכר שהושקעה בו מחשבה ואסתטיקה, השאירו חותם בדמות כתובות גרפיטי שמכסות את כל הקירות. שלא כמו מבנים אחרים שגורלם התאכזר אליהם, במבנה השלד לא היה מקום לוונדליזם של ממש כי לא היה הרבה מה להרוס. ציורי הקיר הצבעוניים הם הנזק הבולט ביותר וגם נקודת האור היחידה שמכניסה חיים בשיממונו. ה"עיצוב" החדש של המבנה שימש תפאורה נהדרת לשלל סצנות צילומיות, רציניות ומשעשעות, והגדילו לעשות זאת כמה זוגות של חתן וכלה שבחרו להנציח את יום נישואיהם בסשן תמונות נדיר.
החללים העזובים, הגם שהתקשטו בחן בציורים נפלאים, מספרים לא מעט על שעתיד היה להיבנות. מבחינה אדריכלית המבנה מתוכנן לעילא. גרם המדרגות הראשי והספירלי נע סביב ציר מרכזי שיוצר תנועה סיבובית. החללים הציבוריים רחבי ידיים ובולט בהם אולם גדול עם תקרה קעורה שלא ברור מה תוכנן לשמש. גם החלונות הקשתיים מוסיפים לחינניות וכאמור למבנה ככלל קווים עגלגלים רכים שמתכתבים עם גבעות השפלה הנשקפות ברקע. כיוון שהשטח היה בידיים פרטיות לא היה ניתן להפעיל לחצים כלשהם על מנת לגאול אותו מעיזבונו וכך הונצחה חרפת הנטישה.
בדרך למלון יוקרה
הבעלים הנוכחי של המבנה, הקבלן הירושלמי מוטי לוי, רכש אותו בשנת 2017 תמורת 13 מיליון שקלים מחברת בוני התיכון, שגם לה היו תוכניות שלא יצאו לפועל מאז רכשה אותו ב-2005. גם לוי שקט אל שמריו שנים ארוכות עד הקיץ האחרון, אז הוגשה מטעמו תוכנית לוועדה המחוזית בירושלים להפוך את המבנה למלון בריאות וספא יוקרתי. לוי הגיע להסדר מול חברת פתאל שתשכור ממנו את המלון ל-25 שנה מה שמסביר את הבקשה בתוכנית לשינוי ייעוד למלון.
בתוכנית יש תוספת בנייה של כ-11,500 מ"ר – כמעט כפול מהקיים – פלוס 5,000 מ"ר לחניון תת קרקעי שחורגים מתוכנית המתאר המקורית. הדיון בכך חשוב כי בשטח כפרי פתוח הרף המקסימלי עומד על מאה חדרי מלון. למרות שיש טענות שונות לתקדימים, לפי הבקשה רוב תוספות הבניה מתוכננות במפלס שמתחת לקומת הכניסה ללא פגיעה בנוף. ממשרד פייגין אדריכלים, שהגישו את התכנית החדשה, סירבו לשתף פעולה.
כדי להקל על ההליך ולאפשר ליזמים גמישות כלשהי, עלתה לפני כמה חודשים הצעה לצרף את קק"ל להגשת התוכנית וזאת כדי להבטיח את ההתחשבות בסביבה ובשטחים הפתוחים. הבקרה של אחד הארגונים הירוקים הגדולים תבטיח מניעת נזקים אקולוגיים וסביבתיים ושמירה על הטבע. קק"ל אכן אישרה כי "הוגשה לגביו לאחרונה תוכנית חדשה המתואמת עם קק"ל לעניין שטחי היער הסמוכים".
גם למועצה האזורית מטה יהודה, שהמבנה מצוי בשטחה, יש עמדה חשובה. לדברי מהנדסת המועצה התוכנית בהפקדה ומתקדמת, ומאגף הדוברות נמסר שיש תמיכה במהלך. "המועצה מודעת לדרישה הגוברת לחדרים במרחב הכפרי, אנחנו רוצים תיירות וצופים שיהיו יותר תיירים במרחב שהוגדר כחבל יין. המבנה הנטוש רע לסביבה ולמועצה, אנחנו רוצים שיהפוך למוקד תיירות ולכן המועצה דוחפת, מקדמת ותומכת. חשוב לציין שבתוכנית אין הגדלה של השטח באופן חריג ולא יהיה שינוי או הרחבה של השטח".
התפנית בעלילה מסבירה את העובדה שלאחרונה לא ניתן להגיע למבנה. המתחם מגודר, בור ענק נראה מרחוק בעורפו של המלון ובאחת השבתות אף נצפתה פעילות של אנשים ומשאיות במקום. שלא כמו גורלם של פילים לבנים אחרים, נראה שיש מי שדוחף לפיתוחו במהירות האפשרית ולתת למקום את החיים שהובטחו לו בתחילה.