למתנת הולדת כזו היא בוודאי לא ציפתה. במקום תזמורת, בלונים ועוגה עם נרות לרגל 50 שנותיה, יעלו עליה דחפורים ויהרסו אותה לגמרי, ימחקו אותה מעל פני אדמה ולא עוד כיכר אתרים הידועה לשמצה. בספרי ההיסטוריה, בארכיון העירוני, בגוגל ובוויקיפדיה, בטח יקדישו לה ערך של כבוד ויהיו שם תמונות של אז ושל היום.
> הרחוב הכי חם בתל אביב לא עוצר
מדריכי טיולים יספרו על מי ומה שהייתה, על ימי הזוהר וסצנת הבילויים הסוערת ועל איך הם הסתיימו מהר, על הסקס, סמים והרוקנרול בין המפלסים, על העבריינות והפשע שהשתלטו עליה ועל איך סיימה בבדידות, בעליבות ועם ריחות מצחינים שעלו מפינותיה הנסתרות. דור חדש שיגדל פה לא יידע שהכיכר הייתה האתר התל אביבי הכי שנוי במחלוקת, אולי קצת פחות מהתחנה המרכזית "החדשה" וכיכר דיזינגוף, שגם אותה הרסו, שטחו והחזירו לקדמותה. כך גם כאן. גוש הבטון ייהרס בקרוב ובמקומו יקימו מגדלים נוגעים בשמים, אבל כפיצוי ישיבו את השדרה לקדמותה והיא תחזור ותתחבר היישר לים. האומנם?
מהפליטים של מחלול לתיירות נוצצת
לפני שהגביהו והרימו את הכיכר באוויר, וחסמו בהקמתה את הפנורמה אל הים ואת הבריזה שעלתה ממנו והתפזרה אל השדרה והעיר, הייתה שם מחלול – שכונת צריפים ופחונים שהוקמה בחופזה בשנות ה-20 לטובת פליטים יהודים שברחו מיפו במאורעות תרפ"א, ובהמשך הצטרפו גם עולים חדשים. השכונה הארעית הוקמה מול הים כפתרון זמני – והזמני נמשך מעל 30 שנה עד שהוחלט לפנות אותה לטובת פיתוח של רצועת החופים הצפונית.
"כיכר אתרים" נחנכה ביוני 1975 ותציין השנה יובל שנים להקמתה, ובאותה נשימה את שירת הברבור שלה. בראשית קראו לה כיכר נמיר, על שם ראש העירייה מרדכי נמיר (שהלך לעולמו ארבעה חודשים בטרם הושקה), וההמונים נהרו אל האטרקציה החדשה, שהפכה מיד למוקד בילויים מודרני מול הים.
הכיכר הייתה אז מכלול של מבנים, מסדרונות, פינות נסתרות ומעל 200 חנויות שהתפרסו על שלושה מפלסים. עשרות מדרגות מסתלסלות חיברו בין המפלסים, וגרם מדרגות רחב במיוחד הוביל ממרומי הכיכר אל החופים ואל בריכת גורדון המיתולוגית. החנויות והחללים הגדולים אכלסו עשרות בתי קפה, מסעדות ועסקים, בהם חנות דיוטי פרי גדולה, מועדונים ואת קולנוע שחף. המלונאי חיים שיף היה אז בעלים של עשרות חנויות במקום ולימים בנה בקצה הצפוני של הכיכר את מלון מרינה.
עיקר העניין ותשומת הלב בכיכר הופנו למבנה העגול, העצום בגודלו, שהיה מוקף קירות זכוכית. המבנה אכלס את הדרגסטור – סניף יוקרתי של כלבו שלום, כשהראשון היה כלבו ענק ואקסקלוסיבי שפעל למרגלות מגדל שלום – גורד השחקים הראשון בארץ שממוקם בצומת הרחובות הרצל-אחד העם. הדרגסטור פשט רגל ונסגר, וסמי הירש – איש עסקים ומלך חיי הלילה – וטלי עומר, בתה של הסופרת דבורה עומר, יחצ"נית ומהנשים היפות בעיר, חברו ופתחו במקום את הקולוסאום. לצורך כך גייסו גם את העירייה שלה היה עניין להחיות את הכיכר, שהמקום יצליח וימשוך גם תיירים.
כיכר עם ארבע נשמות
הירש ועומר השיקו את הקולוסאום ב-1982 ברוב פאר, רעש, צלצולים והופעה של הזמרת גרייס ג'ונס, ותור של אנשים השתרך לאורך הכיכר בתקווה להיכנס למועדון הנחשק. הקולוסאום היה אז הדיסקוטק הגדול והטוב בארץ, כשהרעיון של היזמים היה להביא לתל אביב את המקבילה המקומית למועדון סטודיו 54 הניו יורקי. המקום התנהל כמועדון חברים סגור ואקסקלוסיבי שכל המי ומי בילו בו, ושם נולדה לראשונה הסלקציה בכניסה למועדונים בישראל. החלל הגדול נחלק לשלוש קומות בהן קומת VIP, קומת מסעדה, וקומה עם ברים, רחבת ריקודים ובמת מופעים, שמגלשה חיברה בין הקומות. במועדון נגנו טובי הדי.ג'יי העולמיים והופיעו זמרים בין-לאומיים בהם גם גלוריה גיינור ולהקת פורינר, ומנגד צביקה פיק, ריקי גל והלהקות בנזין ותיסלם. במהלך השנים המועדון חווה שתי שריפות גדולות ואחרי השריפה ב-1999 הוא נסגר ועמד נטוש.
ב-2012 המקום חווה את הגלגול השלישי שלו כאשר קובי מזרחי פתח בו את הפוסיקט – מועדון חשפנות עם רישיון, שמזרחי שאף להפוך בו את החשפנות למיינסטרים בסגנון מועדוני לאס וגאס. השכרת המקום עלתה לו 150 אלף שקלים בחודש אותם כיסה בקלות כאשר אירח בכל יום כ-500 אנשים, בעיקר גברים. בעלי עסקים ותיקים בכיכר מספרים שהחשפנות הייתה רק כיסוי ומאחורי הקלעים התנהל שם גם בית בושת.
המועדון נסגר ב-2019 ובקיצוניות הפוכה פועל בו היום המרחב החברתי – מיזם ללא מטרות רווח שעוסק בהפיכת מבנים ריקים ונטושים למרכזים של עשייה חברתית. המרכזים חושפים את הציבור לסוגיות חברתיות ומאפשרים מרחבי פעילות, סיורים ומופעים במחירים מוזלים, כך גם פה. במסגרת הסיורים והפעילות במקום – שנשאר עדיין חשוך, מסתורי, ומתקרתו משתלשלים למזכרת כדורי הזכוכית המנצנצים – הם מעלים את המודעות לפינות חשוכות בחברה הישראלית, מספרים את סיפור מועדון החשפנות וניצול הנשים, ומניעים את המבקרים לפעול ולשנות. הסיורים נערכים עם אוזניות והמבקרים מסתובבים בין החללים וצופים במיצג הקולי "פני האדם" שיש שיגידו שאינו קל לעיכול.
שדרה עם נוף לים
ימי הזוהר של הכיכר, ואיתם כל האטרקציות, החנויות, המועדונים, התיירים, הבילויים וחיי הלילה, נעלמו בסוף שנות ה-90. המתנגדים, שכבר מראשיתה ראו בכיכר מפגע אדריכלי שניתק את העיר מהים, החלו לדבר על הריסתה. שלמה להט, ראש העירייה דאז, שלא היה מאוהבי הכיכר, אמר ב-1991, בימי מלחמת המפרץ, שהיה מעדיף שטיל סקאד ייפול על הכיכר ויגרום להרס שלה. המפגע לא נעצר כאן ועם השנים השתלטו עליה גורמים עבריינים שניהלו בה עסקים מפוקפקים, מועדוני הימורים, תחנות סמים ופרוטקשן, שהצריכו הקמה של תחנת משטרה במקום. אלה היו שנים חשוכות שהאנשים והתיירים נעלמו ממנה והיה מלחיץ לעבור בה.
התוכניות להריסת הכיכר עלו וירדו לאורך השנים ובחודש נובמבר האחרון, לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה של תל אביב-יפו שמעה את ההתנגדויות שעלו לגבי התכנית המופקדת, היא קבלה משנה תוקף. הוועדה החליטה לאשר את כיכר אתרים החדשה, שלדבריהם תאפשר את שיקומה וחיבורה של העיר לים: "תכנית זו תיצור שינוי משמעותי במרחב על ידי תכנון מרחבים ציבוריים איכותיים, ותקבע שטחי בנייה למלונאות, מסחר, מגורים ומבני ציבור, המתאימים לעיר של ימינו ושל העתיד", נכתב בהחלטה.
עיקר התוכנית היא להרוס את הכיכר ואת מלון מרינה ולבנות במקומם מרחב חדש ונגיש, שהיום מתאים יותר לחזון העירוני. כיכר עירונית תוקם בקצה השדרה, ממנה יראו את הים, על פארק חופי שיתחבר לטיילת החוף, ועל מרפסות תצפית במפלס הרחוב החדש. אך אליה וקוץ בה – השטח לא יישאר לגמרי פתוח ומצידיו יבנו שני מגדלים עד לגובה 25 קומות, ומבנה נוסף בין שש קומות שיאכלס מלון לצד מגורים. פרויקט המגורים יכלול כ-220 דירות ובמלון יהיו כ-300 חדרים שיעצימו את התיירות על קו החוף. ועוד קוץ בתוכנית – "מספר חברי הועדה המקומית, המתנגדים לתוכנית, הגישו ערר וטענותיהם יועלו במסגרת הדיון החוזר במליאת הוועדה המקומית, וייענו שם", נאמר מהעירייה.
מה כדאי לעשות בכיכר תל אביב לפני שתהפוך להיסטוריה?
עד שהכיכר תיהרס, יש עדיין לא מעט דרכים ליהנות ממנה. גם אם הכיכר עצמה כבר לא מה שהייתה, הימצאותה בלב תל אביב, במיקום אסטרטגי מול הים, היא עדיין מקור לפעילויות מקסימות ומקומות שווים. בשדרות בן גוריון הסמוכות אפשר להסתובב ולהתענג על האווירה, בין אם זה בקיוסק החמוד עם שולחנות צמודים לעצי פיקוס, או סיור מעניין דרך "בחוצה", שמזמין אתכם לחוות את האזור דרך סיפוריו המרתקים וההומוריסטיים של המדריך הדיגיטלי. למגיעים ברכב לאזור הכיכר, ממוקם כאן חניון פרטי, לא זול, המחיר הוא 30 שקלים לשעה ו-7 שקלים לכל רבע שעה.
בחוצה
שדרות בן גוריון, בקטע שבין רחוב בן יהודה לכיכר, הוא קצר אך מעניין ואטרקטיבי ובסופו מגיעים לים. בראשית השדרה קיוסק קטן ומקסים עם שולחנות בר, שולחנות נמוכים וספסלים בצל עצי הפיקוס, לשבת לדייט, לפגישה או לעבודה, בלי שמישהו ילחיץ וייתן מבט שהתנחלתם שם יותר מידי זמן. במשך השדרה, מטרים ספורים לפני העלייה לכיכר, הציבו את הפסלים החביבים של פולה ודוד בן גוריון בנעלי בית, ולא בכדי, כי הפסלים ממוקמים מול ביתם. הבית פתוח למבקרים (כולל בסופי שבוע) ללא תשלום, והוא מרתק בנראות, בריהוט, בתמונות, באביזרים ובסיפורים, ומאפשר הצצה לחדר העבודה הקטן של "הזקן", לחדרי הספרייה המרשימים, לחדרי השינה הנפרדים שלהם, ולמטבח בו פולה הכינה לראש הממשלה את הקוץ' מוץ המפורסם.
ואם תרצו לטייל עם הדרכה, בדיוק בשבילכם יזמו בעירייה את "בחוצה" – פרויקט של סיורים שכונתיים במרחב האורבני, בין השאר בשכונות פלורנטין, יד אליהו ובחורשת רידינג ברמת אביב הירוקה. הסיורים הם עצמאיים בזמן ובקצב שלכם כאשר ההדרכה היא דיגיטלית, וחינמית, ואפשר להקשיב לה באפל ובספוטיפיי, או לסרוק את הברקוד על גבי השלטים המוצבים באזורי הסיורים. לכל שכונה יש את הסיור וסיפור שלה, כך גם בשדרות בן גוריון. סיור האודיו מאפשר התבוננות בכיכר ובשדרה מנקודת מבט קצת אחרת, הומוריסטית וקלילה, שגם ילדים יכולים להתחבר אליה בכיף. ההדרכה נמשכת 12 דקות כאשר רותם וולק, אמנית הפרפורמנס והסאונד, מספרת תוך כדי הליכה על הקמת הכיכר, על בית בין גוריון ועד לבניין העירייה.
להאזנה לסיורים באפל או בספוטיפיי
הבית
"הבית" ממוקם באחד משלושת המבנים העגולים בכיכר, שאכלס בעבר מסעדות ובתי קפה. המקום הוא יוזמה מרגשת של "המלאכים של ערן" – עמותה של תורמים ומתנדבים מהארץ והעולם שפתחה החודש מרחב לטיפולים ופעילות ללוחמי מלחמת חרבות ברזל, שלא מוגדרים כנכי צה"ל. מטרת הבית היא להעניק ללוחמים.ות סיוע נפשי, חברתי ותעסוקתי, כדי לחזק ולהחזיר אותם למעגל החיים גם באמצעות המרחב הסובב אותו.
המרחב הוא למעשה האב טבעי, אורגני, שנבחר בשל נתוניו – הים, המרחבים והאוויר הפתוח. המתנדבים מקבלים את החיילים והמלואימניקים (בודדים, בקבוצה או עם הפלוגה והמפקד) בזרועות פתוחות ומעבר לטיפולים, הרצאות ושיחות אישיות, הם מוזמנים להשתתף בפעילות אירובית ושיעורי יוגה על גג, שקושט בדגלי ישראל ודגלים של חילות צה"ל, בפעילות בחוף ובים, בשיעורי גלישה ועוד.
לפרטים נוספים היכנסו לאתר "המלאכים של ערן"
לתפוס את הגלים
אוריאן קנצפולסקי הוא מוותיקי הכיכר. כבר 25 שנים שהוא מתפעל בקצה המפלס הדרומי, בצמוד למדרגות היורדות לים, את "טופסי" (TopSea) – מרכז גלישה שהוא הראשון מסוגו בארץ, ולא בכדי. טופסי הוא כינויו של שמאי קנצפלוסקי, אביו של אוריאן, פורץ דרך אגדי שבשנות ה-50 היה גולש הגלים הראשון בארץ, המציל המיתולוגי של תל אביב, מי שיזם את קורס המצילים הראשון והיה מדריך גלישה שלימד מאות גולשים, בהם גם את בניו.
אוריאן הלך בדרכו של טופסי וגם הוא מציל ומדריך גלישה מוסמך. במרכז תוכלו לקבל שיעורי גלישה, לשכור גלשן לשעה (50 שקלים) או ליום שלם (100 שקלים) ולקבל המלצות וטיפים לטיולי גלישה בארץ ובעולם.
לפרטים נוספים היכנסו לאתר
קראפט פיצה ביסטרו
אכלתם פעם פיצה במערה? אם לא, סורו לכיכר ותקבלו שם גם מערה עם מאובנים וגם פיצה נפוליטנית משובחת. מעבר למערה הייחודית, מדובר באחת מהפיצות הטובות בארץ שהתברגה ברשימה העולמית הנחשבת top pizza 50, וזה מבלי להתייחס להיותה כשרה למהדרין. על הפיצות, בסניף האם של הקרפט בשוק מחנה יהודה ובמודיעין, אחראי הפיציולו דוד קפלן שלפני כחודשיים פתח שלוחה במפלס האמצעי מול הים, כי התאהב בלוקיישן והסיר רעשי רקע על עליבות והריסת הכיכר.
קפלן מתפיח את הבצק 72 שעות, מכין רוטב מעגבניות מגי טריות ושם טופינג לא שגרתי כדוגמת פרוסות סלק מעושן, חריף וטחינה, וגבינת ברי עם דבש וקונפי שום. הפיצות שמנמנות ומעולות, ואפשר להוסיף לידן גם סלט פנצ'לנה ורביולי ברוטב לימוני.
ימי ושעות פעילות: ראשון-חמישי, 16:00–22:00 | לפרטים נוספים היכנסו לאתר
פור דו סול
בר-מסעדה עם בונוס מושלם – מיקום מול הים, מעל תרני היאכטות, השקיעות והבריזה הנהדרת. העיצוב הוא נונשאלנט של חופש ומסיבות, ושילוב בין תפאורת הברים של תאילנד ויוון על החוף, כשהאוכל הוא שחקן משנה אבל למזלם הוא גם קליל וטוב.
הפור דו סול (בתרגום: בשביל הנשמה) התמקם במבנה העגול, הדרומי, בצמוד לעשרות המדרגות היורדות לחוף, והכי מזמין להתנחל מסביב לבר הפתוח, במרפסת המשקיפה למרינה ולחופי גורדון והילטון, או לעלות לגג לקבל פנורמה הורסת שחולשת על רצועת החוף בין יפו להרצליה. התפריט הוא ישראלי אופייני, כזה שמתאים לישיבה מול הים עם בירה ואוזו: סביצ'ה, קרפצ'יו חציל או בקר, אספרגוס בגריל, סלט קיסר וסלט ים תיכוני, פיש אנד צ'יפס, וגם שניצל, המבורגר ועוד בסגנון.
לפרטים נוספים היכנסו לעמוד האינסטגרם
מרינה בן גוריון הוסטל
ועוד בענייני המרחב החברתי ולקיחת מקומות נטושים שהם משמישים לטובת הכלל. החבר'ה לקחו 12 חנויות במפלס העליון של הכיכר, מתחת למלון מרינה, שנסגרו ועמדו עלובות ומצחינות. החנויות, שחלקן פונות לכיכר וחלקן ממוקמות במסדרון פנימי, עברו ניקוי ושיפוץ ופתחו בהן אכסניה מפתיעה. החנויות הפכו לחדרי דורמיטורי עם 6-8 מיטות קומותיים ובשניים מהם יש גם מיטות זוגיות. החדרים נקיים, בסיסיים ופונקציונאליים, הם צמודי מקלחת ושירותים ולכל אורח יש מנורת לילה וארגז אחסון. לרשות האורחים מרחב משותף עם מטבחון, שולחנות אוכל, פינות ישיבה, ספרים, שולחנות טניס ומתקני כושר לשימוש חופשי, וכן גם בר בכניסה.
400 שקלים ללילה לארבעה בחדר, 50 שקלים לאורח נוסף | ללא תשלום לחיילים | לפרטים נוספים היכנסו לאתר